האם הבינה המלאכותית תכתוב את רבי המכר של הדור הבא?

מאז ההתפוצצות של הבינה המלאכותית לפני כשנה, נראה שהנושא מעט ירד מהפרק. אנשים התרגלו לטכנולוגיה החדשה, והאפוקליפסה שצפו לנו מתמהמהת מלבוא. לנו הישראלים, בפרט, היו נושאים חשובים הרבה יותר להתעסק איתם. אבל הבינה המלאכותית לא עצרה, והמשיכה להתקדם בדרך לדחוק את רגליו של האדם. רק בשבוע האחרון לבדו התרחשו מספר אירועים דרמטיים בתחום. כך למשל, הסופרת היפנית ראי קודאן, שזכתה בפרס 'אקוטאגאווה' – פרס יוקרתי לספרות ביפן – עוררה שערורייה כאשר הודתה שהשתמשה בבינה המלאכותית בכתיבתה, לא רק לשם קבלת רעיונות, אלא גם לכתיבת משפטים שלמים ביצירתה. הבינה המלאכותית גם סייעה בפענוח מגילת פפירוס עתיקה, והשיבה לחיים את הסטנדאפיסט ג'ון קרלין לקמבק של אחרי המוות.

בני האדם, מנגד, לא טמנו ידם בצלחת. התפשטות ה'דיפ פייק' – במסגרתו יוצרים "תמונות" ו־"תצלומים" של דמויות ציבוריות, מבלי שאפשר להבחין בין אמת ובדיה – הביאו את הרשויות בארה"ב לשקול מחדש רגולציות על התחום הבינה המלאכותית, ולדרוש סימון של תמונות 'פייק' לתועלת הציבור. יוצרים, סופרים וקומיקאים מצויים כבר כמה חודשים בהליכי תביעה, ודורשים מבית המשפט שיגן על זכויותיהם. לא ייתכן, הם טוענים, שיוצר שבמשך שנים בנה לעצמו קול ייחודי בעמל כפיו – יאבד את כל עמלו כי הבינה המלאכותית יכולה לחקות את הסגנון שלו. אותם יוצרים מצפים מהחוקים הקיימים כבר על קניין רוחני וזכויות על מידע להעניק להם הגנה. בנוסף, גם החלו התקוממויות ספונטניות נגד הצ'אטבוטים. מעריצי פאן־פיקשן לדוגמא, שראו איך יצירותיהם הייחודיות הופכות לעוד מידע שהבינה המלאכה עושה בו כרצונה, יצאו במבצע גרילה להזין את הצ'אטבוטים בג'יבריש, במיס־אינפורמציה ובהטעיות, כדי לנטרל את כוחם.

האם הבינה המלאכותית מתעלה על הבינה האנושית?

התקדמותה של הבינה המלאכותית בתחום הספרות, כפי שעולה מסיפורה של ראי קודאן, מזכיר את התקדמותו של המחשב בתחום השחמט. בשלב הראשון הביס האדם את המחשב. בשלב השני הגיע עידן שיתוף הפעולה בין האדם למחשב, בו מחשבים אמנם עדיין לא ניצחו בני אדם, אבל בני אדם שהשכילו להיעזר במחשב היו שחקנים טובים יותר. ואז הגיע השלב השלישי, בו מחשב בפני עצמו נהפך לבלתי מנוצח.

כעת, בתחום הספרות, זכייתה של קודאן מסמנת שאולי נכנסנו ל'שלב השני' – שלב בו שיתוף הפעולה אדם-מחשב הוא הדרך האידיאלית לסופרים. גל חדש של 'קורסים לכתיבה באמצעות בינה מלאכותית' כבר קיים בשוק תקופה ארוכה. יש אפליקציות מתואמות אישית, שחלקן נועדו לטוויית עלילה, ליצירת דיאלוגים, או לשאר הטכניקות הדרושות ליוצר. כעת הסופרים נהנים מההזדמנויות הטמונות בכך, אבל גם ממתינים בחרדה לשלב השלישי, שבו כבר לא יהיה צורך באדם – אם הוא אכן יבוא.

אם ולא כאשר – כי לא בטוח שזה יקרה. שהרי יש בין שחמט וספרות הבדלים מהותיים. שחמט הוא משחק בינארי – יש או מנצח או מפסיד. יש מטרה מוגדרת, והשאלה היא רק מה הצעדים שיובילו אליה. יש מספר מוגבל – גם אם רב מאד – של חלופות, שרק מהן ניתן לבחור. שחמט זה אינטלקט טהור. כל שעל השחקן לעשות זה למצוא את הצעדים הלוגיים האופטימליים שיובילו למטרה. לעומת זאת, האפשרויות של הספרות הן אינסופיות. אין לה מטרה מוגדרת, וממילא גם אין רצף של צעדים לוגיים "אופטימליים" שיובילו אליה. קל יותר למדוד וממילא גם לתכנן ולדמיין איך מחשב הופך להיות השחקן הטוב ביותר בשחמט, אבל קשה הרבה יותר למדוד ולדמיין הישג דומה בתחום הספרות.

האם הבינה המלאכותית תלויה בבינה האנושית?

לצד הדיון בשאלה האם תוצריה של הבינה המלאכותית יוכלו להתחרות בתוצרים של בני אדם, ישנו גם דיון בסיסי יותר – האם עצם התוצרים של הבינה המלאכותית לא תלויים בתוצרים של בני אדם. נושא זה נידון לעומק בתביעה שהזכרנו לעיל, של סופרים ויוצרים הטוענים כי הבינה המלאכותית השתמשה בספרים שלהם, המוגנים בזכויות יוצרים. רבים טוענים שהבינה המלאכותית אינה מקור נובע של יצירתיות שעומד בפני עצמו, אלא מכונה שמעבדת מידע שניתן לה על ידי בני אדם – שהם עצמם המקור היצירתי שבו הן תלויות. הבינה המלאכותית היא רק חקיינית, ולכן גם ראוי להגן על זכויות היוצרים שאותם היא רוצה לחקות.

