עוף עם זיתים "של אזכרות"

לאחר השבת שחורה של ה-7.10, התלבטתי אם להמשיך את הטור, אם יש בכלל מקום בימים האלה לכתיבה שחורגת מעיסוק במה שקרה. לא רק אם יש קשב עבורה בציבור, אלא אם היא לגיטימית. אם טור מתכונים זה משהו שיש לו זכות קיום במצב בו העם כולו שרוי באבל.

אחרי שבועיים של הפסקה, והבנה שהמלחמה הולכת ללוות אותנו, על פי ההערכות, חודשים קדימה, התקבלה ההחלטה להמשיך, ולנסות להביא מתכונים מנחמים כמה שאפשר.

ונשאלת השאלה- מהו מתכון מנחם? מה יכול לנחם במתכון?

ברוב המקרים בו יגדירו מאכל כ"מנחם" בתוכניות הבישול, יהיה מדובר על מאכל מהבית, לא מצולחת או מוקפד, אלא מאכל קדרתי, או מטוגן, או מתוק, כזה שאין בו חשבון לערכים תזונתיים, אלא מטרה אחת, לשמח את הלב הדואב.

המנה שאני מביאה הפעם אמנם עונה לחלק מדרישות, היא ביתית, היא קדרתית, היא נוסטלגית, אבל הנחמה שלה טמונה במהות הרוחנית הפנימית שלה.

לפי המסורת, באזכרה נוהגים להגיש מאכלים עגולים. זה התחיל ביעקב, שבישל לאביו יצחק נזיד עדשים לאחר שאברהם אבינו נפטר. עשיו הריח את התבשיל, וכך נחתמה עסקת הבארטר הראשונה בתנ"ך. חז"ל מסבירים שנבחר דווקא העדש כי הוא עגול, ומהווה סימן לגלגל החוזר בעולם, דור בא ודור הולך והארץ לעולם עומדת. במהלך השנים התפתחו מנהגים רבים על סמך הנימוק הזה, כמו להכין ביצים קשות או עוגות עגולות.

אצלנו במשפחה, המנה שהכינו לאזכרות הייתה עוף עם זיתים. זיתים ירוקים עגולים מקופסת שימורים שמרתיחים כדי להסיר מהם את המרירות והמליחות המודגשת, ואז מבשלים עם עוף ברוטב אדום ומגישים לצד אורז לבן. וככה עושים את זה:

מצרכים:

6  מנות של כרעיים (מפורקים או שלמים)

שמן לטיגון

4  שיני שום כתושות

2 כפות רסק עגבניות

כף גדושה של פפריקה מתוקה

מלח לפי הטעם (בין כפית לכף שטוחה)

כפית סוכר

אופן ההכנה:

בסיר סוטאז' נותנים סיבוב קטן של שמן, ומתחילים לטגן בעדינות את שיני השום הכתושות.

מוסיפים להן את הפפריקה, הרסק, המלח והסוכר, ומטגנים עוד שתי דקות.

מוסיפים את חלקי העוף, חצי ליטר מים, מכסים ומבשלים על להבה בגודל בינוני נמוך.

מרתיחים בסיר קטן מים נקיים עם הזיתים המגולענים, שופכים את המים ומרתיחים שוב במים נקיים.

מסננים את הזיתים מהמים, מעבירים לסיר עם העוף, וממשיכים לבשל עוד כ-20 דקות, עד שהנוזל מסמיך לרמה הרצויה.

ניתן להוסיף כוסברה קצוצה מעל.