"נשמתנו נקרעת לגזרים": מפקד זק"א תל-אביב מדבר

מניין הקורבנות הבלתי נתפס של אירועי ה-7 באוקטובר, הנאמדים ב-1400 נרצחים, היכו מדינה שלמה בהלם ותדהמה. המראות הקשים במסכי הטלוויזיה לא פסחו על אף אחד מאיתנו, וגרמו לשברון לב לאומי. בתוך החושך של מגה-אסון כזה, היינו עדים למסירות הנפש ולעבודה חסרת התקדים של מתנדבי ארגון זק"א (זיהוי קורבנות אסון), שנכנסו פעם אחר פעם אל התופת, כדי לאסוף כל אחד משרידי הגופות, לזהות את כל המתים, ולהביאם לקבר ישראל.

אחד מאותם מתנדבים שביקרו בזירות הקשות ביותר הוא חיים נוגלבלט, איש ביטחון והצלה בכל רמ''ח איבריו, המשמש כמנהל אגף הביטחון והחירום של עיריית בני-ברק. בכובע נוסף אותו הוא ממלא, משמש נוגלבלט כמפקד זק"א מחוז תל-אביב, יחידה עליה הוא מפקד מזה קרוב לשני עשורים בהתנדבות מלאה.

"יוצאים מהתופת מחוזקים עם תחושת מועקה בלב"

כדי להבין איך הגיע נוגלבלט להתנדבות בארגון זק"א, יש לחזור אחורה בזמן אל ה-19 באוקטובר 1994, היום בו התרחש פיגוע התופת בקו האוטובוס 5 בתל-אביב. בפיגוע נרצחו 22 בני אדם ועוד כ-100 נפצעו.

על רקע הימים הקשים בהם אנו נמצאים משחזר נוגלבלט את הפיגוע הקשה שהיווה גם נקודת מפנה עבורו ברמה האישית, והביא אותו להחלטה להקים את יחידת זק"א הראשונה אי פעם בעיר תל-אביב יפו.

"היה זה יום שלא אשכח לעולם", הוא מספר במבט לאחור. "פיצוץ עז הרעיד אז את לב ליבה של תל-אביב. עשן ודם הכתימו את כבישיה, כאשר מחבל מתאבד התפוצץ על האוטובוס. חיים נגדעו, אחרים השתנו ללא הכר. זה היה אחד מפיגועי ההתאבדות הראשונים והקשים שידעה ישראל. גם המשטרה וכוחות הביטחון ניצבו באותו יום בפני אתגר לא מוכר".

לדבריו: "מתוך הכאב הנורא, קיבלתי אז את ההחלטה לאסוף כוחות, לקבץ את האנשים הנכונים ולהקים יחד את ארגון זק"א מחוז תל-אביב.  מאז אותו יום מר פועלים מתנדבי הארגון מול כל אתגר אליו הם נקראים. אלו הם מלאכים ואנשי מעש, שמתייצבים בהתנדבות מלאה בעשרות ומאות אירועים, נקראים לאלפי זירות שותתות דם, ומבצעים את עבודת הקודש הזו בשקט ובגבורה עילאית".

שתף אותנו במה שעבר עליכם מאז ה-7 באוקטובר.

"השבת השחורה קטעה לנו, כמו לרבים אחרים, את חג שמחת תורה. מתנדבי זק"א תל-אביב התייצבו מיד מרגע הקריאה, בערי הדרום וביישובי עוטף עזה, במחנה שורה ובמכון הלאומי לרפואה משפטית. כבר מהרגע הראשון היה ברור לכולנו שאנחנו נמצאים הפעם באירוע בסדר גודל שטרם הכרנו. למרות המראות הקשים במיוחד, הסיוע והטיפול של המתנדבים בכל זירה אליה נקראו היה מעורר השראה".

עד כמה מאתגרת הייתה המשימה שהוטלה עליכם?

"אשתף קצת ממה שעבר עלינו בחודש האחרון. כמעט מדי יום מצאנו את עצמנו עובדים שעות ארוכות, בעבודה ממוקדת של איסוף וזיהוי הגופות במחנה שורה ברמלה. לא אשכח כשגילינו שיחד איתנו הגיעו עוד מאות מתנדבים מכל הגוונים, דתיים, אברכים, חילונים, צעירים ומבוגרים, מתנדבי זק"א תל-אביב ועוד הרבה אנשים טובים.

קשה לתאר במילים את מה שראינו שם. לקחנו את מאות הגופות בידיים, במצבים שאי אפשר לדמיין בכלל. טיהרנו אותם על כל המשתמע מכך, הכל סביב השעון, תוך כדי סיכון לטראומה נפשית, שסביר להניח תלווה אותנו כל ימי חיינו. ממש רגע של אמת.

איך אמר לי אחד המתנדבים במחנה. 'אני רואה בכל אחת ואחד שהגיעו לכאן, כאילו היו אחי ואחותי. אנחנו בוכים על כל אחד ברגע שנכנס לשקית. נשמתנו נקרעת לגזרים, קוראים לעילוי נשמתו פרק תהילים וממשיכים הלאה".

כיצד מצליחים לחזור לתפקד לאחר מראות שכאלה?

"כולנו יוצאים מהתופת מחוזקים, אך עם תחושת מועקה בלב. לצערנו, לא נוכל להחזיר את הקורבנות. יחד עם זאת, זוהי הזדמנות לראות שוב עד כמה יפה העם שלנו, שאין עוד כמותו בשום מקום בעולם. מדהים לראות כיצד אותם חברים, שרק לפני מספר שבועות עוד השמיצו אחד את השני, נמצאים יחד במרכז התופת האנושית הבלתי נתפסת, שכן אחים אנחנו. יהי רצון שנדע ימים יפים יותר".