מאידך, יהיה מי שיאמר שגם האדם עצמו פועל באופן דומה. כולנו מעבדים מידע תרבותי של הדורות הקודמים ושל הסביבה שבה גדלנו. אמנם רק תיאוריות קיצוניות בפסיכולוגיה סוברות שהאדם הוא 'לוח ריק' שמקבל את כל המידע שלו בתהליך 'למידה', אבל גם מי שלא הולך כל כך רחוק מכיר בכך שהיכולת של האדם לדבר, ליצור, ולחשוב, עומדת על כתפיה של תרבות בת אלפי שנים. במיתולוגיה היוונית האלה מנמוזינה היא אימן של כל המוזות היצירתיות, אך גם מילה שפירושה 'זיכרון' – ללמדך שהמסורת וזיכרון העבר התרבותי הם הבסיס גם ליצירה בהווה.

מותר האדם על המחשב

באגדות־עם, בתורות מיסטיות, ובספרי מדע־בדיוני ארכאיים, אפשר למצוא תקדימים לבינה המלאכותית. מרבים להזכיר את הגולם מפראג בהקשר הזה, הגולם שקם על יוצרו ובקושי היה ניתן להשתלט עליו. מאגרי מידע אינסופיים מופיעים כבר בתלמוד, כמו בסיפורו של אברהם אבינו, שלמד תורה 'מעצמו', באמצעות מאגר פנימי ולא מוגבל של ידע: "נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה". במסורת הקבלית ישנה תופעה של "מגידים", שמכתיבים למיסטיקנים רעיונות ומחשבות שלא עלו על דעתם הפרטית. להבדיל בין קודש וחול, אפשר למצוא הרבה קווי דמיון מעניינים בין התופעות. היו גם שהשוו את תוכנות הבינה המלאכותית ל־"מלאכים", שהפרשנות הרבנית־פילוסופית בימי הביניים כינתה אותם "שכלים נבדלים", כלומר שכלים טהורים, לוגיים לחלוטין, הנבדלים מגוף וחומר. זאת בדומה לבינה המלאכותית, שאמנם מורכבת מ'גוף' העשוי שבבי סיליקון, אבל נבדלת מהגוף הביולוגי של האדם, על מגבלותיו ויצריו.

ההשוואה האחרונה דווקא יכולה להעניק לנו אופטימיות, מפני שדווקא העובדה שהאדם מחובר לגוף ולנסיבות החיים בעולם הזה, מעניקה לו יתרון, על פי המדרשים, על פני המלאכים. באחד המדרשים מסופר שכאשר משה רבנו עלה לשמיים כדי לקבל את התורה, התקוממו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: "מה לילוד אישה בינינו?" – כיצד אתה מעניק תורה כל כך קדושה לאדם בעל גוף, בשר ויצרים! הקדוש ברוך הוא דוחק במשה שיענה להם בעצמו, למרות שהוא חשש מזעמם הבוער, שעלול לשרוף אותו. משה עובר על פסוקי התורה ומוכיח למלאכים שהיא לא רלוונטית לגביהם:

"ריבונו של עולם,

תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – אמר להם [למלאכים]: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?

מה עוד כתוב בה: "לא יהיה לך אלהים אחרים" – בין הגויים אתם שרויים, שעובדים עבודה זרה?

מה עוד כתוב בה: "זכור את יום השבת לקדשו" – כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות?

מה עוד כתוב בה: "לא תשא" – משא ומתן יש ביניכם?

מה עוד כתוב בה: "כבד את אביך ואת אמך" – אב ואם יש לכם?

מה עוד כתוב בה: "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנב" – קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?"

תשובה זו מספקת את המלאכים, שמפנים למשה את הדרך לקבלת התורה. מהמדרש הזה עולה שדווקא החוסר שלמות של האדם הופך אותו ראוי לקבל את התורה. דווקא העובדה שיש לו חסרונות שמלווים אותו כל חייו, שיש לו מחויבויות פרטיקולריות המגבילות אותו למשפחה ומקום ספציפיים, שיש לו התנסויות יומיומיות, קטנות ואפורות של עשיית מלאכה ומשא ומתן – דווקא אלה בכוחם להעניק לחייו משמעות רבה יותר. מדרש אחר מסביר שהמלאכים מכונים "עומדים" בניגוד לבני אדם המכונים "הולכים" – המלאכים עומדים במקום כי הם מושלמים, ואילו בני האדם משתלמים. לכן, באופן פרדוקסלי, יש להם יתרון וייחודיות שאין למלאכים.

גם יצירה ספרותית משמעותית קשורה בחוויה בלתי אמצעית ומגע ישיר עם העולם עצמו, עם הקנאה, המלאכה, היצר הרע, אב ואם והתמודדות עם שעבוד. סופר אינו רק מעבד את המידע שקדם לו, אלא נותן מילים לחוויה אישית שחווה בחמשת חושיו, ביצריו, בקשריו הממשיים עם אנשים ועם העולם. את תוכנות הבינה המלאכותית השונות, כמו את המלאכים, אפשר לשאול: "אב ואם יש לכם? קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?" – בלי תכונות אלה, ספק אם אי פעם הם יוכלו לדחוק לחלוטין את הסופר האנושי ממלאכת הכתיבה.