כל התכנים של אליהו לוי

היהודים היו מאז ומתמיד עם פזיז שלוקח סיכונים

התמודדות עם אי-הודאות יכולה ללכת בשני כיוונים הופכיים. היא יכולה להביא אותנו להיסוס ולחוסר בטחון, אולם גם יכולה לגרום לנו להסתער לעבר הלא נודע ולהתחזק עוד יותר בדבקות שלנו במטרה. בכל מה שקשור לארץ ישראל, כך מספרת לנו ההיסטוריה, העם היהודי בחר תמיד את הדרך השנייה

כשהאזנים האנושיות יתחילו לחוות רעב

ההבדל השורשי בין הפילוסופיה היוונית לבין התנ"ך טמון ביחס ההפוך לשמיעה וראיה. הפילוסופיה היוונית רואה בראיה את המקור החשוב ביותר לידע על העולם ואילו השמיעה בעיניה אינה אלא כלי לעיוורים, למי שלא מסוגל לראות בעצמו. לפי חכמת היהדות, עם זאת, את האמת החשובה ביותר לא ניתן לראות אלא לשמוע

קודם כל יהודי או קודם כל בן אדם?

ההגנה על היהודי נעשית בשם האמירה: בסופו של יום, גם היהודי הוא אדם. על פניו, גישה נאורה ומקבלת. מדוע אפוא אני מכנה אותה "נאורה לכאורה"? התשובה היא שמאחורי הכסות המכילה כביכול מסתתרת תפיסה שאומרת שיש הבדל בין היהודי לאדם. היהודי אינו אדם, על אף שיש לו פוטנציאל אנושי

עמוק בפנים, אנחנו משתוקקים להתחבא תחת כנפי האימפריות

הרצון שלנו להסתמך על גורמי חוץ במציאת פתרון לפלונטר הסבוך במזרח התיכון מבוסס על תכונה אנושית מוכרת: הפחד מחירות. כבר כשיצאנו ממצרים, השתוקקנו לחזור חזרה לארץ בה שועבדנו באכזריות – העיקר שנוכל לחסות תחת כנפי אימפריה גדולה

לא, מלחמה לא חייבת להשחית את הרגישות שלנו

מה יציל אותנו מפגיעה בערך החיים בשעת המלחמה? כיצד לא תיפגע רגישותנו, כאשר אנו נדרשים לשפוך דם? הציווי התורני שאוסר עלינו להשחית עצי פרי בעת מלחמה מציע זווית ראיה שמשמרת את הכבוד לעולם ולברואיו

גם כשאנחנו מדחיקים את השונות שלנו, אויבינו תמיד זוכרים אותה

חיילים חילונים שלובשים ציצית והפרשה חלה שהפכה לטרנד לאומי: מה פירוש ההתחזקות במסורת היהודית שהתפתחה אצלנו מאז פרוץ המלחמה? מסתבר שהרצל זיהה נכון תופעה יהודית ייחודית – ככל שמציקים לנו יותר, אנו גאים יותר בזהותנו הייחודית

<< < 1 2 3 4 5 6 7