האם ללכת על משרה נוחה בלי אופק קידום או על המשרה המאתגרת יותר?

שאלה: 

אני מחפש עבודה בימים אלו. התקבלתי לעבודה נוחה, קרובה לבית, שעות מצוינות. אני אמור לנהל שם צוות קטן של עובדים די מתחילים. זה ילך בקלות, חיים נוחים. מצד שני, התקבלתי גם לעבודה אחרת, רחוקה יותר, מאתגרת עבורי, קשה יותר. זה לעבוד עם צוות של אנשים מאד מנוסים. בהתחלה אצטרך להתלמד שם, תהיה תקופה די קשה. אני מרגיש שעשו לי טובה כשקיבלו אותי, אמרו לי שזה לניסיון, ונראה. אם זה יצליח, יש בזה יתרון, כי זו חברה גדולה, ויש מה להתקדם בה, אבל לא בתקופה הקרובה. אני ממש קרוע ולא יודע לקבל החלטה. פעם אומר לעצמי שאלך על המשרה הראשונה, ואחרי שעה בדיוק מחליט הפוך. השכר די דומה בשני המקומות.

תשובה:

 קודם כל – בשעה טובה! צרות של עשירים! אתה יכול להיות רגוע, כי מצאת מקום עבודה. וסיבה נוספת – ההתלבטות נשמעת שקולה, כך שזה לא נורא אם תחליט לכאן או לכאן. לכל צד יש בתוכך נטייה של 49% לפחות, כך שהפער קטן. 

יש משנה בפרקי אבות שאומרת כך: "רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים". כלומר, עדיף להיות הקטן בין הגדולים בתחום, ללמוד מהם, להיות מאותגר על ידם, מאשר להיות הגדול שבקטנים, מנהל של צוות מתחיל. למה? במבחן התוצאה של ריצה למרחקים ארוכים, ה"זנב לאריות" יגיע הרבה יותר רחוק. בלהיות ראש לשועלים יש מעין בריחה. תיארת יפה, לא תזדקק להתמודדות קשה. אבל תוך כמה זמן תאבד ענין? הטווח הרחוק בעבודה הקרובה לבית קרוב מדי!

יתכן שהמשנה בחרה דווקא בדימוי של אריות לעומת שועלים, משום שהאריות חיים בלהקה. מי שיתמיד ללכת איתם, בסביבתם, יתקבל יום אחד להיות חבר בלהקה. לעומת זאת, השועלים הולכים לבד, או במבנה משפחתי מצומצם. התפקיד המקסימלי שם הוא ראש השועלים, אבל לא מדובר בראש להקה גדולה ובעלת עוצמה כמו האריה. כלומר, ההסבר קשור לתפקיד הרחוק שתוכל להגיע אליו. אין מה להשוות בין ראש השועלים לבין ראש האריות!

מצד שני, מובן למה יש לך נטייה ללכת על הקל והקרוב, שהרי שם רוצים אותך יותר, אתה מרגיש שלא עושים לך טובה שמקבלים אותך. ההרגשה הנוחה היא שיקול חשוב, אבל כנראה שהיא שיקול זמני. הרי אם אתה באמת טוב, מצבך ילך וישתפר, אתה תתקדם, ולא תצטער בדיעבד על ההחלטה הזאת. יש שם פוטנציאל גדול להתקדמות.

אבל איך חיים עם זה עכשיו, איך עוברים את התקופה? והרי זו לא תהיה תקופה קצרה! כדי לענות על כך, ננסה להעמיק עוד קצת במשפט הנ"ל. מדוע תחילת האמירה במשנה מדברת על הקדמת שלום לכל אדם? מה הקשר בינה לבין ההמשך על זנב לאריות? 

אולי המשנה מקדימה לך תרגיל. כדי שתוכל להיות זנב לאריות, תצטרך לתרגל את זה שבכל מפגש עם אנשים, אתה זה שתהיה הראשון שיגיד שלום. מה הרעיון? אתה תצטרך להוביל את האווירה האנושית, את היחס. הם יובילו מקצועית, אבל אתה תוביל אנושית! אתה תהיה זנב מקצועי, מתלמד. אבל באנושי אתה תצטרך להוביל! אתה תגרום לכך שיעריכו אותך, שיאהבו אותך, על יד זה שתתעניין בשלומם. בסוף כולנו בני אדם, ומושפעים מאותו הצורך בחיבה ובהתעניינות. 

שני אתגרים לפניך: 1. להיות בתפקיד זוטר יותר ופחות ערך, תחת ניהול אחרים, בתנאים פחות טובים, אבל שיהיה בסיס להמראה. 2. לבנות לעצמך תפקיד מוביל, לגמרי לא רשמי, של "מקדים שלום", של מוביל חברתי. ההצלחה במקום המאתגר מותנית באימוץ שני התפקידים, כי התפקיד השני הוא כמו תנאי להצלחה של הראשון. 

הקדמת שלום היא הפניית תשומת הלב לאדם האחר. אדם שמקדים שלום לכולם, מתרגל שחרור מהכבוד העצמי. אחרי השחרור מזה, יהיה לך קל פי כמה להיות זנב לאריות. תהיה משוחרר מהאגו, והכבוד לא ישחק תפקיד משמעותי. עכשיו הם משדרים שעושים לך טובה, בעוד זמן קצר, אם תאמץ את המלצת המשנה הזאת, זה יהיה הפוך.

זאת ועוד: נשמע איזה פחד בדבריך, חשש שאולי לא תצליח לעמוד במשימה. יש לי חבר שנוהג לומר "כשאתה פוחד ממשימה, זה הסימן שאותה אתה צריך לעשות! כשאני מתלבט בין שתי דרכים, אני בוחר בדרך הקשה, כי היא הנכונה!" מדוע? כי אם יש לך יחס רגשי לדבר (ובמקרה זה – רגש הפחד), כנראה שאתה שייך אליו. אילו זה לגמרי לא היה קשור אליך, זה היה עובר לידך. הפחד מעיד שזה שייך לך, ומה שנותר הוא רק להתגבר על הפחד. הדרך הקשה מושכת ומפחידה כאחד, והיא תהיה עבורך אתגר מחיה. היא תכריח אותך להשתמש במקסימום כוחותיך, להוציא אל הפועל את הכישרונות שלך במקום להשאיר אותם כלואים בתוכך. בהצלחה!