גולש על גלים – למרות כסא הגלגלים

נמנום של כמה שניות שינה את חייו של ראם בן-אור (36), עורך דין נזיקין ונגישות, נשוי ואב לשניים מפתח-תקווה, שעבר בשני העשורים האחרונים שורה של טלטלות גופניות ורגשיות, מתוכן הצליח לצמוח אל-על כנגד כל הסיכויים.

ב-2007, דרכו של בן-אור נראתה סלולה. הוא שירת אז בחטיבת הצנחנים ושאף להתקדם בסולם הדרגות, מתוך תחושת שליחות ורצון לתרום את כישוריו למען המדינה.

אלא שכמה שניות בודדות של חוסר ריכוז וניקור על ההגה ב-23 בספטמבר 2007 גדעו את החלומות הגדולים הללו. "הייתי באמצע שירות החובה שלי. בדיוק חזרתי ממכינה קדם צבאית באזור דרום הר-חברון לכיוון הבית. הייתי אמור רק לאסוף את המדים ולהמשיך לבסיס", מתאר בן-אור את רגעי התאונה הקשה ששינתה את חייו. "בשעה 05:30 בבוקר נרדמתי על ההגה. אין לי הסבר לכך, אבל בערך קילומטר מהבית פשוט נעצמו לי העיניים. בפועל, הרכב המשיך בעיקול והתנגש לתוך הגדר. במשך כחצי שעה הרכב ואני בתוכו היה הפוך לגמרי. אני זוכר איזה חמש מכות שונות בגוף, ואחר כך שקט".

בהמשך התברר כי בן-אור נותר משותק בארבע גפיים, כשהוא מתמודד מאז עם פגיעה נוירולוגית משמעותית ומרותק לכיסא גלגלים, ועבר תקופת שיקום ארוכה שנמשכה כשנתיים, וכללה אימוני פיזיותרפיה, כושר ועבודה גופנית כמעט בלתי פוסקת.

ראם בן אור. צילום: יניב אברמוביץ'

מעבר להיבט הפיזי, מה עובר על הנפש שלך לאורך התקופה הזו?

"אני חושב שמה שעזר לי היא העובדה שמגיל קטן אני מאוד עצמאי. שני ההורים שלי רופאים ולא היו הרבה בבית כשהיית ילד. הבנתי מהר מאוד שאצטרך לנהל את ההתמודדות שלי עם הפציעה בעצמי, במיוחד בשנים הראשונות בהן יש חשיבות גדולה מאוד לעבודה גופנית במטרה להחזיר חלק מסוים מהתפקוד. ברמה הרגשית, הגעתי מאוד חזק וחדור מטרה. הפוקוס היחידי מבחינתי הייתה איך אני עושה את המקסימום כדי להשתקם. באיזשהו שלב אפילו פיטרתי את הפסיכולוגית שליוותה איתי באשפוז יום ופניתי לטיפול פרטני. האני מאמין שלי לאורך כל הדרך היה שאני 'לא אדם נכה', אלא אדם עם מוגבלות שבמקרה יושב על כיסא גלגלים עם לקות בידיים וברגליים. התפיסה הזו אפשרה לי לשמור על אופטימיות גם ברגעים הכי קשים".

מים שקטים חודרים עמוק

כחלק מההליך השיקומי שעבר בן-אור, בחר לפנות לתחום המשפט. "שני הסבים שלי משני הצדדים הם משפטנים מוערכים. אחרי התאונה, היה לי ברור שאני מעוניין ללכת בעקבותיהם". בעקבות הפציעה החליט להתמחות בתחום דיני הנזיקין, ובדגש על נגישות, תחום אותו הוא מכיר מקרוב מאז התאונה.

על ספסל הלימודים זכה בן-אור גם להכיר את אשתו אדוה, עימה הביא לעולם שני ילדים מתוקים – דר (שלוש וחצי) ולי (חצי שנה).

