מדוע אנשים שאינם מאמינים באלוהים בוחרים בכל זאת להתפלל?
ביצירותיהם של משוררים וזמרים רבים שאינם מאמינים באלוהים - מופיעה תפילה. מה ניתן ללמוד מתפילה זו? מדוע מרגיש האדם צורך להתפלל אם הוא לא מרגיש בנוכחותו של אלוהים בעולם?
ביצירותיהם של משוררים וזמרים רבים שאינם מאמינים באלוהים - מופיעה תפילה. מה ניתן ללמוד מתפילה זו? מדוע מרגיש האדם צורך להתפלל אם הוא לא מרגיש בנוכחותו של אלוהים בעולם?
המילה טומאה לא מתקשרת אצלנו לאף דבר מסוים. היא לא מצביעה על תכונה מסוימת שאנו מכירים או על מצב כלשהו. קשה לחשוב על מקרה, מצב או אובייקט שנצביע עליו ונאמר: "הנה טומאה", "נטמאתי", "הדבר הזה טמא"
בפורים אנו חוגגים את ההצלה. למרות המצב השברירי שלנו בגלות, הצלחנו להינצל בחסדי שמים. אבל הסיטואציה שאנו נמצאים בה היום היא של עצמאות ולא של גלות. איננו מקווים להצלה בלבד אלא לניצחון. אנו מקווים לחירות של פסח ולא רק לישועה של פורים
רבים סבורים שיש ניגוד עקרוני בין דת ואמונה לבין הגיון ותבונה. מצוות כמו פרה אדומה, שבמוצהר משמעותן אינה מוסברת, תורמות לרושם הזה. אבל ויכוח עתיק בין חכם יהודי לבין פילוסוף מציע הסתכלות אחרת על הקשר בין הציווי האלוהי והמציאות
הפנים הרעולות, הסתרת הפנים, הן חלק בלתי נפרד מהחזות המפלצתית של מחבלי החמאס. מה שהופך אותנו לאנושיים הם הפנים, וכשהפנים של הבן-אדם נמחקות, האנושיות שלו נאבדת
התורה מבקשת למחות את השם של עמלק, שלא יהיה לו זכר. שלא יהיה עוד בעולם מישהו ששם עמלק נקרא עליו. רק אז נוכל לשכוח סוף סוף את הזיכרון הרודף של עמלק. ואת החלק הזה, של מחיית עמלק, כבר קשה לנו יותר לבלוע בגלל הרגישויות המודרניות שלנו
כל מי שהייתה בזוגיות ארוכת ימים עם גבר נתקלה בשלב מסוים בתופעה שבה האיש שלה שוקע לפתע בתוך עולמו והיא מרגישה שהוא אינו רואה אותה. נשות עם ישראל במצרים חוו זאת ביתר שאת כאשר הגברים שלהן שקעו בתוך עבודת הפרך וכמעט שכחו מהן. הפתרון שמצאו? מראות שמחוללות פלאים
שותפות וסולידריות דרושות יותר מכול דווקא במצבים של מחלוקת אידיאולוגית. אי אפשר אפוא לכונן את האחדות על בסיס אידיאולוגיה, כיוון שהיא הדבר ששנוי במחלוקת. כדי לייצר אחדות אמיצה בין אנשים שחושבים אחרת זה מזה, אנו צריכים בסיס אחר. למזלנו, דווקא לנו כיהודים יש אכן בסיס כזה
מה מסביר את ההתנהגות המוזרה של טיפוס שקודם כל עוסק באופן אובססיבי בעבר היהודי המדמם – ואז, כשהוא זוכה בפרס בינלאומי על עבודתו, מתנער בפומבי מבני עמו ומתדלק את השנאה העכשווית כלפיהם?
