זמרי שער הנגב מבטיחים: לא נפסיק לשיר

"את המנגינה הזאת, אי אפשר להפסיק. מוכרחים להמשיך לנגן, מפני שאת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק", כך שרה להקת חיל האוויר בשירה המיתולוגי אותו כתב עודד פלדמן והלחין יאיר רוזנבלום.

אותו פזמון אלמותי יכול היה לשמש כהמנון של חבורת הזמר של המועצה האזורית שער הנגב (להקת 'קולות חמים' לשעבר) המורכבת מוותיקי ההתיישבות בעוטף עזה. למרות הקשיים והטראומה הגדולה של השביעי באוקטובר, הם מבהירים: את המנגינה שלהם, אף אחד לא יוכל להפסיק.

חבורת הזמר פועלת זה למעלה משלושים שנה ומאגדת תחתיה כ-15 זמרות וזמרים מהיישובים הסמוכים. בימות שגרה היא מתקבצת יחד בקיבוץ איבים ובמוקדים נוספים בשטח המועצה, לחזרה שבועית מדי ערב שני וכן להופעות על בסיס קבוע באירועים וטקסי המועצה. החבורה אף מופיעה בתחרויות שירה ארציות ובמופעים עבור חברי קהילות יהודיות ברחבי העולם. רפרטואר החבורה כולל בעיקר את שירי ארץ ישראל היפה, בשילוב עיבודים בסגנון מודרני ובהתאמה לזמננו.

אלא שהאירועים הקשים של בוקר שמחת תורה האחרון הפרו את שגרת החיים, כמו גם את פעילות החבורה. "היו לנו לא מעט הפסקות בשנים האחרונות. תקופת הקורונה, סבבי לחימה קצרים יותר, אבל הפעם כולנו הבינו שמדובר במשהו אחר לחלוטין, כמותו טרם הכרנו עד היום", מספר קובי גולן, חבר קיבוץ אור הנר, המשמש כמנהל האדמיניסטרטיבי של החבורה (ושר בקול בס). "פעילות החבורה פסקה לחלוטין. המשכנו אמנם לשמור על קשר הדוק בווטסאפים עם הרבה געגועים למפגשי השירה המשותפים והחברותא. אכן הספקנו פעם אחת להתקבץ יחד לערב חזרה חד פעמי בחנוכה, שהזכיר לנו עד כמה הביחד שלנו הוא יחיד ומיוחד".

איפה תפסה אתכם אותה 'שבת שחורה'?

"כמדי שבת בבוקר אני קם די מוקדם ורגיל לצאת יחד עם אחותי להליכת בוקר. באותה שבת בדיוק התחלתי להתארגן, ואז החלו המטחים הבלתי פוסקים. בהתחלה לא ממש הבנו מה קורה. כעבור כמה דקות נפלה 5 מטרים מהבית שלי רקטה שגרמה לנזק משמעותי. לא חולפות עוד עשר דקות והפעם הבן שלי שגר בקיבוץ מתקשר שרקטה חדרה לתוך הבית שלו. היה לו נס משמים, שכן הרקטה התפוצצה ממש במיטה שבחדר השינה שלהם, זמן קצר אחרי עברו לממ"ד.

 "לא אשכח באותו בוקר את המראות הראשונים בטלוויזיה של הטנדרים הלבנים משדרות עם המחבלים. רק כדי לסבר את האוזן, שדרות רחוקה כשני קילומטר בלבד מהקיבוץ שלנו. פשוט לא האמנו למה שאנחנו רואים. המזל הגדול שלנו היה שכיתת הכוננות מיד נכנסה לפעולה יחד עם קיבוץ ארז. יחד הם הצליחו להניס את המחבלים. במשך כחודש וחצי הקהילה שלנו פונתה למלון בטבריה ובהמשך לירושלים. לשמחתנו, ממש בימים אלה רוב התושבים חוזרים הביתה. כמה שהתגעגענו".

"השקט בדרום לא נשמר"

זמרת נוספת המהווה חלק מרכזי בחבורה היא זיו בן אריס, תושבת קיבוץ ארז, וחובבת שירה בכל רמ''ח איבריה מזה עשרות שנים. כמי שחיה על בשרה את המציאות הביטחונית המעורערת באזור עוטף עזה מזה למעלה משני עשורים, עוד לפני מלחמת 'צוק איתן' היא כתבה שיר פרי עטה המשקף את המציאות המורכבת.

לדבריה: "השיר משקף את המציאות המטורפת שבה אנו חיים, בין שלווה פסטורלית לאיום טרור. השיר מדבר על בריחה, שמבחינתי מקבלת משמעות כפולה. זוהי גם בריחה לממ"ד וגם בריחה מהאזור. למרות הכל, אני כותבת בשיר על כך שבסוף אנחנו נשארים פה, למרות שהשקט לא נשמר...".

