בצל הצלב והסהר: למה היהדות איננה 'דת-אחות' של הנצרות והאסלם

בטור הקודם דיברנו על מגמות של שיבה לנצרות ולאסלאם בדור שלנו, דווקא בעקבות טבח ה-7 באוקטובר. האם יש קשר בין המגמות האלו לביננו, היהודים, ואם כן מהו?

בשביל לענות על השאלה הזו צריך לנסוע קצת אחורה בזמן, אל הולדתן של שתי הדתות.

שלוש אחיות או אמא ושתי בנות?

אם תעשו בגוגל חיפוש תמונות של המלים "מונותיאיזם" או "הדתות האברהמיות" יופיע לכם שלל וריאציות של דימוי אחד: מגן דוד, צלב וסהר הניצבים זה לצד זה – סמליהן האוניברסליים של היהדות, הנצרות והאסלאם בהתאמה.

כולנו מכירים את הדימוי, ורואים אותו בכל מקום. הוא מציע כי שלוש הדתות הן מעין "דתות אחיות", כל אחת שונה בסגנונה ובדרכה, אך כולן ראויות וחשובות באותה מידה וצריכות לחיות זו לצד זו בשלום.

זה חזון נאה, אפילו מרגש. יש רק בעיה אחת קטנה אתו, שמעטים שמים לב אליה. מהצבת הסמלים זה לצד זה משתמע שהדתות הן פחות או יותר באותו סדר גודל. אך למעשה, דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. בעוד לכל אחת מדתות הנצרות והאסלאם יש מיליארדים של מאמינים (2.4 מיליארד נוצרים ו-1.8 מיליארד מוסלמים אם מעניין אתכם), ישנם בעולם רק 16 מיליון יהודים – הרבה פחות (וכידוע לנו, לא כולם דתיים, כלומר לא בהכרח ישמחו שייראו בהם מייצגיה של היהדות, אבל נניח לזה לרגע). לשם המחשה, הנוצרים הם כמעט שליש מאוכלוסיית העולם, המוסלמים כמעט רבע ממנה, ואילו אנחנו... כחמישית אחוז.

נתון זה מעלה את השאלה, מדוע בכלל כלול מגן הדוד בסמל שלוש הדתות? יחסית לשתי הדתות האחרות מדובר בזבוב על הקיר, כת קטנה וזניחה. חיפוש של הביטויים "מונותיאיזם" או "דתות אברהמיות" אמור להניב רק ציור של צלב וסהר, וכלל לא לספור את המגן דוד.

התשובה לשאלה הזו פשוטה מאד, אך איש אינו מוכן להודות בה: ללא המגן דוד לא היו צלב וסהר. הנצרות והאסלאם צמחו שתיהן מתוך היהדות, ורואות עצמן כיורשות האמיתיות שלה. ישו וכל תלמידיו היו יהודים בני תקופת סוף בית שני, וראו עצמם כרפורמטורים של היהדות, בטרם ממשיכיהם בדורות הבאים הפכו אותה לדת בפני עצמה המתיימרת להיות "ישראל האמיתית". מוחמד היה ערבי מחצי האי ערב, אך גם הוא ראה עצמו כ"חותם הנביאים" בשושלת הכוללת את אברהם, משה וישו – מי שממשיך את היהדות והנצרות גם יחד ומביא את בשורתן לתצורתה המושלמת בדת האסלאם.

מסתבר, אם כן, שלא באמת מדובר בשלוש אחיות, אלא יותר באמא ושתי בנות. היהדות היא הדת המונותיאיסטית המקורית, וממנה צמחו והסתעפו שתי דתות אחרות. רק שהיהדות היא דת לאומית ולכן קטנה, בעוד הנצרות והאסלאם יצאו לכבוש את כל העולם וכך צמחו לממדי ענק. אך כפי שאייקון שלוש הדתות מראה, לא הגודל קובע: ילדות מגודלות המתנשאות מעל אימן קטנת הקומה, הן עדיין בנותיה שיצאו מרחמה.

