איך אפשר, עם כל הרעש בתוכנו, להגיע לרוגע, שלווה ומנוחה נפשית אמיתית?

אחד הדברים שכולנו משתוקקים אליו, ומתקשים מאוד למוצאו, הוא מנוחת הנפש.

הדרך אל אותה תחושת שלווה וחיות חסרת חרדות (אפילו זמנית), שכולנו מחפשים, עוברת ראשית דרך ההכרה המבדילה בין המושג 'עצמי' למושג 'אני'. 'אני' הוא הזהות החיצונית שלי – הנתונים שקיבלתי, הן מבחינת המראה החיצוני שלי והן מבחינת התכונות המאפיינות אותי. 'עצמי', לעומת זאת, הוא מי שאני באמת – הנשמה שלי, ההוויה הפנימית שלי, שהנוכחות שלהם קיימת כי היא פשוט קיימת, לא בגלל שקיבלו אישור או הכרה. ניתן לומר ש'אני' זה הלבוש שלי, ו'עצמי' זה הגוף עצמו, הפנים שלי.

כדאי לזכור כי הזהות העצמית שלנו עומדת תמיד בכוננות ודריכות כדי להגן עלינו בכל מצב. היא שולחת למוח תשדורות מגוננות ומנחמות, כמו 'אני בעל כוח', 'מכבדים אותי' ו'יש לי כסף', בעוד, שלמעשה, על ידי נחמות אלו אנו מתרחקים מן האמת המשודרת לנו על ידי הסביבה וקשיי החיים. אנחנו מתעלמים ומסיחים דעת מחוסר האיזון בין ההכנסות וההוצאות שלנו, מבעיות תקשורת עם האנשים הקרובים אלינו, מבעיות בריאות, ועוד ועוד...

בנוסף לכך, כאשר אנו מגִנים על עצמנו בנחמות שונות ומשונות, אנו מצמצמים את היכולת שלנו לחוש רגשות בלתי נעימים, ובעקבות כך גם היכולת שלנו ליצור קשר מהותי עם המהות של הזולת נעשית מצומצמת ורדודה.

יחד עם זאת, בתוך תוכנו אנחנו יודעים, שככול שאנשים יותר אמיתיים עם עצמם, הם מסוגלים להיות אמיתיים עם הזולת.

אחת הסיבות לבעיות בתקשורת שלנו עם הסביבה, היא העובדה שאיננו מאפשרים לעצמנו להיות 'עצמנו' ולהכיר את הגודל האמיתי והבלתי מותנה שלנו. 

המקום שבו ה'אני' מחובר ל'עצמי' - הוא מקום של מנוחה. זו נקודה של מרחב ועוצמה. להיות 'אדם המחובר לעצמו' פירושו - להיות אדם המצליח להיות מחובר לחלק הפנימי שלו, מבלי להתעסק בהגנות שלו. 

להתמקד בהווה

על מנת להגיע לאותה הרגשה של מנוחת הנפש, דרך החיבור ל'עצמי' הפנימי, עלינו ראשית כול ללמוד: 

א. איך להתרכז ולהתמקד בהווה.

ב. כיצד להימנע עד כמה שאפשר ממחשבות מטרידות על העבר, ומפחדים הקשורים לעתיד הקרוב והרחוק. 

עלינו להבין ולהפנים, כי בכל מצב שלא יהיה, אין לנו שליטה והשפעה - לא על העתיד ולא על העבר. הדבר היחיד שיש בידינו להשפיע עליו - הינו ההווה שלנו. כשאנו מחוברים לכאבים מן העבר ולפחדים מן העתיד, אנו גוזלים מעצמנו, במו ידינו, את הכוח והבהירות הדרושים לטיפול בהווה, ויוצרים בלבול ועייפות, המקשים עלינו ומעצימים את מצוקותינו.

בעוד אדם המחובר לעצמו, חווה מצב של התמקדות מודעת, המסלק את הבלבול, אדם שאינו מרוכז בהווה ומחשבתו נעה ונדה בין העבר ובין העתיד, מובל על ידי תגובות אימפולסיביות, המזיקות לו פעמים רבות. כתוצאה מכך, הוא נמצא במצב של חוסר בהירות, ולעתים קרובות - גם במצוקה רגשית, הגורמת לו קושי בקבלת החלטות נכונות. 