על אף שלא נכחה למזלה בבוקר 'השבת השחורה' עקב חופשה משפחתית בצפון הארץ, מספרת זיו על צילום הקליפ לשיר אי שם בקיץ 2020 בעיצומה של מגפת הקורונה. "הקליפ לשיר צולם במרפסת שצופה לגדר עליה התנהל הקרב של כיתת הכוננות של קיבוץ ארז מול המחבלים בשביעי באוקטובר. פשוט מצמרר".

"השקט בדרום לא נשמר" / זיו בן אריס

"השקט בדרום לא נשמר,

אך בין פגז למשנהו השקט הוא רב.

ויכולתי לשמוע שכנה מתייפחת,

ואת ליבי הרעב,

וחרדת הילדים.

איך יכולנו להתפשט ולאהוב

בצל הדי המלחמה

מחכים לתמונות הזוועה, של היום שאחרי.

השקט בדרום לא נשמר,

אך בין אתמול למחר החושך הוא רב...

ויכולתי לראות צללית של עץ בחלון,

ואת גופי העייף,

ואותך.

איך יכולנו להירדם ולחלום

את נתיב הבריחה

מחכים לקולות האימה, של הנפץ הבא.

זמר אחר בחבורה הוא קלאודיו בלינדר מקיבוץ מפלסים. לפני כשנתיים חזר ארצה בעקבות נכדיו מארגנטינה במטרה להשתקע בקיבוץ. "המוסיקה בכלל והשירה בפרט הם תרפיה עבורי, במיוחד בעת הזו. כמו שיש אנשים שהולכים לפסיכולוג או אחרים שונים לספורט כדי להפיג מתחים ולהשתחרר, כך השירה מבחינתי היא העוגן ומקום המפלט שמאפשר לי להתנתק מלחצי היום-יום".

בלינדר מוסיף לחזור אחורה בזמן לאירועי יום האישה אשתקד. "חגגנו את היום בקיבוץ דורות במופע גדול ומלא באופטימיות. לא להאמין איך השנה הכל השתנה. אנחנו מייחלים לחזור ולהתאחד בקרוב, וכמובן להופיע, בתקווה לימים שקטים יותר".

עם הפנים קדימה

המלחמה אמנם עדיין בעיצומה, אך בקרב הזמרות והזמרים של החבורה התקבלה כבר ההחלטה – לשוב ולשיר יחד.

"כבר ביקשו מאיתנו לאורך התקופה לחזור ולהופיע, אבל מבחינה לוגיסטית כולנו היינו מפוזרים וזה היה קשה. כעת רוב החברים אמורים לשוב לאזור. אנחנו מאוד מתרגשים מהאפשרות לחזור ולהתגבש יחד, בתקווה שלא רחוק היום ובו נוכל לשיר גם בפני חטופינו שכולנו מתפללים שישובו במהרה לביתם", מכריז גולן.

מי שעוד היטיב לתאר את הרגשות המעורבים עימם מתמודדת חבורת הזמר מאז בוקר 'השבת השחורה' הוא אור שושן, המשמש כמנהל המוסיקלי של החבורה בשנים האחרונות. "כולנו עברנו משבר גדול החל מהשביעי באוקטובר. מטבע הדברים, בימים הראשונים מרכז תשומת הלב היה לבדוק שכולם בסדר. מעבר לכך, היה לנו ברור שהמסע שלנו הולך להיעצר זמנית. בעיקר היה לי חשוב שהחזרה שלנו לפעילות תהיה הדרגתית ונוחה לכולם. בחנוכה ערכנו מפגש ראשון מתחילת המלחמה בקיבוץ רוחמה. היה זה מפגש מאוד מרגש ומעצים שנתן לנו הרבה תקווה. לשמחתנו, ממש בשבוע האחרון הצלחנו להניע מחדש הכל, ובעזרת השם הכיוון הוא לחזור לפעילות מלאה מיד אחרי פורים. כולנו מצפים לכך בהתרגשות גדולה".

זה אומר שאתם כבר מצליחים לראות את 'היום שאחרי'?

גולן: "אנחנו עדיין מנסים להתרגל לסיטואציה החדשה. רוב תושבי המועצה שלנו (שער הנגב) חזרו ממש לאחרונה לביתם. דבר אחד אני יכול להבטיח. כך או אחרת, אנחנו ממש לא מתכוונים להפסיק לשיר. במובן מסוים זהו המפלט שלנו מכל המציאות המורכבת שעוברת עלינו".

שושן: "בעזרת השם, אני מלא בתקווה שבתוך שנה מהיום כבר נחזור 'לכושר מוסיקלי מלא', אחרי מספר הופעות והקלטות, ועם ההווי החברתי הכל כך מיוחד של החבורה שלנו".