ילדים חורגים

התוצאה שלא תיאמן, של העובדה ששתי הדתות הגדולות בעולם צמחו שתיהן מהיהדות, היא שלמעלה מחצי מהאנושות רואה עצמו כהולך בצעדיו של אדם אחד שחי לפני 3700 שנה – אברהם אבינו. זו הסיבה שהשם אברהם מוכר בכל העולם  (בתור אייברהם/איברהים), כמו גם השמות משה (מוזס/מוסא), יוסף (ג'וזף/יוסוף), מרים (מרי/מאריאם), שלמה (סלומון/סולימן) ועוד: שתי המסורות גדלו על ברכי דמויות המופת של בני ישראל.

וישנה כאן עוד עובדה מופלאה שצריך לזכור: אף שהנצרות קמה כאלף ושלוש מאות שנה אחרי כתיבת התורה, והאסלאם קם 1900 שנה אחריה, התורה רמזה בצורה ברורה לכך שמשהו מעין זה עומד לקרות.

בכל פסח אנו שרים "שלושה מי יודע? שלושה אני יודע, שלושה אבות". אנו כה רגילים לחשוב על כך שהיו לנו שלושה אבות, שאנו מקדישים מעט מאד מחשבה לשאלה למה זה היה כך? מדוע לא ניתנה הזהות של ישראל כבר לאברהם ונדרשו שלושה דורות כדי לגבש אותה?

התשובה גלויה וידועה: שני אנשים היו צריכים להידחות מהשושלת הזו, אחד מבניו של אברהם ולאחר מכן אחד מנכדיו. ישמעאל, בנו של אברהם מהשפחה הגר, לא היה יורש ראוי למורשת אברהם והורחק מהמשפחה; ובנו הבכור של יצחק, עשו, מכר את בכורתו לאחיו הצעיר והתרחק אף הוא. רק יעקב נותר בסוף תהליך הסינון הזה, ועל כן זכה בתואר "ישראל". בניו שלו, למרות שגם בהם היו בנים בעייתיים, נותרו כולם במסגרת המשפחה והקימו כולם שבטים הנקראים על שם אביהם.

מדוע כל זה קשור לענייננו? כולנו יודעים את התשובה: כי ישמעאל הוא אבי האומה הערבית שהולידה את האסלאם, ועשו הוא אבי מלכות אדום שלפי מסורתנו ממנה צמחה רומא, האימפריה שאמצה את הנצרות. במלים אחרות, מאות שנים לפני שמישהו חלם על הנצרות והאסלאם, התורה חזתה כי שני ענפים גדולים עומדים לצמוח מהיהדות, והם יצאו מישמעאל ועשו. אכן, התורה מדגישה, שלמרות שישמעאל ועשו נדחו, ה' בירך אותם ויצאו מהם "אלופים" ו"נשיאים" לרוב. במלים אחרות – צפויות להם גדולות ונצורות.

פתרון שורשי

טענת שלוש "הדתות האחיות" היא אחד המיתוסים הגדולים של העידן המודרני, העמדת פנים גדולה שכולם משתפים פעולה כי האמת אינה נוחה לעיכול: שתי הדתות הגדולות בעולם צמחו מההתגלות המקראית הקרויה היום היהדות. היהדות היא שורשן המשותף.

אין מדובר רק באנקדוטה היסטורית. העובדה שהנצרות והאסלאם צמחו מהיהדות פירושה, שהיא כוללת מרכיבים משתיהן. יש לנו יכולת להבין את שתי הדתות הגדולה יותר מיכולתן להבין זו את זו. ולכך יש השלכה גדולה להווה ולעתיד. מזה 1400 שנה ששתי הדתות מסוכסכות במלחמה עקובה מדם. אם היהדות היא השורש המשותף שלהן, האם ייתכן שבה טמון גם המפתח ליישוב הסכסוך ביניהן? את אפשרות זו נבחן בשבועות הבאים.