למי לתת את השעה הנוספת - לקריירה או למשפחה?

שאלה:

אני יודעת שתמיד זה כך, שכל השקעה בקריירה באה על חשבון זוגיות או משפחה, ולהיפך. למעשה, אני משקיעה המון בקריירה, אבל תמיד עם קצת רגשות אשמה. אני מניחה שאם הייתי משקיעה יותר בזוגיות, במקרה שלי, הייתי מרגישה רגשות אשמה ביחס להתקדמות בעבודה שלי ובהגשמה העצמית. הלוואי שהיה שלום בין שני הצדדים, אבל זה כנראה חלום שלא יכול להתגשם. נכון?

תשובה:

אם זה באמת החלום שלך, הוא בוודאי יוכל להתגשם!

מישהי סיפרה לי שהיא הקימה עסק קטן, עם חלומות קטנים ביותר. אבל העסק הלך והצליח מעבר למשוער, היא מעסיקה עובדים, והמקום הלך ונעשה צפוף. הציעו מגרש למכירה באזור תעשיה ומסחר, היא השתתפה במכרז וזכתה. כעת המקום בבנייה, והיא אומרת לי: 'לפעמים אני נדהמת מעצמי: מה אני עושה? האם זה לא יבוא על חשבון המשפחה הקטנה שהקמתי? אפילו לא שיתפתי את בעלי בסיפור רכישת המגרש. ואני חושבת: הרי אני צעירה, יכולה להמשיך את העסקים תמיד. אולי אפסיד את הילדים, שיגדלו עם בייביסיטר. אולי הגזמתי, אולי אני צריכה לצמצם את העסק או למכור אותו. מצד שני, זה הפך להיות מקור פרנסה משמעותי שלנו, וגם של אחרים, ומקור של סיפוק, ויהיה קשה לי לוותר על ההצלחה הזאת'.

הצעתי לה ללמוד את הפרק האחרון בספר משלי. הפרק עוסק בדיוק בשאלה הזו: "אשת חיל מי ימצא?" והקורא מדמיין שאחרי שאלה זו תבוא תשובה ששוללת את כל הקריירה שלה, את כל עיסוקיה שמחוץ לבית. אבל התנ"ך מתאר בדיוק ההיפך. היא מייצרת, היא סוחרת, יש לה צוות, היא יזמית, והיא דואגת לכל אחד מבני ביתה, מטפחת את הקשר עם בעלה, נותנת לו כוחות. ומעבר לכל זה, יש לה כוחות לסייע לאחרים, לעשות חסד. מה הסוד שלה?

אגב, אמנם בתנ"ך מרבים להלל את האישה, ואולי הענין הזה קשור ליכולת נשית גבוהה יותר, אבל הדברים נכונים לשני המינים כאחד.

אז הנה כמה מסודות ההצלחה של האישה התנכ"ית הזאת, מתורגמים לשפת ימינו:

1. היא מאד מתוכננת! היא לא מאלתרת, כשאפשר. זו תכונה בנפש, ולכן היא באה לידי ביטוי גם בקריירה וגם בבית. למשל, היא לא בונה על הבוקר העמוס, היא מכינה הכל מראש, בלילה. ולמרות זאת, היא קמה טיפה יותר מוקדם כדי לא להגיע לעבודה "עם הלשון בחוץ". לפעמים 5 דקות עושות הבדל ענק. היא רוכשת נכסים הרבה לפני שהגיעו לערך המימוש, עם מבט לעתיד. גם השלג שלא הופיע בתחזית, לא יפתיע אותה (זו הדוגמא התנ"כית), כי היא מוכנה מראש עם ביגוד חם לה ולכל ביתה.
2. היא יודעת לנהל גם בבית וגם בעסקים, להאציל סמכויות. יש לה צוות, כי היא לא מתעקשת לעשות הכל לבד וטוב, והיא דואגת לשלם לעובדות שלה רגע לפני שעת החיוב. הן יהיו איתה, כי הן יודעות שלא יצטרכו לרדוף אחרי התשלום או אחרי תנאים אחרים. היא נותנת אמון בצוות שלה, והיא לא תתערב בלי צורך מיוחד. ואם כן יהיה צורך – היא לא תתעצל מלתת יד גם בעבודה קשה ולא נעימה.
3. היא עושה המון, אבל היא לא שוקעת בעשיה, ולא שוכחת את עצמה ואת סביבתה. היא צופה על המתרחש, מודעת לכל הפרטים, והיא לא משתמשת בניהול כתירוץ לברוח מאחריות.
4. "קשרי איכות" - היא מכוונת נתינה. יש לה תמיד מילה טובה להגיד לכל סביבתה, וזה לא לוקח הרבה זמן. "קשר איכות" דומה לטיעון הידוע של "זמן איכות", אבל הרבה יותר טוב ממנו. כל מילה שלה תהיה עם איכות, עם חוכמה, עם חסד ואהבה, ולכן היא תהיה "שווה יותר". המילים שלה נטולות השפעת אינפלציה, בעלות כוח רכישה ועשיה גדול פי כמה.
5. יש לה סדרי עדיפות ערכיים. היא לא מתאהבת ביופי שלה, במחמאות שהיא מקבלת, והיא לא מתגאה בהצלחה החיצונית שלה. היא מכוונת תמיד על הערכים המוחלטים שבהם היא מאמינה. שום שינוי בחיים לא יזיז אותה מערכיה, שהם עבורה קודש קודשים.

האישה הזאת מ"משלי" וויתרה על המלחמה, על המרדף, על ההכרעה בין הקריירה למשפחה. היא הכריזה על פסגת שלום בתוכה, והודיעה בנחרצות לכל הצדדים שאין בכלל מלחמה... מאז היא הפכה מודל לחיקוי, ובמסורת היהודית היא מככבת בשיר קבוע בליל שבת.

אגב, בעלת העסק שסיפרתי עליה הגיעה למסקנה ש...היא צריכה להגדיל את העסק, לגייס עוד עובדים ולהתחיל גם לייצא. התיקון היה בשלום ולא בפשרה.