אז אם אתה מרגיש חלש – תתמקד באור עד שהחושך יעבור

שבוע טוב. הרעיון הבא על הפרשה ועל המצב, מוקדש לעילוי נשמתם של הנופלים ששמותיהם הותרו הערב לפרסום.

יניב אלוש ממושב שוקדה, ליד בארי, כותב כך ממלון נווה אילן: "חודשיים בחדרים קטנים של מלון. חודשיים שלמים ללא ריח של בית. ללא ריח הבישולים. הצחוקים בסלון. הבית שם, באיזור המלחמה, ועכשיו חנוכה. וכמה כיף היה לנו להדליק את החנוכייה בפתח הבית. ומה יהיה השנה?

השבוע שמעתי בשם אמא של אחד החטופים משפט שחיזק אותי. היא אמרה שכל בוקר היא בוחרת לקום ולהתמקד באור ולא בבור. ואני ממש מרגיש ככה. שהנפש שלי מבפנים כבר כואבת, כבר עצובה. שיש בתוכי בור שרוצה שארחיב אותו, שאשתבלל בתוכו. ואני יודע שאסור לי. שעליי לבחור באור ולא בחושך. סורה חושך!

וככה בחרתי לראות את היופי של היום יום. את האנשים הטובים שסביבי, משפחה, עבודה. והכל גם מתחבר לפרשת השבוע, שהיא הכי אהובה עליי מכולן. פרשת וישב. יוסף הצדיק חולם החלומות מספר לאחיו על חלומותיו, מה שמגביר את השנאה שלהם. עד שזורקים אותו לבור ולאחר מכן מוכרים אותו למצרים. ואני, מביט באותיות התורה ואומר לעצמי, הנה, תראה איך גם יוסף נזרק לבור. ללא בגדים, נטוש, הרחק מהבית. ומה הוא עושה? בוחר באור ולא בבור!

יוסף בוחר בחיים, הוא מתמקד ביום יום שלו. הוא עושה אותו על הצד הטוב ביותר. נכון, יש לו חלומות, אבל צריך להגשים אותם על ידי עבודה קשה. הם יגיעו על ידי מלחמה של יום יום, על השגרה. ככה מנצחים את הרע. חכמינו כותבים שאת נרות חנוכה מדליקים לפי הכלל ששמו 'מוסיף והולך'. כל יום הוא הארה, בכל יום מוסיפים והולכים עוד קצת.

אז אם אדם מרגיש חלש בתוך עצמו, אם אתה חש שהשיגעון מחלחל, שהייאוש זוחל בפנים, והדכדוך מנסה למשוך ממך את החיים, תחזיק מעמד. תתמקד באור. לאט לאט, עד שהחושך יעבור. עוד קצת שיחה עם אנשים. עוד עשייה. להיות שמח זו עבודה, זו מלחמה. והיא יומיומית. עד שהחלומות יתגשמו, עד שהאור יופיע במלוא הדרו. כמו אצל יוסף. יתום מאמא רחל הוא נפל לבור. מי יודע, אולי שמע שם בבור את לחישתה משמיים: יוסף שלי, יוספי, תתמקד באור".

שבוע טוב, בשורות טובות.

יניב אלוש

מתוך דף הפייסבוק של סיוון רהב-מאיר.