ההבדל המשמעותי ביותר בין היהדות לבין שאר דתות העולם
מקובל היום לטעון ש'כל הדתות הן אחת' ואין הבדלים אמיתיים ביניהן. מי שבוחן את כתבי הקודש של הדתות השונות, עם זאת, מוצא בדת היהודית מאפיין ברור שנעדר משאר הדתות: ביהדות, החוק הוא הדבר החשוב ביותר
מקובל היום לטעון ש'כל הדתות הן אחת' ואין הבדלים אמיתיים ביניהן. מי שבוחן את כתבי הקודש של הדתות השונות, עם זאת, מוצא בדת היהודית מאפיין ברור שנעדר משאר הדתות: ביהדות, החוק הוא הדבר החשוב ביותר
פוליטיקאים רבים השוו בחודשים האחרונים בין חמאס ובין עמלק, אויבו העתיק של עם ישראל. אולם עיון במקרא לא רק מלמד אותנו שחמאס אכן מתנהג כמו עמלק – הוא גם נותן לנו את מפת הדרכים להשגת הנצחון עליו
התמודדות עם אי-הודאות יכולה ללכת בשני כיוונים הופכיים. היא יכולה להביא אותנו להיסוס ולחוסר בטחון, אולם גם יכולה לגרום לנו להסתער לעבר הלא נודע ולהתחזק עוד יותר בדבקות שלנו במטרה. בכל מה שקשור לארץ ישראל, כך מספרת לנו ההיסטוריה, העם היהודי בחר תמיד את הדרך השנייה
ההבדל השורשי בין הפילוסופיה היוונית לבין התנ"ך טמון ביחס ההפוך לשמיעה וראיה. הפילוסופיה היוונית רואה בראיה את המקור החשוב ביותר לידע על העולם ואילו השמיעה בעיניה אינה אלא כלי לעיוורים, למי שלא מסוגל לראות בעצמו. לפי חכמת היהדות, עם זאת, את האמת החשובה ביותר לא ניתן לראות אלא לשמוע
ההגנה על היהודי נעשית בשם האמירה: בסופו של יום, גם היהודי הוא אדם. על פניו, גישה נאורה ומקבלת. מדוע אפוא אני מכנה אותה "נאורה לכאורה"? התשובה היא שמאחורי הכסות המכילה כביכול מסתתרת תפיסה שאומרת שיש הבדל בין היהודי לאדם. היהודי אינו אדם, על אף שיש לו פוטנציאל אנושי
הרצון שלנו להסתמך על גורמי חוץ במציאת פתרון לפלונטר הסבוך במזרח התיכון מבוסס על תכונה אנושית מוכרת: הפחד מחירות. כבר כשיצאנו ממצרים, השתוקקנו לחזור חזרה לארץ בה שועבדנו באכזריות – העיקר שנוכל לחסות תחת כנפי אימפריה גדולה
לאילנות אין באמת ראש השנה וגם לא בעלי חיים, ובכל זאת כולנו זקוקים לנקודת התחלה. האדם מייחס משמעות לעולם שבתוכו הוא חי, ואחד הביטויים המובהקים לכך הוא ארגון הזמן
אסור לנו לטשטש את האבל ולהתעלם ממנו בתואנה שהוא מרפה את רוחנו, כי מי שמתעלם מהאבל לא יוכל גם לזכות באמת בנחמה. העוז שלנו להילחם נובע דווקא מכך שאנו מתאבלים מרה על מתינו וכואבים את לכתם
מה יציל אותנו מפגיעה בערך החיים בשעת המלחמה? כיצד לא תיפגע רגישותנו, כאשר אנו נדרשים לשפוך דם? הציווי התורני שאוסר עלינו להשחית עצי פרי בעת מלחמה מציע זווית ראיה שמשמרת את הכבוד לעולם ולברואיו
חיילים חילונים שלובשים ציצית והפרשה חלה שהפכה לטרנד לאומי: מה פירוש ההתחזקות במסורת היהודית שהתפתחה אצלנו מאז פרוץ המלחמה? מסתבר שהרצל זיהה נכון תופעה יהודית ייחודית – ככל שמציקים לנו יותר, אנו גאים יותר בזהותנו הייחודית