מה הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים ללמוד מהמלחמה?

ימים לא פשוטים עוברים עלינו. ימים של טלטלה גדולה, שעדיין מהדהדת חזק, ומייצרת אדוות של כאב ועצב מחד, ושל עוצמה ונחישות מאידך. השמחה על החזרת החטופים היא עצומה. עם זאת, יש עוד המון שעדיין לא השתחררו, ומי יודע אם ישתחררו. ובכלל, עדיין לא הכנענו את המפלצות בדמות אדם. אנחנו לגמרי באמצע הדרך, ורק מתחילים ללקק את הפצעים, כשעוד רבים מהם לפנינו. ואולי המלחמה בעזה תפתח חזית נוספת, שמי יודע לאן תוביל – אותנו ואת כל העולם.

אבל, עם כל הסיפור, ואולי דווקא מתוכו, התגלה בנו אור מיוחד שלא ידענו על קיומו. עם ישראל התגלה בשיא תפארתו ועוצמתו, כשמתוך החושך והשכול, כל מה שעניין, ועדיין מעניין אותו, הוא רק להרבות עזרה, סיוע וכוח אחד לשני – בכל הדרכים שרק אפשר להעלות על הדעת. אי אפשר לתפוס את כמויות החסד והחיזוק שנעשו כאן מאז אותו יום שחור - מכל הגוונים והמגזרים, מימין ומשמאל, מאחים לנשק ועד זק"א וידידים, מתומכי הרפורמה ועד מתנגדיה – כולם ככולם שכחו ברגע אחד כל מה שעברנו כאן בשנה האחרונה, שינסו מותניים, ורצו לעזור לכל מי שרק קרא לעזרה. אחרי חודשים קשים של פילוג, שיסוע ושנאה, כשכבר נדמה היה שאנו עומדים על סף תהום, וכפי הנראה יקח לנו עשרות שנים, אם בכלל, עד שנצליח להתאחד, הגיעה המלחמה הנוראה, שהזכירה לנו, שעם כל המחלוקות הרבות והקשות בינינו – אנחנו עדיין אחים.

אבל, כל הטוב הזה בינינו עומד כרגע למבחן גדול. הימים הראשונים מאז פרוץ המלחמה חלפו, ההלם הראשוני התפוגג, והרוח הרעה שליוותה אותנו בשנה האחרונה, החלה לשוב למחננו. רוח רעה שלא מחפשת את טובתנו, אלא את טובתה. רוח שמטרתה להמשיך לסכסך, לפלג ולזרוע שנאה, גם במחיר של הרס והשמדה.

ולא ברור איך יש כאלו שעדיין לא נפל להם האסימון. באמת לא ברור שמה שגרם לאויבנו לתקוף אותנו בכזאת עוצמה, הוא הסכסוכים והשנאה בינינו? באמת לא ברור שכאשר אנחנו מפולגים – אנחנו הרבה יותר חלשים, ואויבנו, מן הסתם, ינצלו זאת?

אבל את הרוח הרעה זה לא מעניין – היא רוצה דם. היא רוצה לתלות הרגע ועכשיו בכיכר העיר את האשמים, להשוות בין מה ש"נותן הימין" למה ש"נותן השמאל", לחפש מחדלים, לטפח שנאה, ובעיקר לדבר רע ורע - גם הדבר עשוי לשוב לערער את מצבנו הבטחוני, ולהראות לאויבנו חולשה. לרוח הזו יש אינטרסים משל עצמה, ולא מעניין אותה את מי היא תדרוס בדרך. היא מתוחכמת וסמויה, ומסתתרת מאחורי מושגים נכונים ויפים, כמו "זכות הציבור לדעת" ו"רדיפת צדק", אבל אין לה מטרה להיטיב איתנו - אלא לפלג ולסכסך בינינו, ובכך להשתמש בנו להשגת וקידום צרכיה.

בינתיים, כבר שילמנו מחיר אסטרונומי ובלתי נתפס על השיסוי בינינו. בואו לא נאפשר לשיח מפלג להכנס בינינו. בואו לא נקשיב לפרשנים "חכמים" ו"מבינים" כמה המצב גרוע, כמה ההנהגה שלנו כושלת ורופסת, כמה הכל רע, וכמה מחדלים יש בסיפור. בואו נצא מכל הרכילות הבלתי פוסקת הזאת, ונשקיע את הכוחות שלנו באהבה ואחדות, בעזרה והתנדבות, בדיבור חיובי, מפרה ומצמיח. בואו נוריד כמה דקות של צפיה במסך, ונסתכל רגע סביבנו – מי צריך את עזרתנו? למי אנחנו יכולים להועיל?

עוד יבואו ימים שנבוא חשבון עם כל הנוגעים בדבר. כרגע, חשוב שנבין, שעיקר המלחמה היא לא מבחוץ – אלא מבפנים. אם היינו מאוחדים וחזקים – לא היו מעזים לתקוף אותנו. האחדות בינינו היא לא המלצה ומותרות – היא בנפשנו. אנו מוקפים זאבים טורפים מכל עבר, שרק מחכים לקרוע אותנו לגזרים. אם לא נהיה מאוחדים וחזקים – הם לא יהססו לטרוף.

בואו הפעם נלמד את הלקח, ולא נאפשר לרוח הרעה הזו להכנס בינינו. הספיק לנו חושך – רוצים אור.