כל התכנים של מאיר דורפמן

אני ממש קרוע ולא יודע לקבל החלטה. פעם אומר לעצמי שאלך על המשרה הראשונה, ואחרי שעה בדיוק מחליט הפוך. השכר די דומה בשני המקומות.

המחשבה על להודות שטעיתי, לחפש משהו חדש, להסביר בראיונות למה עזבתי אחרי פחות משנה - פשוט משתקת אותי. אבל בינתיים אני מרגישה שהפוטנציאל שלי מתבזבז כאן

כמנהל תפעול אני נדרש לפעמים לתת מענה מהיר למצב שנוצר, כזה שלגמרי לא יכולתי לצפות, וקורה שהתגובה שלי מוטעית. האם אפשר לחדד את כישורי האלתור שלי?

פעם שאלתי זמר ידוע מאד: האם אתה עדיין מתרגש לפני הופעה? הוא אמר לי: ביום שלא ארגיש פרפרים בבטן לפני הופעה – אני יורד מהבמה!

האם נכון שאעשה משהו בעניין? שאדבר עם המנכ"ל? ואולי אלה דווקא מהדברים שהשתיקה יפה להם, ועדיף לא להעיר דובים רדומים משינת החורף?

אם אני משקיעה המון בקריירה, יש לי רגשות אשמה לגבי הזוגיות והמשפחה שלי. אבל אם אני מורידה הילוך לטובת המשפחה, אני מרגישה שאני לא מממשת את עצמי

תחושה תמידית מלווה אותי:  מישהו סידר אותי, גנב לי את הזמן. האם יש איזו נוסחת קסם לאמנות הג'אגלינג או לניהול נכון של הזמן?

יש תופעה מאתגרת אצל חבר'ה צעירים: הם לא נשארים הרבה זמן בתפקיד. מגיע מישהו מוכשר, לומד את התפקיד, נשאר לשנה ועובר הלאה. מה הפתרון?

אנשים אומרים לי להוריד מהעומס, אבל זה לא רלוונטי. מצד שני, לסיים יום בלחץ מטורף, כמו שקורה לי, זה בוודאי לא טוב. מה התשובה?

הבוס שמעלי הוא מנהל מקצועי מאד, אבל הוא אדם קשה כמו קיר בטון. הוא מלא בקורת, תלונות ודרישות מוגזמות מהעובדים, ולא ממש יודע לפרגן. מה אנחנו יכולים לעשות?

ימי החנוכה מזכירים לנו להיפתח אל אפשרות הנס בחיינו, לתת לה סיכוי כלשהו. אתה תעשה את החשבון שלך לגבי הדירה, אבל תן גם לנס הזדמנות להתרחש

. יש כל כך הרבה מקרים בהיסטוריה שבהם אחרי אמירה נחרצת של "אין לי כוח", התברר שזו הייתה הערכת חסר, טעות. החשבון היה נכון, אבל נפש האדם וגופו פועלים מעבר לחשבון

את אומרת שהקנאה רעה, אבל שהיא קיימת בך. אז מה תעשי? תמחקי אותה? המדרש מציע לך לא למחוק אותה, אלא להיפך, להפיק ממנה אנרגיית עשיה

יש אנשים שאומרים שהכל מזל, אבל זה מדויק מכדי להסביר הכל במזל. אני שמח בשבילו, אבל שואל אם יש משהו חשוב שאני לא יודע...

אני מתכונן היטב, מגיע בזמן, מקפיד על כל קוד לבוש – ושום דבר לא עובד. נכשלתי כבר בכמה עשרות ריאיונות, בלי הגזמה. איפה הטעות שלי?

דיברו על שבע חזיתות? הולכות להיות לנו עשרות חזיתות צמודות גדר! כל פלג בסוריה עלול להפוך לחזית. איך לא נלחצים?

אמי לא יכולה לעשות כמעט כלום, היא לא נהנית מהחיים בשום תחום במצב כזה ורק סובלת, אז בשביל מה? האם אין לכל אדם זכות להחליט מתי ואיך הוא רוצה לעזוב את העולם?

אדם לא יכול לחיות בלי אמונה בהצלחת דרכו, בלי אופטימיות. האם האופטימיות הגיונית? האם אפשר להיות בטוחים שהכל יהיה בסדר? סטטיסטית בלבד.

האם תרצו לדעת מתי ואיך תמותו? האם תרצו לדעת איך ייראו הילדים שלכם בעוד עשרים שנה? האם תרצו לדעת איך תראה המדינה בעוד עשור?

מספרים בתקשורת על חייל שנפל, וזה כאילו עובר לידינו. מספרים על החטופים, מונים ימים, מראיינים קרובים, וזה לא מפעיל אותנו כמו פעם. מה עושים עם זה?