המסורת היהודית אכן אומרת שעם ישראל הוא 'העם הנבחר'. אולם ייחוד לאומי אינו תכונה מולדת שכל פרט נושא. הוא מתייחס לתרבות של העם, לחינוך שלו, לשיטת הממשל שהוא פיתח, לחוק שהוא מנהיג, ולשאר הדברים שמבדילים בין עם לעם
חמאס ידע היטב את הנחיתות היחסית שלו לכוח הישראלי, ומידע מודיעיני שהתפרסם לאחרונה מלמד כי הוא גם העריך שישראל תגיב בכל העוצמה שלה. אף דבר ממה שקרה עד עתה לא הפתיע אותו. אז מה הוא ניסה להשיג?
איננו רוצים להגביל את חופש הביטוי ולהלך אימים על הציבור עם חרב הצנזורה. שיטות אלו ננקטות במשטרים אפלים, שהאלימות היא לחם חוקם. איך בכל זאת מונעים את נסיון ההתנקשות הבא?
מדינת ישראל, סובר נסראללה, נדמית כמדינה חזקה אך כל עוצמתה אינה אלא קורי עכביש. מדוע? כי הבסיס הפנימי של החברה שלה חלש. אם רק ננער קצת את הרשת, לדבריו, היא תתפרק לחלקיקים
קלישאות הן קלישאות, וילדים, ככל הנראה, זקוקים לכמה כאלו. אולם, הקלישאות שאנו מפזמים לילדינו משקפים בכל אופן משהו על האמונות העמוקות שלנו. הספר 'ילדה יקרה' שיקף בעיני אמת מטרידה מאד על החינוך שאנו מעניקים בדורנו
המנהיגות החינוכית, התרבותית, המשפטית והצבאית שלנו נשאה כולה את עיניה להיכלי השן של ההשכלה בארה"ב ובאירופה. מה אמורים ישראלים לעשות בעולם שבו אותם היכלי שן מתגלים כתומכים מובהקים של חמאס?
מדוע שהעובדה שרק אתה לא התקדמת בחברה תשכנע את הבוס לקדם אותך? אולי להפך, הוא עלול להשתכנע שאם נשארת באותו תפקיד תקופה ארוכה, כנראה הייתה סיבה טובה לא לקדם אותך
האם ניתן לחנך אנשים למנהיגות או שזו סגולה מסתורית שיש אנשים שניחנים בה ויש אנשים שלא? שאלה זו אינה שאלה של מה בכך: היא שאלת המיליון דולר עבור ארגונים וחברות, שרוצים שהמנהלים שלהם לא יהיו סתם מנהלים אלא מנהיגים
כך הלך הויכוח בין אבותינו במדבר סיני: כלב צעק על עמיתיו הבכירים: אתם מפסידנים, מחלישים – אנו דור הניצחון! אתם שבויים בקונספציה ומוליכים שולל את העם! והללו צעקו עליו בחזרה: אתה הוא זה ששבוי בקונספציה! מופקר! חסר אחריות! בגלל הקונספציה שלך הגענו למצב המסוכן הזה שבו אנחנו נמצאים!
האם משבר האמון ברעיון של מנהיגות דמוקרטית הוא דבר רע? אם שואלים את התורה, הרי שכל הטרפת סביב רדיפת המנהיגות בעייתית מעיקרה. מי אמר שלהיות מנהיג זה דבר טוב, מטרה שראוי לשאוף אליה?
נדמה שאין כמו תקופתנו כדי לגלות את התנ"ך מחדש. הסיפור העתיק ההוא, על יחסי ישראל והעולם, על הקשיים של ישראל לרשת את הארץ ועל הגיאופוליטיקה של ישראל ושכנותיה, הופכים פתאום רלוונטיים מתמיד
למה נאבקת משפחת יודקין לחרוט את המילים הי"ד על קבר בנה? מאחורי הסאגה מסתתרת השקפת עולם סדורה המבוססת על המסורת היהודית. האמירה 'השם יקום דמו' היא בקשה לצדק להופיע, ולאור לנצח את החושך
אם אדם מהשורה יתנהג בצורה הזו, נוקיע אותו מהחברה. אולם סלבס אינם חלק מהחברה: הם כוכבים, הם לא מהעולם הזה. להם אנחנו מרשים הכל, ולא רק מרשים – אלא אפילו מעריצים אותם על כך. למה?
שבוע הספר העברי הוא זמן מצוין להיזכר בקשר המסתורי והמעניין שבין יהודים וספרים. אבל האם אנחנו רק עם הספר – או שמא, כמו שטענו אושיות כמו עמוס עוז וג'ורג' סטיינר, מולדתנו היא הטקסט?
החיים הטובים שאנחנו חולמים עליהם הם חיים של שפע כלכלי, של רווחה, של חברת אנשים יפים, של בילויים וצבירת חוויות. האם יש קשר בין החלום הזה לבין התנהלות מוסרית?
החרדה שלנו לכבודנו מביאה אותנו להתבצר בתוך עצמנו ולפחד מאחרים, לפחד מהיפתחות למערכות יחסים. אבל אולי יש דרך אחרת לגמרי לזכות בכבוד אמיתי?
אחרי עשורים של התרכזות בחגיגות קציר וביכורים, בשנים האחרונות חזר חג השבועות להיות חג התורה בחברה הישראלית. שיעורים וחבורות לימוד הפכו להיות הפעילות המרכזית של חג השבועות, לא רק בישיבות ובבתי כנסת, אלא גם במרכזי תרבות, מתנסי"ם, סלונים ומועדוני נוער
שאלת הרילוקיישן מטרידה ישראלים רבים בימים אלה - אבל האפשרות לעזוב את הארץ בזמנים קשים הייתה קיימת גם לפני אלפי שנים. מגילת רות מספרת לנו על אלימלך, בן האליטה שבחר ברילוקיישן - ועל רות שבחרה בחירה הפוכה בדיוק
אחדות מעולם לא הייתה הצד החזק של עם ישראל – עם שההיסטוריה שלו רוויה סכסוכים ומחלוקות. אז מאיפה מגיעה ההתגייסות ההדדית שמדהימה אנשים כמו העיתונאי הבריטי דאגלס מארי?
מה הביא את הצלבנים לצעוד אלפי קילומטרים מאירופה הירוקה והקרירה עד למזרח התיכון הצחיח והחם? מה הביא את המוסלמים, שבקושי שמעו על ירושלים, להתעורר לחיים ולהיאבק עליה משל הייתה בבת עינם וסלע קיומם?
