איך אפשר בכלל לשמוח השנה בחנוכה?

מישהי כתבה אתמול איך אפשר בכלל לשמוח השנה בחנוכה. בשבילה ובשביל עוד רבים - הנה מילים מאירות שכתבה הבוקר עפרה לקס, אמא של סגן נווה לקס, שנפל בבארי בשמחת תורה:

"אח, חנוכה, איזה חג. חג האור והניסים, חג משפחתי, חג של תפילה על הילדים ועל החינוך שלהם. חג שבקצה שלו, כשהחנוכייה מלאה וגדושה, יש לי בו יומולדת, חג שנוחת באמצע החורף, ומחמם את הלב.

האמת? השנה אני קצת חוששת ממנו. הזמנים שבהם מתכנסת כל המשפחה מדגישים את ההרכב החסר שלה. על ילד אחד כבר לא צריך להתפלל, הוא כבר בעולם שכולו טוב, הרוג מלכות שעקף את כולנו בסיבוב, וחנוכה של השנה שעברה עוד כל כך נוכח עם הזיכרונות מנווה שלנו.

איך אדם יכול להדליק נר ולסלק את החושך, אם הוא מרגיש שאין לו מאיפה להדליק? שאין בתוכו אור? ההלכה אומרת שאין דבר כזה. פשוט אין. 'אפילו עני המתפרנס מן הצדקה - שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק'. לכל אחד יש איזו אנרגיה, איזה כוח, איזה זיק קטן בתוכו, שממנו הוא יכול להעלות נר חנוכה. אפילו אם הוא עני עכשיו בכוחות. ואחרי שהאור הזה ידלק, הוא כבר יגרש חתיכת חושך, והסביבה תהיה מאירה יותר, וביום הבא הוא יהיה מוסיף והולך.

רבים האנשים סביבנו שאולי צריכים לשאול השנה נר או פתילה כדי לעסוק באור ולדבר על ניסים. אם נחפש בפנים ולא נוותר לעצמינו, בטוח נמצא שם משהו שממנו אפשר להתחיל.

שנזכה לאורות רבים, של ניסים של יחד ושל ניצחון".

תודה, עפרה לקס.

(התמונה: חג חנוכה בשנה שעברה בבית משפחת לקס בלוד)

מתוך דף הפייסבוק של סיוון רהב-מאיר.