תיבת הדואר של אלוהים: כל הסיבות למנהג הטמנת הפתקים בכותל

אם גם אתם הזדמנתם לכותל המערבי לאחרונה והטמנתם פתק בין אבניו, אתם לא לבד. בימים מתוחים אלה, לכולנו יש על מה ועל מי להתפלל. כמעט תמיד אפשר למצוא ברחבת הכותל גם חיילים במדים, מטמינים פתק בדרכם חזרה לשדה הקרב או דווקא בדרכם לחופשת התרעננות קצרה.

איך צמח מנהג הטמנת הפתקים בכותל?

הכותל המערבי הוא קיר תמך של הר הבית, עליו עמד עד לפני אלפיים שנה בית המקדש הראשון ולאחריו השני, עד שחרב. לאורך שנות הגלות, היהודים בתפוצות השתוקקו להגיע לארץ ולהתפלל בכותל המערבי, מתוך אמונה כי במקום הקדוש שורה השכינה תמיד, אך הנסיבות לא אפשרו זאת. עם השנים, עם זאת, התקבע המנהג שבו מי שמצליח להגיע לכותל לא רק מתפלל בו – אלא גם משאיר מכתבים, שלו או של אחרים ששלחו עימו למטרה זו.

ישנן כמה סברות באשר למקור המנהג. סברה אחת אומרת כי זהו המשך למנהג יהודי קדום, בו יהודים היו רושמים את שמם על אבני הכותל. גם היום אפשר עדיין להבחין בחלק מהשמות, הרשומים באותיות גדולות, כשני מטרים מעל ראשי המתפללים. בתקופת המנדט אסרו הבריטים על קיום המנהג, ונראה שמאז עברו לכתיבת שמות ובקשות על פתקים. 

דעה אחרת אומרת שמדובר בהעתקה של המנהג החסידי להניח "קְוִיטְל" (ביידיש – פתק) על קברו של האדמו"ר המנוח, ובו בקשות לברכה, לרפואה ולמזל. לעומת זאת, יש כאלה שחושבים כי זהו גלגול של מסורת עתיקה, במסגרתה נהגו יהודים לכתוב פתקי בקשות לאבות ולאימהות הקבורים במערת המכפלה, ולהניחם מעל קברם. בחלוף השנים התגלגל המנהג גם אל הכותל.

יש האומרים שמקור המנהג הוא בפתקי בקשות שהביאו אתם שָדָּ"רים (שלוחי ד'רבנן – שליחי הרבנים) שאספו תרומות מיהודים בתפוצות. אלה התרגשו לא פעם מבואו של יהודי מירושלים, ומסרו לו את הפתקים, כדי שיטמון אותם בין אבני הכותל. ראו יושבי ארץ ישראל כי טוב, ואימצו לעצמם את המנהג.

והנה דעה נוספת ואחרונה: יש הסוברים שמדובר ב"עידון" של מנהג עתיק של יהודים לתקוע מסמר בכותל, לקראת יציאה לדרך ארוכה. אנשים שיצאו למסע היו תוקעים מסמר (על סמך הפסוק מישעיהו, כב, כג: "וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן") וכשחזרו לירושלים, הוציאו אותו, כשהמנהג משמש מעין סגולה לחזרה בשלום ארצה. על המנהג הזה קם פולמוס גדול בין הרבנים, שהתנגדו לרעיון, אבל במקביל התחיל המנהג של הפתקים.

מסיבה כזו או אחרת, עדויות קדומות מלמדות כי כבר בימי בנימין מטודלה, במאה ה-12, החלו יהודים לטמון פתקים בכותל. הסיפור הבא מתוארך למאה ה-18: "אור החיים הקדוש" (רבי חיים בן עטר, 1696-1743) התגורר במרוקו 40 שנה לפני שעלה לארץ ישראל. כשעוד היה במרוקו, הוא נתן ליהודי שנסע לארץ פתק לטמון בכותל. היהודי הגיע עם הפתק עד העיר העתיקה, אבל שם הותקף על ידי ערבים. הפתק התעופף מידו ולא הגיע לכותל. אחרי זמן מה מצאו את הפתק זרוק ברחוב, ושם היה כתוב ש"אור החיים" מבקש שיבוא המשיח.

גם היום, כשהגישה לכותל חופשית וקלה, מגיעים להתפלל בכותל מיליוני מבקרים מישראל ומרחבי העולם, ורבים מהם חשים צורך לכתוב את בקשותיהם ומשאלותיהם על פתק, כסוג של תפילה אישית מהלב. יש כאלה שמהדרים במנהג ומכינים את הפתקים מראש בבית, אחרי שחשבו על הניסוח המדויק וטרחו על כתב נאה.

ומה כותבים בפתקים? הכול בערך. מתפללים להצלחה במבחן, לבריאות טובה, לפרנסה בשפע, לזיווג מוצלח, לילדים, לשמירה על החיילים ובימינו – להחזרת החטופים, ועוד ועוד.

בשנים האחרונות מפעילה 'הקרן למורשת הכותל המערבי' שירות מיוחד באתר הבית שלה, שנקרא "שלח פתק לכותל". השירות מאפשר לכל אדם בכל מקום בעולם, שאין באפשרותו להגיע פיזית לכותל, לכתוב את תפילתו ובקשותיו במקום המיועד לכך באתר, ומובטח לו כי הפתק יוטמן בין אבני הכותל המערבי. לפי האתר, עד היום נשלחו 851,265 פתקים לכותל והוטמנו אחר כבוד בין אבניו.

יכולת הקיבול של הכותל מוגבלת, והוא מתמלא עד תום מדי כמה חודשים. הפתקים מתחילים לנשור לרצפה, ואז אפשר להבחין גם במתפללים המטפסים על כמה כסאות כדי להצליח לטמון את הפתק שלהם בסדק גבוה ובלתי נגיש.

מה קורה כשהכותל עולה על גדותיו? מתברר שנציג מטעם 'הקרן למורשת הכותל' אוסף מדי חצי שנה את הפתקים ומעבירם לקבורה בהר הזיתים יחד עם ספרי קודש המיועדים לגניזה. הסיבה לכך היא שסביר שבפתקים אלה כתוב שם האל, ולכן יש לגנזם, או לקברם בבית קברות יהודי. ואל תדאגו, אף אחד לא קורא את הפתקים. האבנים העתיקות שומרות לנצח את כל הסודות הכמוסים, החלומות והתקוות של מיליוני המתפללים.