לא נעים להגיד, אבל האמת היא שמעולם לא היינו ממש עצמאיים. אחרי מבצע קדש המזהיר בשנת 1956, כאשר כל סיני היה בידינו תוך 8 ימים וכל רצועת עזה נכנעה לנו תוך יומיים, הגיע אולטימטום מהמעצמות הגדולות וכפה וויתור על ההישגים
הגמרא אומרת שהשינה היא קצת כמו מוות, ובכל בוקר יש לנו קצת "תחיית המתים". מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהשינה שלנו תהיה באמת הפסקה משמעותית כזו? אנחנו צריכים להיות בתודעה כזאת. לא ''ליפול לשינה'' אלא "ללכת לישון"
הכרתי אישה שחיה במשך קרוב למאה שנות חייה באותה דירת 2 חדרים, באותו סדר יום בערך. היא מעולם לא עברה דירה, היא מעולם לא יצאה לטייל בחו"ל, ועולם ה"בילויים" שלה היה דל מזה של ילד בן 8 בימינו. והיא הייתה אישה חופשיה, עם חירות פנימית עמוקה, כי היא בחרה בכל רגע מה לעשות בחייה
יותר ויותר אנשים מגלים את לימוד הגמרא. יהודים שאינם שומרי מצוות במובן המסורתי של המילה, מתעניינים, מעמיקים, גודשים את השיעורים ובתי המדרש הייחודיים, לומדים בזוגות ("חברותא"), בטלפון, במקומות עבודה, בזום, בשיעורי אינטרנט. זו כבר תופעה, ובכל הגילאים
לפי חכמת היהדות, יש שני סוגי חלומות. יש חלומות שמקורם בדברים שהודחקו אל התת-מודע, וטוב שכך. מהם מוטב להתעלם. אולם יש גם חלומות שמגיעים מהמקום הגבוה בנפש, ולהם כדאי לשים לב
הגמרא חששה למצב הזה שיווצר, והיא מלמדת אותנו דרכי התמודדות דרך סיפורים. תמיד אנשים נמצאים במעמד כלכלי שונה. האם מישהו רוצה שהחברים שלו ייקבעו לפי רמתם הכלכלית? ''אמור לי כמה אתה מרוויח בחודש, ואומר לך אם אוכל להיות חברך''?
בגן היינו שרים על פורים "חג גדול לילדים", כי כל הסיפור הזה של מגילת אסתר נראה כמו אגדה, פנטסטי מכדי לקרות במציאות. אבל מה שקרה שם מלמד אותנו את הסוד להשגת מהפך חד משמעי בחיים, כדי להתנתק בבת אחת ממה שמושך אותנו כלפי מטה
אני עומדת להתחתן, עם רב והכל. שמתי לב לכך שרק האיש אומר "הרי את מקודשת" ונותן לאישה טבעת, ולא גם להיפך. למה הטקס איננו שוויוני?
על בשורת האישור לנסות להתגונן, העיר שושן צהלה ושמחה, ועל כך ליהודים הייתה אורה ושמחה. הפוגרום עוד לפניהם, הישועה רחוקה מהם, אין לדעת מה יקרה בסוף אותם 11 חודשים, אבל לפחות לא ניפול בידיהם בלי התנגדות! איזו בקשה צנועה...
לכל אדם מתאימה שיטה אחרת לפעול בעזרתה. יש מי שהפירגון העצמי יגרום לו ליפול, להיכשל, להסיר אחריות, לאבד יכולות והישגים. למען אדם כזה נוצרו הדרכים היותר תובעניות. לעומתו, יש אדם שהדרך התובענית תגרום לו להישבר
ראיתי עד כמה חשוב לאנשי הקהילה בקייפטאון להגיע לבית הכנסת בשבת. הנחת היסוד שלהם היא שהקהילה מעל הכל. זוהי תופעה בכל קהילות הגולה, ואולי הקהילתיות הזאת היא מה שחסר לנו כאן בארץ
המקורות היהודיים מכילים מספר עצות מפתיעות באשר לבחירת מנהיגי העיר המתאימים ביותר. בין השאר, הם ממליצים למנות דווקא מישהו שיש לו קופה של שרצים – לא כדי להבטיח שיסתבך בחקירות משטרה, אלא כדי שלא יתגאה על הציבור
ברובן של 3,300 שנות קיומנו כעם, היינו בגלויות. איך מרגיש גולה? למי שגדל כאן בארץ לא היה מושג עד כה. לך יש מושג! חוויית התלישות וחוסר הוודאות התמידי של הגולה – נוראה, ופתאום היא חוויה קרובה כל כך
מה עושים כשאנחנו כל היום עסוקים באינספור מטלות ולבסוף לא מצליחים להספיק את הדברים שחשובים לנו?
כולנו חווים סיטואציות בהן אנחנו קרועים בין השכל לבין הרגש. זה יכול לקרות בבחירת קריירה, בזוגיות, ולמעשה כמעט בכל תחום של החיים. איך נדע אם ללכת אחרי הלב או אחרי השכל? רבי צדוק הכהן מתווה לנו מפת דרכים
מה רע באמת במשענת ובתחושת בטחון? זו איננה אהבה. הרי את רואה שבסוף המשענת הזאת נשברה, אז היא לא כל כך יעילה. גם אצל האדם שמפתחים כלפיו תלות הקשר לא מחזיק מעמד. אולי הוא נהנה מההערצה שלך כלפיו לתקופה מסוימת, אבל הוא רצה אהבה, לא להיות משענת
האם יש קושי מוסרי בסיכון חיי חייל צעיר כדי להציל חטוף מבוגר? ומה לגבי חטוף צעיר יותר? השכל האנושי אינו מסוגל לקבוע סדר עדיפויות חד משמעי בעניין חיי אדם, והיהדות מנחה אותנו לא להיכנס כלל למערכת שיקולים כזו
מסתבר שעבדות היא גם הרגשה, לא רק מציאות. אפשר לעבוד המון שעות כבן חורין, ואפשר לעבוד מעט שעות כעבד. איש החירות עושה כל דבר בחייו מתוך בחירה. כשתבחר אתה את סדרי העדיפויות שלך תהיה אדון, מלך ומנהיג של חייך
הבחירה עם מי להינשא נעשית בדרך כלל דווקא כשאנחנו צעירים וחסרי ניסיון. איך נדע אם כך לקבל החלטה גורלית כזו?
אכן נפגעה לנו תחושת הבטחון בנסיעה לחו"ל, ולאו דווקא תחושת הבטחון הפיזי. מישהי אמרה לי שהיא יותר לא נוסעת לחו"ל משום שכל העיניים מופנות אליך בתור חלק מהג'נוסייד הישראלי, ולך תסביר להם שהאמת הפוכה ממה שהם חושבים
