שיעורים במצויינות ב-1000 מילה: תקציר הספר שמלמד איך להקים אימפריה עסקית

בלילה קר בשנת 2010, עמד סטיבן שוורצמן, מייסד קרן ההשקעות בלקסטון, מול קהל בניו יורק והכריז על תרומה של 100 מיליון דולר לספריית ניו יורק. אולם רק מעטים בקהל הכירו את סיפור החיים שלו - כיצד נער ממשפחת מעמד בינוני בפילדלפיה, שעבד בחנות הבגדים של אביו, הפך לאחד האנשים העשירים והמשפיעים בעולם.

מאחורי ההצלחה הפיננסית האדירה, מסתתרת פילוסופיית חיים שלמה המשתקפת בספרו "שיעורים במצוינות" (What It Takes) - ספר שהפך למעין מפת דרכים עבור יזמים ומנהיגים בדרך למצוינות.

הספר, שנכתב כמניפסט של הצלחה, אינו רק סיפורו האישי של שוורצמן, אלא אוסף עקרונות עמוקים ומתוחכמים שהנחו אותו בבניית אימפריה פיננסית.

חזון בקנה מידה אדיר והאומץ לממש אותו

שוורצמן מתאר בספרו כיצד חזון גדול הוא נקודת המוצא לכל הצלחה משמעותית. "כשאתה מגדיר יעדים, אל תפחד מגודלם. ככל שהם גדולים יותר, כך הם מעוררים יותר השראה", הוא כותב. שוורצמן מאמין שחלק מהבעיה של אנשים רבים היא נטייתם לחשוב בקנה מידה מצומצם מדי. הוא מעודד חשיבה שאפתנית במיוחד - מה שהוא מכנה "thinking big" - לא רק במונחים כספיים, אלא בהיבט של השפעה והישגים.

שוורצמן מדגים תפיסה זו כשמתאר את הקמת בלקסטון ב-1985. במקום להקים עוד חברת השקעות בינונית, הוא שאף מההתחלה לבנות מוסד פיננסי חדשני שישנה את פני התעשייה. "התחלנו עם 400,000 דולר... היום אנחנו מנהלים מעל 500 מיליארד דולר", הוא מספר בפשטות מרשימה.

גישה זו משתקפת בתיאורו של שוורצמן על תהליך ההחלטות שלו - לדמיין תוצאה עתידית ולעבוד משם כדי להבין מה נדרש כדי להגיע אליה, מה שהוא מכנה "הנדסה לאחור של החלטות".

אחד העקרונות המרכזיים שחוזרים בספרו של שוורצמן הוא הדרישה לסטנדרטים בלתי מתפשרים. "מצוינות אינה אופציה, היא דרישת מינימום", הוא מציין.

שוורצמן מתאר כיצד בבלקסטון פיתחו תרבות שבה כל החלטה, כל מצגת וכל עסקה נבחנת ברמה הגבוהה ביותר של ביקורתיות וסטנדרטים. הוא מסביר שבעולם התחרותי של הפיננסים, הבינוניות היא למעשה כישלון.

מחקרים הראו שארגונים המצטיינים באופן עקבי מחזיקים ב"תרבות של מצוינות" שבה עובדים נדרשים תמיד לשאוף לשיפור מתמיד. שוורצמן מתאר כיצד בבלקסטן מונפה תפיסה זו למערכת שלמה של תהליכים, החל מגיוס הטאלנטים המובילים ועד לבחינה ביקורתית של כל החלטת השקעה.

למידה מתמדת והיכולת להתחדש

שוורצמן מקדיש פרק שלם לחשיבות הלמידה המתמדת והסקרנות האינטלקטואלית. הוא מתאר כיצד, למרות הצלחתו האדירה, הוא ממשיך ללמוד, לקרוא ולהתייעץ עם מומחים. "הלומד ביותר הוא לעיתים קרובות גם המנצח", הוא כותב. "אני תמיד שואל שאלות. אני מאמין שאף אחד לא יכול להיות מומחה בכל דבר, ולכן חשוב להקיף את עצמך באנשים חכמים ולהיות מוכן ללמוד מהם."

בספר הוא מתאר כיצד, בגיל מתקדם, למד על בינה מלאכותית ובלוקצ'יין כדי להבין כיצד טכנולוגיות אלו ישפיעו על עסקיו.

אחד האלמנטים המרתקים בספרו של שוורצמן הוא הדיון באיזון העדין בין ביטחון עצמי לענווה. מצד אחד, הוא מתאר כיצד הביטחון העצמי היה קריטי לבניית בלקסטון ולקבלת החלטות קשות. מצד שני, הוא מציין שמנהיגים אפקטיביים חייבים לשמור על מידה של ענווה המאפשרת להם להקשיב, ללמוד ולהתאים את עצמם.

"ביטחון עצמי הוא חיוני, אבל יהירות היא קטלנית", הוא כותב. שוורצמן מתאר כיצד ראה מנהלי קרנות מבריקים נכשלים כאשר ההצלחה גרמה להם להאמין שהם בלתי מנוצחים. מחקרים מצאו שהמנהיגים המצליחים ביותר מציגים מה שמכונה "ענווה מקצועית ונחישות אישית", שילוב נדיר של צניעות וכוח רצון.

שוורצמן מביא דוגמה אישית כשהוא מתאר כיצד, בתחילת דרכו, הוא נועץ באנשים רבים לפני שהקים את בלקסטון: "דיברתי עם כל אדם חכם שהייתי יכול למצוא. שאלתי אותם על הבעיות שיכולות לצוץ, על הסיכונים ועל האופן שבו הם היו פועלים". זוהי דוגמה לענווה שאינה סותרת את הביטחון העצמי שלו, אלא משלימה אותו.

אחד הנושאים המרכזיים בחלקו האחרון של הספר הוא תפיסתו של שוורצמן לגבי אחריות חברתית ופילנתרופיה. "ככל שמצליחים יותר, כך גדלה האחריות", הוא כותב. שוורצמן ידוע בתרומותיו הנדיבות לחינוך, תרבות ומחקר מדעי. הוא תרם מאות מיליוני דולרים למוסדות כמו אוניברסיטת ייל, ספריית ניו יורק, והקים את "מרכז שוורצמן" באוניברסיטת אוקספורד.

שיעורי המצוינות של שוורצמן, כפי שהם באים לידי ביטוי בספר ובחייו, מציעים לנו מפת דרכים לא רק להצלחה כלכלית, אלא לחיים שלמים ומשמעותיים.

אולי זהו המסר העמוק ביותר שניתן לחלץ מהספר - שמצוינות אינה רק עניין של טכניקות או אסטרטגיות, אלא דרך חיים שלמה המשלבת חזון, למידה מתמדת, סטנדרטים גבוהים ואחריות חברתית.