כל התכנים של משה שרון

יש אותנו, ויש את התדמית שלנו – את מה שאנחנו רוצים שיחשבו עלינו. כולנו עוטים מסכות, אין בכך רע, אבל מה קורה אם המסכה "נתקעת" עלינו, ואנו שוכחים שהדמות שעטינו על עצמנו – היא לא מי שאנחנו באמת?

לפעמים, אנשים עושים דברים מרגיזים ומעצבנים, שמוציאים אותנו מהדעת. מסתבר שהמודעות למה שמרגיז אותנו הוא מתנה יקרת ערך, שיכולה לכוון אותנו בצורה מדוייקת להכיר את עצמנו לעומק. תכירו את "חוק המראות"

יש אנשים שהם תלמידים נצחיים. הם יכולים לנדוד מקורס לקורס, ומרוב צבירת ידע הם כבר יכולים להחליף את המורים שלהם, אבל הפרפקציוניזם משתק אותם. למה זה קורה? מה הרווח שמעניקה להם ההימנעות?

צעירים רבים (ואולי לא רק צעירים), חולמים להצליח, להתפרסם בגדול, ושרבים ידעו מי הם. אבל אם תשאלו מפורסמים שכבר הגיעו לפסגה, איך הם מרגישים עם התהילה, תגלו שלא כל הנוצץ זהב, שעבור רובם הפרסום לא שווה את המחיר

סובלים מקשב וריכוז? פסיכיאטר אמריקאי טוען, שעד היום לא הוכח מדעית, שלמי שסובל מהעניין אכן חסר חומר כימי במוח והוא זקוק לתרופה. עולה סברה, שיתכן ואין מדובר בהפרעה נוירולוגית, אלא במנגנון הגנה נפשי מתוחכם, שמסייע לאדם להציל עצמו מסביבה שקשה לו לעכל

מהיום הראשון לחיינו, אנו חווים קשיים ומשברים, שבונים בתוכנו מערכת אמונות ורגשות שליליים, שמכאן והלאה יהפכו להיות ה"קליפות" שלנו. אנו מגינים על עצמנו כדי לא לחוות שוב את אותו כאב, אבל בכך, למעשה, סוגרים את הלב ומפסיקים להרגיש. האם יש דרך החוצה?

למה בעלי לא מחמיא לי, למרות שאני מבקשת ממנו כבר שנים? למה אשתי משאירה כוסות על שולחן המחשב שלי, למרות שכבר 200 פעם אמרתי לה שזה מפריע לי? ביירון קייטי, בכלי יעיל ונפלא, שיעזור לנו לצאת מהקורבנות והסבל, ולראות את התמונה בצורה רחבה ואמיתית

מילים לא טובות שהוטחו כלפינו, ומעשים לא הוגנים שנעשו לנו, יכולים להכאיב מאד. אנו יכולים להזכר בהם שוב ושוב ואף לסחוב אותם שנים. גם כשאנו רואים שהדבר גורם לנו סבל, בכל זאת אנו נוטים לשמר את הכעס, כי לא מגיע לשני שננסה לפרש את ההתנהגות שלו לחיוב. יש דרך לצאת מהלופ?

קבלו כלי נפלא ויעיל להתמודד עם אנשים שמזלזלים, עושים דווקא וחושבים רק עצמם: "כלי ארבעת השאלות"

נכון, שומעים את זה כמעט בכל מקום, אבל מה לעשות, יש קלישאות שהן נכונות: הכל בראש. הרגשות, הן החיוביים והן השליליים – הן תוצר ישיר של הפרשנות שאנו נותנים לאירועים שקורים לנו בחיים. הפרשנות היא 100% בבחירתנו, ומאמץ לשנות אותה - יעניק לנו איכות חיים אמיתית

כולם חולמים, כמהים ומשתוקקים, אלא, שרוב האנשים לא מגשימים את החלומות שלהם. לרובנו מכבים את החלום, או מנסים לנרמל אותו. אך יותר מכך, רובנו אפילו לא יודעים מה החלום שלנו, מרוב שהוא מכוסה בפחדים וחששות. הם יש דרך שבה נוכל לזהות אותו?

למרות שלכולנו יש פוטנציאל לעשות הכל, אנו עסוקים רוב היום במה שאנחנו לא מסוגלים ושקשה לנו. למה, במקום זה, לא להשקיע את הזמן במה שאנחנו כן מוכשרים וטובים בו, שיקדם אותנו לממש את השליחות שלנו?

כעס הוא דבר שלא תמיד ברור לאן לקחת אותו. מצד אחד, רואים כמה הוא יכול להרוס את הבריאות, את מצב הרוח ואת הקשרים המשמעותיים שלנו בחיים. מצד שני, הוא מתעורר כי יש סיבה טובה – מישהו התנהג כלפינו בחוסר צודק, עבר את הגבול, התעלם וכו', אז איך נכון להתייחס אליו?

אם כבר פתחת את השוקולד, מה יקרה אם תאכל חצי חבילה? ואם השכן האגואיסט שלך שוב חסם לך את החניה, מה הבעיה שתתפוצץ עליו? מגיע לו. ואם הדלקת סיגריה, אז עוד אחת, מה יקרה? הבעיה שהנפש לא פראיירית, ועל כל דבר לא מאוזן בחיים – היא תגבה ריבית דריבית

הנאה ותענוג הם משאת נפשנו, כך אמור להיות, אבל מתברר שהנאות, כמו שהן יכולות לרומם את הנפש, כך גם יכולות להחליש אותה. מתי זה קורה? איך המנגנון עובד, וכיצד נוכל להגיע למצב שאנו שואפים רק להנאות שיעשו לנו טוב באמת?

טלי בת שלושים. יש לה חברות טובות, משפחה תומכת, והיא כבר סיימה ללמוד שני תארים. נדמה, למתבונן מהצד, שהיא מחייכת אל החיים והחיים מחייכים אליה בחזרה. אבל טלי לא מצליחה למצוא בן זוג, לשכור דירה ולמצוא עבודה. מה תוקע אותה?