כואב? פגעו בכם? החיים קשים מידי? חכו, אל תרוצו למשככי כאבים

בשפה העברית מצויות מילים רבות, המבטאות מצב לא רצוי, למשל: עצב, יגון, צרה, סבל, ייסורים, דווי, דכדוך, כאב, מחוש, עינוי, אי נוחות, חולשה, עייפות, ועוד.

כל אלה הן תחושות המופיעות במינונים שונים בחיינו וגורמות לנו להעביר חלקים ניכרים מחיינו בניסיון לברוח מפניהם. 

אנחנו מסרבים, בכל דרך אפשרית, להיפגש עם הכאב. משקיעים אנרגיה עצומה על מנת לברוח מבעיות, מחולי, מעוני, מזקנה וממוות, ולעומת זאת מאדירים את הצעיר, הבריא, החזק והעשיר. אנחנו משקיעים כסף וזמן רב ברכישת קוטלי רגישות ומשככי כאבים, כשאלה האחרונים יכולים להיות כימיים, טבעיים או אחרים, כמו קניית בגדים וטיפולים נפשיים וגופניים, שירדימו אותנו ויטשטשו את חושינו - ובלבד שלא נחוש כאב כלשהו. 

אנחנו מתעסקים בחדשות וברכילויות - ובלבד שלא נצטרך לחשוב על הבעיה שמציקה לנו כרגע, ומסיחים את דעתנו בצעצועי טכנולוגיה חדשים ואופנות שטותיות – ובלבד שלא נצטרך לעמוד פנים מול פנים עם הקושי. 

למעשה, כשאנו נתקלים בבעיה, אנחנו פשוט משקרים לעצמנו. בדיוק כמו בת היענה שחושבת שטמינת ראשה בחול תבטל את הסכנה המתקרבת, או כמו כפרי טיפש, שמתעלם מהאש המתלקחת באסם התבן שלו, פשוט משום שאינו יודע כיצד לכבות אותה. 

כשמדובר על שקרים עצמיים, אנחנו מתגלים כשקרנים מעולים, שמצליחים לשכנע גם את עצמנו בשקרים שהמצאנו זה עתה, והכול כדי שלא נצטרך להתאמץ להתגבר על הקושי. אלא, שהבריחה מהכאב, לסוגיו השונים, והניסיון לשחק איתו מחבואים, אינם מועילים. הכאב הוא חלק מחיינו, והוא מגיח לעברנו מכל פינה. גם אם כרגע הכול ממש ממש בסדר אצלך - הכאב נמצא אצל בן זוגך, או בנך, או חברך, או אצל אדם אחר ומשמעותי עבורך. ואם נראה לך שהצלחת להתחמק מהכאב בתקופת חיים זו, כנראה שתפגוש אותו בתקופה אחרת... 

לפיכך, השאלה האמיתית היא לא האם נפגוש במצוקה וקושי – אלא מי יפגוש בהם: אדם חלש, מפוחד, שאינו מסוגל להתמודד עם הקושי, או אדם בנוי, המתמודד איתו בצורה ראויה להערכה?

וכיוון שסביר להניח, שגם אתם מבכרים את האפשרות השנייה, המסקנה ההגיונית ביותר היא, שעלינו לשנס מותנינו ולצאת למפגש פנים אל פנים עם המצוקות והקשיים שלנו, ולהפיק מהם את המיטב.

זכרו: מצוקה או קושי הם לא מכשול, שצריך לעקוף אותו כדי לחזור לחיים הרגילים. מצוקה או קושי הם חלק אינטגרלי מן החיים, ולכן יש להפוך אותם להזדמנות לשינוי או לטיפול מעמיק בתפיסת המציאות השגויה שלנו.

להיפגש עם הכאב

כשאנו מסכימים להיפגש עם הכאב ולחוותו כחלק מן החיים, אנו מקבלים מתנה: הכאב מתכווץ ומאבד מעוצמתו הראשונית. 

בכל פעם שאנו מתעלמים מן הכאב, אנחנו, למעשה, יוצרים ומחזקים אצלנו את התפיסה ש'הכאב הזה גדול מדיי בשבילי', ובכך מעצימים את ההילה המפחידה שלו. בכל פעם שאנו חוששים מהכאב או הקושי, אנו מחזקים אותו, מעניקים לו תוספת כוח לצמוח פרא, ולהפחיד אותנו לאורך ימים ושנים.