ובכל זאת, משהו נותר חסר בחייו של בר-אור. כספורטאי חובב שאהב לשחק במשחקי כדור לפני הפציעה, חיפש האחרון אחר פעילות שתספק עבורו מפלט מאתגרי היום-יום. תחילה מצא את עצמו משחק רוגבי בכיסאות גלגלים, אולם בהמשך שחזר את אהבתו הגדולה למים והצטרף לקבוצת גלישה ייעודית המותאמת לבעלי מוגבלויות גופניות.

עד כמה המפגש עם המים הפך למרכזי בחייך?

"הים בשבילי הוא אנרגיה עצומה מצד אחד, ומנגד מעניק לי שקט, יחד עם כוח ושלווה בו זמנית. אני מגדיר אותו בתור 'אי של שפיות' בתוך עולם של לחץ ומרדף אינסופי. אני בדיוק מתכונן לקראת טיול גלישה של שבועיים בפנמה, הזדמנות קצת להטעין את המצברים מחדש".

איך מתבצעת גלישת גלים עבור אדם משותק?

"אני כבר 5 שנים גולש. זהו ספורט שמתבצע בשכיבה על גלשן 'סופט' ארוך. הניווט מתבצע על הבטן בעזרת שיווי משקל של חגורת הכתפיים, כשהחתירה נעשית בעזרת מדריך גלישה שדוחף את הגלשן בתזמון ובעוצמה הנכונה אל תוך הגל".

בנושא אחר, ציפור לחשה לנו שאתה כיום מסייע לפצועים צעירים.

"זה נכון. כחלק מהבחירה שלי בחיים והשיקום שעברתי בזמנו, ליווה אותי אדם שהפך לחבר קרוב. הסתבר שהוא נפצע במלחמת לבנון השנייה. הליווי שלו מאוד תרם לי ברמה האישית. זה גרם לי לפנות לקצינת הנפגעים בחיל הצנחנים. הבעתי בפניה את הכמיהה שלי לחזור להתנדב לשירות. בלפני מספר שנים היא חזרה אליי עם תכנית ליווי ומנטורינג עבור 'פצועים טריים'. מדובר במערך מדהים שקרם עור וגידים לפני כחצי שנה לראשונה מאז הקמתו של צה"ל, כחלק ממערך הנפגעים ואגף כוח אדם, ואני פשוט גאה להיות חלק ממנו".

איך עובדת התכנית?

"כל מנטור מגויס לתפקיד מילואים במערך 'הנפגעים' תחת אגף כוח אדם בחיל משאבי האנוש של צה"ל. הוא עולה חזרה על מדים, ולאחר הכשרה מתאימה, מקבל 'פצוע צעיר' אותו הוא מלווה לאורך התהליך השיקומי הארוך. הליווי לא מתמקד רק ברכישת מקצוע או בסיוע  במיצוי זכויות, אלא במתן אוזן קשבת וליווי יד ביד של הפצוע, עד שהוא מרגיש שהצליח לחזור לחיים במלוא מובן המילה. זה אומר מציאת זוגיות, השכלה, התאמת תנאי דיור וכל מה שהחיים טומנים בחובם. עד היום ליוויתי שלושה פצועים שלא דרך התכנית. הדבר המרגש הוא שכולם כבר גויסו למערך וכיום מהווים מנטורים בעצמם".

החודשים האחרונים הוסיפו למרבה הצער למניין הפצועים. איזה מסר היית שולח למי שמתמודדים עם המציאות החדשה בימים אלה?

"המוטו שלי מאז ותמיד הוא שמי לא הולך קדימה, מידרדר לאחור. הכי קל זה להיכנס למרה שחורה. חשוב לזכור שלמרות הקושי, יש הרבה מאוד מה להרוויח מבחירה בחיים. נסו ללכת צעד אחר צעד, להתקדם ולהשתפר כל הזמן בקצב שלכם. יש לזה אפקט מדהים".