כל זה קורה, מפני שבמקום להתמקד בהווה, אותו אדם מפעיל הרבה מנגנונים מיותרים: מנגנון של זיכרונות מהעבר, מנגנון הדחקה מפני כאבי העבר, ולצד זה גם מנגנונים של תכנונים לעתיד, מנגנון הדחקה מפני חרדות העתיד ועוד. 

באופן כזה, תגובותיו של האדם מושפעות מהרבה גורמים שאינם קשורים למצבו כרגע. ובעוד האדם החי בהווה מתמודד עם קושי אחד בכל פעם, אדם החי בו זמנית בעבר, בהווה ובעתיד - נדרש לשאת על כתפיו משקל אין סופי בכל רגע נתון.

אין כל פלא בכך שהוא מותש במהירות, וחש כי עומס החיים גדול מכפי כוחותיו. 

המאמץ לסחוב את כל אלה על כתפינו השחות במעלה הר החיים, הינו כאב מיותר! יש דרך, מעשית לגמרי, להקל בהרבה את המשא הכבד הזה.

אתה שווה. נקודה 

ככול שנהיה יותר מודעים להבדל בין ה'אני' ל'עצמי', יהיה לנו קל יותר לגלות את הכוח הפנימי האמיתי שלנו. 

האני החיצוני שלנו אמנם טעון בעוצמה של ה'עצמי' שלי, אבל עדיין הוא אינו ה'עצמי' הנקי והאמיתי שלנו, אלא תלוי בגורמים רבים ונשען עליהם לצורך זהותו.  

לעומת זאת העצמי, האני הפנימי, קיים ללא שום תנאי. הוא אינו מותנה בשום הישגים, נכסים או כשרונות. כלל לא משנה מה יש לך, ולא משנה לאן תגיע. 

זה החופש 'לא להיות' - לא להיות מצליח, לא להיות חכם, לא להיות עשיר, לא להיכנס לשום הגדרה או משבצת, אלא לפעול בהתאם לרצון ולשליחות שלי בעולם.

כל אחד מאתנו רוצה שיקבלו ויאהבו אותו ללא כל תנאי, אבל איך יכולים אנשים סביבנו לאהוב אותנו ללא תנאי, אם אנחנו בעצמנו איננו מכירים בקיום 'ללא תנאי'? אם אנחנו בעצמנו איננו מכירים כלל במהות הפנימית הבלתי מותנית הזו, ולא נותנים לה ביטוי?  

ברוב מפגשינו עם הזולת אנחנו לא עצמנו, אלא עסוקים בהגנות – 'איך אנחנו נראים?', 'מה חושבים עלינו?', 'מה ערכנו בהשוואה לזולת?', 'מה ערך התוצאות שהשגנו?' 'האם אנחנו עושים רושם טוב' וכו'.

ההגנות הללו, המפותחות כל כך בחברה המערבית, גורמות להקטנת ה'אני הפנימי' (העצמי), ולעתים גורמות לנו להתבייש בו, ולא לחיות על פי האמת הפנימית שלנו.

בגלל חוקים דמיוניים, שנדמה לנו שהם נכונים, בגלל הרגלים מחשבתיים ואשליות שהטביעו בנו החברה והתקשורת - אנו מתנהגים בצורה חיצונית ובלתי נכונה. בגלל שקרים שונים, שאנו משקרים לעצמנו, למטרת רווחים מדומים – אנו מאבדים אנו את שלוותנו הפנימית, וחשים כי החיים מורכבים וקשים יתר על המידה.

כאשר אדם מגלה את עצמו, הוא מבין כי הוא אינו שווה בזכות הישגיו, אלא שווה מעצם קיומו. אתה שווה כי אתה קיים, אתה שווה כי יש לך הזכות הבלתי מותנית להיות קיים.

אתה שווה. נקודה.