חודש הרמדאן חל לעיתים בחורף ולעיתים בקיץ. לוח השנה העברי, לעומת זאת, אינו נוודי. פורים חל כל שנה באזור חודש מרץ. פסח באפריל וחגי תשרי באוקטובר. אנו עוקבים אחר מחזור החמה. השנה שלנו מחזורית במובן טבעי – היא עוקבת אחר מחזור עונות השנה. מה פשר ההבדל הזה?
בשנים האחרונות מתפתח בעולם טרנד של 'שבת טכנולוגיה' (Tech Shabbat) במסגרתו אנשים שאינם יהודים בכלל מחליטים להיפרד מכל המסכים ליום אחד בשבוע. איך זה קשור להבנה היהודית של המושג 'חיים'?
במסורת היהודית נהוג לברך את הילדים בנוסח שקבע יעקב אבינו: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים". מדוע מזכירים את המלאך דווקא ולא את אלוהים– וכיצד זה קשור לצורת ההסתכלות שלנו על חיינו?
הכל משמים – אז תעצום את העיניים? השיר שבני הקטן אוהב, בדיוק כמו Let It Be של הביטלס, מציע לנו לשחרר ולא לדאוג מכלום, גם בשעות הקשות ביותר. דוד המלך, כך נראה, חולק עליהם
שמונה מתוך עשרת מנהיגי המדינות הגדולות בעולם חצו את גיל שבעים. השיח על מחסור במנהיגות צעירה נשמע בכל מקום. אבל האם משבר המנהיגות שלנו הוא תוצאה של העדר מנהיגים – או של הכמיהה הגדולה מדי שלנו למנהיג פותר-בעיות?
פוליטיקאים מכל הסוגים נוהגים להצהיר מפעם לפעם כי "המציאות חייבת להשתנות". פעם מדובר במציאות כלכלית, ופעם במציאות ביטחונית. לעיתים זו מציאות חברתית, ולעיתים מציאות אקלימית. אולם, כפי שאנו יודעים. המציאות היא טיפוס די אדיש. היא לא מתרשמת מהכרזות וממשיכה בשלה
האם חוצפה היא מידה טובה או מידה רעה? כשהילד שלנו מתחצף אלינו אנחנו כועסים עליו, אבל יש גם מעשי חוצפה-לכאורה שמתפרשים כעליונות מוסרית. אז האם חוצפה היא טובה או רעה? מסתבר שחכמינו דנו בעניין עוד בגמרא, כשציינו שאין בעולם עם חצוף כמו היהודים
אנו לכודים בתוך כלוב הזהב של השגרה. כדי לא לאבד את טעם החיים, אנחנו זקוקים לטקסים שיעניקו לחיינו קדושה. הקודש מחריג את השגרה מאפרוריותה ומאיר אותה עבורנו באור חדש ומרומם
בינה מלאכותית יכולה אולי ליצור העתק מדויק של המציאות. היא יכולה גם לחקות את הסגנון הייחודי של צייר מסוים או של זרם באמנות. יש דבר אחד חשוב, עם זאת, שהיא אינה יכולה לעשות. מהי התכונה האנושית שיש רק לאמנים בשר ודם?
כולנו רוצים להיות מקוריים, לעשות משהו שאף אחד לפנינו לא עשה. מצד שני, כולנו גם מעריכים את חכמת הדורות העתיקה, ואת אלה שמכירים היטב את מה שהיה לפנינו. איך מאחדים בין שתי התכונות הללו? היהדות מציעה לנו מודל בדמותו של רבי אליעזר בן הורקנוס
האודיסאה, בניגוד לאיליאדה, אינה עלילה אפית רחבת יריעה. היא סיפור הרפתקאות של אדם אחד בלבד. בסיפור זה דמות חשובה אחת בלבד, אודיסאוס, שכל מה שהוא עושה זה לצאת מהבית שלו באופן לא זהיר ולאבד את הדרך חזרה. איך משתנה מבנה הסיפור הקלאסי הזה תחת עטו של ש"י עגנון?