דעה: למה אף אחד לא הסביר לי מה זה אומר להיות יהודייה?

אתחיל בווידוי אישי: אני תוצר מובהק של מערכת החינוך הממלכתי בישראל. גדלתי באזור הקריות, ליד חיפה ("האדומה" באותן שנים), ובבית הספר אמנם למדתי תנ"ך ואפילו תושב"ע, אך איש מעולם לא טרח להסביר לי (וגם לא חשב כנראה שזה חשוב), שיש משמעות לכך שנולדתי יהודייה, חלק מהעם היהודי וממורשתו העתיקה והמפוארת.
תנ"ך למדנו כמו סיפור. ה' היה עוד אחת מהדמויות בעלילה, שמדברת אל אברהם, שמשה מתווכח איתה, שנותנת שכר וגמול לטובים ומפילה לבסוף את האויבים הרשעים.

לבית כנסת לא הלכנו. אף פעם. בבית הספר היסודי לא ערכו לנו טקס קבלת ספר תורה, ולי לא היה מושג קלוש מה הם סידור, חומש, פרשת השבוע, שלא לדבר על חגים ומועדים, שהפרשנות שלהם צומצמה לתפוח בדבש בראש השנה, חנוכייה וסביבון בחנוכה, תחפושות בפורים ומצה בפסח (כמובן כזית ורק בליל הסדר, ולאחריו נשלפו הפיתות שאוחסנו מבעוד מועד במקפיא לשאר ימי החג...). את השירות הצבאי עשיתי בנח"ל, וגם שם, בקיבוץ, חגגנו את החגים על פי משמעותם הקיבוצית, ששיאה בתהלוכת הטרקטורים המסורתית בשבועות ובמסיבות אלכוהול בפורים...

אחד מקורסי החובה שלי בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית היה- "לימודי הברית החדשה", שרכשתי וקראתי מתחילתה ועד סופה. למדתי את משנתם של פרויד ודקארט, מרקס ויונג על בוריין, אבל לא ידעתי דבר וחצי דבר על הרמב"ם, הרמב"ן, הרמח"ל, האר"י הקדוש, הרב קוק... מושגים בקבלה ובתניא חדרו לעולמי לראשונה בעשור החמישי לחיי.

היום אני מלאת צער וגם כעס על ההחמצה הגדולה שלי.

בשנים הפוריות ביותר ללימודים, איש לא ניסה להכיר לי את היהדות, להסביר לי על יופייה של התורה, על החוכמה האינסופית המוכמנת בארון הספרים היהודי. עולם שלם של ידע וזהות נגזל ממני, למרות שאני יהודייה שנולדה וגדלה במדינת ישראל.

למה רק עכשיו, בגילי המאוחר, אני לומדת לסייר בהיכל הנפלא שנקרא הדת היהודית? איך לא הראו לי מעולם את השביל לכאן, את דלת הכניסה?

חשבתי שאני משכילה, כי רכשתי השכלה גבוהה באוניברסיטה, אבל בנושא הכי חשוב – אני בורה גמורה. במסע ההתקרבות שלי לדת ולאמונה בעשור האחרון, אני לומדת לפסוע פסיעות ראשונות – לשמוע עוד דבר תורה על פרשת השבוע, להכיר עוד משמעות של חג יהודי עתיק, עוד הלכה ועוד מצווה. אני קוראת וקוראת ספרים על יהדות ומנסה להדביק פער של יותר משלושים שנה.

כל התחושות שעולות בי בשנים האחרונות, ושל חבריי וחברותיי למסע ההתקרבות ליהדות, התחזקו ביתר שאת בעקבות אירועי ה-7.10 והמלחמה. אם מישהו לא רצה לספר לי מה זה אומר להיות יהודייה, האויבים שלנו עשו בשבילו את העבודה.

התחושות האלה מגובות במחקר: בסקר שנערך לאחר אירועי 7 באוקטובר, על ידי מכון המחקר "מאגר מוחות" בקרב מדגם מייצג של 500 מורים בחינוך הממלכתי ו-500 הורים לילדים הלומדים בחינוך הממלכתי, עלו הנתונים הבאים: הרוב המובהק של הורים ומורים בחינוך הזה, מסכים כי קיים צורך להוסיף לתוכניות הלימודים שיעורים נוספים בנושאי מורשת העם היהודי. למרות שמרבית ההורים והמורים העידו על עצמם כי הם עצמם מחוברים למורשת ולזהות היהודית, החיבור הזה אינו עובר לדור ההמשך. גם השיח השלילי סביב לימודי היהדות והמורשת (כולל הקריאות הזועקות נגד 'הדתה')  משפיע על מערכת החינוך הממלכתית ואף מוביל למחיקת הזהות היהודית של התלמידים.

והנה המספרים: 80%  מהמורים לא חושבים שתוכנית הלימודים הקיימת כיום נותנת מענה ראוי בנושאי מורשת העם היהודי, ורוב מובהק של המורים ( 85% ) חושב שצריך להכיר וללמוד יותר על נושאים אלו בעקבות המלחמה הנוכחית, ושבית הספר בו הם מלמדים צריך ללמד יותר את הנושאים הללו. בקרב ההורים, ניכרת מגמה דומה: 80% מהם חושבים שבעקבות המלחמה יש צורך ללמוד יותר על מורשת העם היהודי, ורק כשליש מההורים סבורים שמערכת החינוך אכן נותנת מענה ראוי בתחום. 40% מההורים הביעו רצון שמערכת החינוך הממלכתית תוסיף לילדיהם שיעורי היסטוריה, תולדות הציונות, מורשת הגבורה של העם היהודי, תרבות, מנהגים, חגים ומסורת. כל מה שאני לא קיבלתי בזמני!

למרות שהתקשורת מנסה לטעון כי חינוך ממלכתי הוא חינוך חילוני ,שאין לו כל קשר או זכר ליהדות ולמסורת, תוצאות הסקר מוכיחות כי בחברה הישראלית ישנו מיעוט בלבד שמתנגד בגלוי למורשת, לציונות ולמסורת. רוב החברה דווקא מרגישה מחוברת לזהות היהודית,  למסורת ולמורשת, והרוב הזה מעוניין כי ילדיו יתחנכו על בסיס שורשים וידע בתחומים אלה, ללא כל קשר לשמירת מצוות. אירועי ה-7.10 חידדו וחיזקו עוד יותר את הצורך והרצון של הורים ומורים להעניק לילדים חינוך וערכים יהודיים, בניגוד למגמה המדאיגה של הוצאת לימודי מורשת ישראל, כמו גם לאומיות וציונות, ממערכת החינוך הממלכתית.

הטבח הנורא והטראומה שכולנו חווים בעקבותיו, גורמים לתנועה נגדית, הפוכה למגמה שמערכת החינוך הממלכתית מנסה לקדם. אנחנו רואים בעשרות סרטונים של חיילים, איך הם קוראים בדבקות תהילים, שמים כיפה וציצית ומתפללים יחד לפני יציאה לקרב. הם לא דתיים ולא שומרי מצוות, ולא מדובר ב'הדתה' או ב'חזרה בתשובה'. מדובר בעם שמתחבר לשורשיו האמיתיים, שמגדיר מחדש את זהותו ואת ערכיו המוסריים והרוחניים בעת הזו.
בעיניי, היכרות ולימוד של הטקסטים היהודיים נותנים לנו את האפשרות להיות אנשים טובים יותר, ולצאת לפעולה ממשית בעולם, כפי שנאמר במסכת קידושין: ״גדול תלמוד – שמביא לידי מעשה״.