5 ראשי עיר בישראל שעשו היסטוריה

הבחירות לרשויות המקומיות בפתח, הרחובות מתמלאים שלטי תעמולה, והבטחות נישאות באוויר. אמנם יש מקומות עם התעניינות רבה יותר וכאלה עם פחות, אבל באופן כללי הנתונים מצביעים על אחוזי הצבעה נמוכים, בוודאי בהשוואה לבחירות הכלליות. ראשות העיר נתפסת במקומות רבים כתפקיד שהשפעתו על חיי הבוחר לא גדולה, וכזה שנוגע בסוגיות פוליטיות בעלות חשיבות משנית. אולם ההיסטוריה מראה שראשי עיר יכולים לעשות היסטוריה. הבאנו כאן 5 ראשי עיר שלמינוים וכהונתם הייתה משמעות מהפכנית.

א. ראש עיר יהודי? זה ייגמר ברצח

מאות שנים היו היהודים תחת שלטון זר ברחבי העולם, ולא החזיקו בתפקידי הנהגה במקומות מושבם. מכאן אפשר לשער את המשמעות הרבה שהייתה לבחירת ראש עיר יהודי ראשון בארץ ישראל. זכי אלחדיף (1890-1938) היה בן למשפחה ספרדית מהיישוב הישן, ועוד מגיל צעיר עסק בפעילות ציבורית ופילנתרופית. ב־1923 מונה לראשות העיר טבריה ושינה את פניה. העיר, השוכנת על שפת ים כנרת ומול נופי הגליל, הייתה מוזנחת וענייה, ואלחדיף סלל בה את כבישיה הראשונים וסלל לה את הדרך להתחדשות ומודרניזציה. הוא עסק בפיתוח העיר וברקימת יחסים ידידותיים גם עם ההנהגה הערבית. אולם למרבה הטרגדיה, בסופו של דבר נרצח הוא עצמו על ידי מתנקש ערבי בתקופת "המרד הגדול". הדבר גרר פעולת תגמול של ההגנה והוצאתו להורג של הרוצח בידי שלטון המנדט. במקום הירצחו של אלחדיף ניצבת כיום אנדרטה לזכרו, שיצרו אמני טבריה.

ב. אי של שלום בעידן מסוכסך

אין עיר שמייצגת דו קיום בישראל כמו העיר חיפה. בעיני חלק מדובר בדו קיום של ממש ובעיני אחרים בדו קיום מזויף, אבל ברור כי היא מהווה תופעה ייחודית בתחום יחסי יהודים וערבים בישראל. מי שכיהן כראש העיר הזו לפני מאה שנה, כשהסכסוך הלאומי עוד היה בחיתוליו, היה חסן ביי שוקרי (1876-1940). כמרבית הערבים, התנגד שוקרי לציונות וראה בה איום על שלום הארץ, אולם כראש עיריית חיפה החליט להפריד בין הסוגייה הלאומית לפעילות העירונית. הוא היה מחויב לחזון של דו קיום ויחסי שכנות בין יושבי העיר היהודים והערבים. הוא התעקש לשלב יהודים בניהול העירייה, ולהפוך אותה מעיר ערבית לעיר מעורבת וסובלנית.

ג. לאחד עיר מפולגת

לעיתים זכה איש זה בתארי שבח גרנדיוזיים כמו "מאחד ירושלים" או "הורדוס המודרני", ולעיתים הוצג כפוליטיקאי קטן שהפלה ציבורים רבים בעיר. עוד לפני שהתמנה לראש העיר ירושלים היה לטדי קולק (1911-2007) רזומה מרשים בהקמת קיבוץ עין גב, בפעילות למען הצלת יהודים בשואה, בסוכנות היהודית, בהגנה, ובלשכת ראש הממשלה בן גוריון. כשנבחר ב־1965 לראשות העיר ירושלים, מספרים כי כלל לא אהב את התפקיד, וכנראה היה פורש ממנו בהקדם, לולא הייתה מתרחשת בתקופתו מלחמת ששת הימים, ששינתה את פניה של העיר, והפכה את ניהולה למשימה מאתגרת ומלהיבה. עיר רוויית ניגודים, שיש בה חרדים, חילונים, ערבים, והתעניינות בינלאומית. טדי קולק, עם הסיגר הקבוע בפיו והמבטא הווינאי שמעולם לא עזב אותו, יצר לעצמו תדמית ססגונית, שהשפיעה גם על האטרקטיביות של העיר. אמנם בירושלים המגוונת אי אפשר לרצות את כולם, וכל אחד מהמגזרים שומר בליבו תחושת קיפוח כלפי פעילותו של קולק, אבל אין חולק על כך שהאיש ניווט את העיר ביד רמה בתקופה של תהפוכות ואתגרים.

