המג'דרה שקמה לתחיה כל יום מחדש

בואו נודה, אנחנו לא במצב רוח לבשל. או יותר נכון, אני לא במצב רוח לבשל. אולי יש אנשים שקמים גם היום בוקר בוקר עם חדוות הבישול, שהימים הארוכים בבית, שהחל"ת או המודל ההיברידי הופכים להיות מקור פורה להתנסות קולינריה, לאקט תרפויטי, אבל אני מוצאת את עצמי אבודה בתוך ים מחשבות ומשימות. בין מבזק חדשות, פוסט התפכחות, טקסט דחוף ללקוח, חיבוק לילד ופרק תהילים, המטלה לספק ארוחה חמה שיש בה נחמה יושבת לי על הכתפיים, ומביטה בי במבט נוזף.

את סוד המג'דרה גיליתי בתקופת הקורונה. גם אז הימים התערבלו זה בזה למשך תקופת זמן בלתי מוגדרת, והפכו לפירה עיסתי נטול תאריך ושעות. כבר אז היה חשוב לי להכניס קצת וודאות לפחות לגזרה אחת. והוודאות אצלי מתחילה בסיר גדול שכמעט כמו פח השמן, מספיק להרבה יותר ימים מאשר המקום שהוא תופס במקרר. ואת הנס הזה מצאתי במג'דרה.

המג'דרה שלי עשויה משילוב של אורז ועדשים שאני מחזקת בגרגירי חומוס ובבורגול. יש גרסאות בהן מבשלים את העדשים והחומוס בנפרד ואז מערבבים ומוסיפים בצל מעל. אני מבשלת יחד. אבל החכמה היא מה שקורה להן אחר כך.

יום א'

ביום הראשון אני מכינה את המג'דרה עצמה. אני משרה כוס עדשים במים חמימים לפחות לשעה, בוררת ושוטפת כוס וחצי אורז וכוס בורגול עבה, ומטגנת יחד את כולם בתוספת חצי כוס חומוס. מוסיפה תבלינים שאני אוהבת (כורכום, מלח, פלפל שחור, חוואג' למרק, מעט בהרט), ו- 4 כוסות מים. מטגנת בצד בצל, מוסיפה מעת ואוכלת לתאבון. מה שנשאר הולך למקרר.

יום ב'

ביום השני אני שולפת תפוחי אדמה מהמזווה, שוטפת אותם ופורסת לפרוסות. מחממת שמן בסוטאג', מוסיפה לשמן מעט מלח וכורכום ומניחה מעל את תפוחי האדמה. מעל תפוחי האדמה אני שמה את האורז מהמקרר בצורה שתכסה באופן הרמטי את תפוחי האדמה ומעל מעט אפונה ועשבי תיבול. אני סוגרת את המכסה של הסיר ומורידה לחום נמוך. כן, הבנתם נכון, זה אורז פרסי רק בגרסת המג'דרה, בסוף הבישול תקבלו תפוחי אדמה זהובים וקריספיים, וזו אחת הדרכים הכי טעימות להחיות אורז מהמקרר. אני מכבה את האש כשאני תוקעת מזלג מלמעלה לתוך האורז, על לקרקעית והוא נכנס בקלות. מאתגרת אתכם לנסות את המתכון עם פרוסות של ירקות נוספים, בטטה למשל, קולורבי, או אפילו פרוסות של בצל.

יום ג'

ביום השלישי אני בודקת אלו ירקות יש לי במקרר. בצל? הולך. פטריות? הולך. כרוב? פלפלים? קישוא? הולך. כרובית? מאדה קצת במיקרו, והולך.

ואז אני בודקת איזה חלבון יש לי. רצועות פרגיות? מעט בשר טחון? נקניקיות מרגז? טופו? הכל הולך.

הרעיון הוא פשוט. אני מטגנת 2-3 ירקות זמינים עם חלבון זמין במחבת, מתבלת במה שבא (אין חוקים, אני אוהבת להתנסות כל פעם במשהו אחר- החל מקייג'ון ופילדלפיה עד תערובת לשווארמה). ברגע שהם מתחילים להזהיב והחלבון מתבשל באופן ראוי, אני מוסיפה כוס של מג'דרה קרה, מקפיצה אותה יחד עם הירקות והבשר, מוסיפה כוסברה קצוצה, ויש ארוחת צהריים סופר-ראויה בפחות מ-20 דקות.