הבעיות והקשיים שלי, ושל אנשים משמעותיים בחיי, הם עובדות, שאינן מוכרחות להוליד אומללות. פעמים רבות הצער והכאב הם התרגום שלי למציאות. אם אני מצליח לשנות את התרגום המוטעה הזה, ולראות בקושי עובדה קיומית, ממש חלק מהבריאה - הרי שבכך אני מקטין את עוצמת הרגשות השליליים הנובעים ממנו, ובהכרח הסבל קטֵן.    

ניסיונות כואבים הם עובדות, מציאות קיימת ומחויבת, כמו שמיים, שמש, ירח ואדמה. אולם, מאז שהיינו קטנים ממש, חינכה אותנו סביבתנו להכחיש את המציאות הזו. מילדות חינכו אותנו לברוח מעובדות לא נעימות, להדחיק אותן, להתכחש להן, לטייח אותן, להתעלם מהן, והעיקר - לא לחוות אותן. וכילדים, אכן הפנמנו את המסר היטב, וכבר בגיל שלוש ידענו לרוץ לאמא כדי לקבל סוכרייה שתטשטש את כאב המכה.

אין חולק על כך שלפעמים צריך להרגיע ולנחם, אבל התמכרות למשככי כאבים – החל מהסוכרייה, דרך אינסוף התמכרויות: אכילה, שינה, סמים מרגיעים, קניות מיותרות וכו' - היא טעות מסוכנת. 

אמא, שתלמד את הילד לשים את ידו על המכה הכואבת ולומר לעצמו: "הנה, הכאב עובר, עוד מעט הוא ייעלם לגמרי...", תעניק לילד שלה מתנה גדולה הרבה יותר מן הסוכרייה המתוקה ביותר בעולם: היא תחנך אותו לא לפחד מהכאב, לשלוט בו בעזרת המחשבה ולגבור עליו. 

ילד כזה ילמד להתמודד עם המציאות, ולא יצטרך בעתיד לחפש מפלט מדומה מקשיים עובדתיים. 

כולנו חולקים איזושהי אקסיומה שגויה, הנמצאת בבסיס תת המודע שלנו, וטוענת שמגיע לי תמיד להרגיש טוב בעולם הזה, ולכן, אם כואב לי, הרי זה סימן לכך שמשהו לא בסדר. לא ייתכן שיכאב לי, שיהיה לי קשה. לא ייתכן שלא יסתדר לי, שהרי מגיע לי...! 

הבריחה המתמדת שלנו מן הסבל אל הנוחות, ההרמוניה, ואל חיים נטולי דאגות, היא טעות גדולה. בריחה היא מתכון בדוק לניפוח קשיים וכאבים, שהרי אם האידיאל של חיינו הוא לחיות חיים נוחים ומענגים - כל תזוזה זעירה ממטרה זו תגרום לנו חוסר נחת, וכל תזוזה גדולה תגרום לנו לסבל ממשי. 

טעות בסיסית זו גורמת לעייפות, לחולשה, לספקות באמונה, ואפילו לפעמים לרצון למות. 

* * *

הנטייה הטבעית של מי שחווה כאב היא להסתגר ולהצטמצם בתוך צינוק הצער, ולא לצאת ממנו עד שהכאב יפוג. כשאנו סופגים מכה פיזית או רגשית, אנחנו רגילים ללטף את עצמנו ולרחם על עצמנו, עד שתחלוף עוצמת המכה. אבל, מאחר שמצבים גורמי כאב קיימים בחייו של כל אחד מאיתנו, כדאי היה להעמיק ולהבין איזה תפקיד הם משחקים בחיינו ומה משמעותם עבורנו.

אדם שמצטער וכואב, מפעיל, למעשה, את היכולת הטבעית והחשובה להרגיש לא נעים, ובכל זאת להתמודד ולשרוד. כשהוא מתמודד, הוא מגלה בתוכו יכולת לא לברוח ולא להתעלם מהמציאות המצערת. 

באדם כזה כל אחד מאיתנו היה בוחר להיות לו לחבר. יש מה ללמוד ממנו. הוא אדם חזק, שאינו מטייח את עובדות חייו ואת רגשותיו. הוא מתמודד. 

האדם החזק הזה יכול בהחלט להיות אני!  

ככול שיש לי יותר אתגרים, קשיים וניסיונות, אני לומד להכיר את החיים כפי שהם באמת, ולא כפי שדמיינתי אותם בחלומות ילדותי. לומד לקבל את העובדות בגודלן האמיתי, ולומד להכיר ולפתח את היכולות שלי להגיב לקשיים.