"שבת בבוקר, אני קם ושומע את בת הזוג שלי בוכה מול הטלוויזיה"

בבוקר שמחת תורה, אמיר בלדיגה, יזם בן 27 יוצא קיבוץ רעים המתגורר כיום בצפון, התעורר כמו רוב עם ישראל למציאות חדשה.

"שבת בבוקר. אני קם ושומע את בת הזוג שלי מהסלון בוכה מול הטלוויזיה. לקח לי כמה שניות להתאפס על עצמי. פתחתי את האינטרנט ומשם התחלתי לקלוט את הכאוס. אני עדיין מחובר גם לקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ. לא אשכח את ההודעה הראשונה שם של אחד החיילים שסיפר שיש לו פצוע ירי בחדר. 'תבואו מהר', הוא כתב שם".

משפחתו של בלדיגה התבצרה בממ"ד הבית בקיבוץ במשך למעלה מ-24 שעות, ומאז נאלצה לנדוד כמפונים ברחבי הארץ, מרעננה אצל קרובי משפחה, דרך מלונות ים המלח ועד לדיור זמני כיום בתל-אביב. ואם זה לא מספיק, גם בת זוגתו של בלדיגה גויסה מאז פרוץ המלחמה, כשהיא משרתת כפקחית טיסה בחיל האוויר.

"התחושות לא פשוטות. נרצחו לנו בקיבוץ 7 חברים. 2 מתוכם הכרתי אישית. אחד מהם היה חניך שלי כשעבדתי בקיבוץ בחינוך הבלתי פורמלי, ועוד בחור נוסף שהיה חלק ממעגל החברים. יוצא לי לחלום ולדמיין, מה היה קורה לי אילו הייתי נקלע לאותו בוקר. איפה אני הייתי מתחבא? כיצד אני הייתי מתמודד עם הרגעים המפחידים הללו? זה לא עוזב אותי".

יצא לך לבקר בקיבוץ מאז 'השבת השחורה'?

"אני, וכך גם חבריי מהקיבוץ, לא רואים סיבה טובה להגיע לשם כל עוד לא בטוח. כולם רוצים לחזור, אבל אף אחד לא מוכן להיות עוד 'כצאן לטבח' ולשוב לסיטואציה הבלתי אפשרית שמלווה אותנו מזה יותר מ-20 שנה בעוטף. אני גדלתי במציאות שבה נורמלי שיורים עליך טילים, מציאות בה אתה עסוק בלחשוב איפה להתחבא עם הישמע האזעקה. מציאות שבה טראומה נפשית זה נפוץ ומקובל. אף אחד מאיתנו לא יסכים לחזור לאותה מציאות של שגרת 'בין סבבים'. זה פשוט לא מתקבל על הדעת".

חיזוק העסקים בעוטף

כחלק מהמציאות החדשה מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", ישנה גם התמודדות מאתגרת עם אי ודאות כלכלית, בעיקר עבור בעלי עסקים ביישובי הספר ובעוטף, כמו גם עבור מילואימניקים הנמצאים בחזית, הנאלצים מאז השביעי באוקטובר 'לחשב מסלול מחדש' מבחינה פיננסית.

בין הנפגעים המשמעותיים בחודשים שחלפו נמצאים בעלי העסקים בקיבוצים ויישובי עוטף עזה. רבים מהם מפונים ונאלצים לנהל את עסקיהם מרחוק. אחרים נאלצו להתמודד גם עם פגיעה פיזית בתשתיות העסק וחווים ירידה בהיקף ההכנסות בגובה של עשרות אחוזים.

מתוך רצון להעניק פתרון לאותם בעלי עסקים אשר נפגעו על לא עוול בכפם, החליט בלדיגה, המתמחה בעולמות השיווק הדיגיטלי לעסקים מזה למעלה מ-5 שנים, לעשות מעשה. בעזרת מערכת קשרים ענפה שייצר בשנים האחרונות עם עסקים רבים מעבר לים כחלק ממשלח ידו, הוא יזם את הקמתו של פורטל מקוון המכונה "עסקי ברזל" (Ironbusiness) שנועד לחבר עסקים מתחומים שונים בעוטף עם קהילות יהודיות ברחבי הגלובוס. הרעיון: יצירת חיבור נגיש ואפשרות למכור מגוון של מוצרים ושירותים מרחוק.

ואכן, היוזמה שקרמה עור וגידים כאמור מיד לאחר פרוץ הלחימה, התפשטה כמו אש בשדה קוצים. עד היום נרשמו לפורטל הייעודי למעלה מ-1300 עסקים, ביניהם חנויות מתחום היודאיקה, אמנות ויצירה, ביגוד, תכשיטים, כמו גם נותני שירות ובעלי מקצועות חופשיים, כדוגמת בוני אתרים, כותבי תוכן ועוד.

"הרצון שלי מהרגע הראשון היה לעזור לעסקים, בעיקר עבור כל מי שלא היה לו פתרון כיצד למכור בארץ, כך שיוכל להציע את המוצרים או השירותים שלו ללקוחות יהודים בחו"ל", מבהיר בלדיגה.

מאיפה נולד הרעיון למיזם?

"החזון שעמד מאחורי הפורטל נועד ליצור עמידות ולחזק את החוסן של העסקים בעוטף, בדגש על העסקים הקטנים שמתמודדים עם אתגרים לא פשוטים בימים הללו. אני מאמין שחלק בלתי נפרד מהצלחה בעולם המודרני טמון ביכולת להתפרנס בכבוד. זה מה שמאפשר בסופו של יום להטביע שורשים, לצמוח וליהנות מרווחה כלכלית".

כמי שגדל בקיבוץ רעים, אתה מרגיש שזוהי הדרך שלך לגלות סולידריות?

"בת הזוג שלי תמיד אומרת 'שאני לא יודע לנוח'. היא כנראה צודקת. חיפשתי מאז תחילת המלחמה דרך בה אוכל לעזור גם לעצמי וגם לאנשים אחרים. לדעת שהצלחתי לתרום לאנשים בתקופה הקשה הזו, מבחינתי זה שווה המון".

"היתרון בפורטל הוא מעצם העובדה שכל בעל או בעלת עסק יכולים לפתוח ללא עלות פרופיל ולכתוב את השירותים או המוצרים שלהם, וכך להיחשף ללקוחות מכל העולם. אני שמח על הזכות שיש לי לתרום לבעלי העסקים הקטנים בישראל בכלל ומהעוטף בפרט להגיע ללקוחות אוהבי ישראל, שמעוניינים לתמוך בעסקים כחול-לבן, עכשיו יותר מתמיד".