ד. גברתי ראש העיר

בכל מה שקשור לרשויות המקומיות, הדרך לשוויון בין המינים עוד ארוכה, אבל נקודת ציון דרמטית הייתה עם בחירתה של חנה לוין - ראש העיר הראשונה בתולדות ישראל, ואף היחידה למשך שלושים שנה נוספות. חנה לוין (1897-1985) מילאה שורה ארוכה של תפקידים, כולל שירות בצבא הבריטי, בצה"ל, ובהנהגת ויצ"ו, עוד בטרם העפילה לראשות עיריית ראשון לציון. על האתגרים שלה כאישה שמכהנת בתפקיד ציבורי בתקופה שזה עוד לא היה מקובל, היא סיפרה: "עד יום היבחרי לראש העירייה הייתי עסוקה בישיבות, בדיונים ובמועצות לאין מספר, ועם זאת ניהלתי את משק ביתי בעצמי, ערכתי את הקניות, בישלתי ואפיתי". הפעילות שלה התאפיינה בכך שלא ניהלה את הדברים מרחוק, אלא הקפידה להיות נוכחת ולהראות את עצמה באופן פיזי היכן שנדרש. "אינני נוהגת בתקיפות בבני אדם" היא סיפרה לאחר היבחרה לראשות העיר. "אני מעדיפה שישמעו לי בלי שאפעיל סמכויות שלטון. איני דורשת מזולתי את אשר איני מקיימת בעצמי. בעבודתי בוויצו, למשל, אני מטילה על עצמי תחילה תפקיד מסוים, ורק לאחר מכן אני מבקשת מאת החברות לעזור לי ולהירתם אף הן לעול. הן תמיד נענות לי".

ה. שפה מתחדשת לעיר מתחדשת

"האיש, אשר השפיע עלי יותר מכל האנשים שנפגשו על דרכי בחרותי ואשר הטביע את חותם אישיותו גם על חיי שאחרי התקופה הזאת, היה בלי ספק רבי רפאל מברשד, או כפי שקראו לו בקצור: 'הרבי'" - כך כותב ראש העיר הראשון של תל אביב החילונית, מאיר דיזינגוף (1861-1936), פעם אדם מרשים ורב פעלים, וכיום כיכר ורחוב הומים בלב העיר העברית הראשונה. הסיפורים ששמע הילד מאיר מפי הרבי, "ספורי חורבן בית-המקדש על פי המדרש, על שבעת הבנים שנהרגו על קדוש השם, על הרוגי המלכות שיצאה נשמתם ב“אחד”, על אנוסי ספרד שנשרפו חיים בעבור דתם ואמונתם..." – אלה עוררו בו התרגשות רבה ודחפו אותו לשאוף להיות דמות משמעותית בתולדות ישראל. בתקופתו כראש העיר תל אביב היא קיבלה עצמאות מיפו, הגדילה מאד את אוכלוסייתה, ונפתח בה נמל לראשונה. "העיר העברית הראשונה" לא הייתה עבורו רק סיסמא, אלא חזון, והוא פעל כדי לטפח את השימוש בעברית המתחדשת בעיר. בטרם פרישתו הראשונה, נאם על החשיבות של האחדות בין ימין ושמאל, ודבריו יפים גם היום: "'והאמת והשלום אהבו' – בעבודתכם! זוהי הסיסמא היחידה שיכולה להוציאנו מן המצב הנוכחי המאיים על הימין ועל השמאל יחד, ואם ישמעו הפעם לדברי ויחפשו יחדיו את הדרך לתועלת האמיתית של כל הקהל יחד – והיה זה שכרי על הפרישה“.