המלכה השותקת: למה אסתר לא סיפרה לאחשוורוש שהיא יהודיה?

"לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד".
במגילת אסתר, הנקראת בפורים (לפחות פעמיים), מסופר כי כאשר הגיעה אסתר אל הרמונו של המלך אחשוורוש, היא לא גילתה לאיש כי היא יהודייה, כי כך ציווה עליה דודה מרדכי. 
אך למה בעצם פקד עליה מרדכי לשתוק?

ישנן מספר פרשנויות לעניין הזה; לדעת רש"י, "כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה, שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה". כלומר, כדי שאסתר לא תיאלץ להינשא למלך שאינו יהודי, העדיף מרדכי שלא ידעו בארמון כי היא בת למשפחת מלוכה (משושלת שאול המלך) ויחשבו שהיא ממעמד נחות, ולכן לא יבחרו בה להיות אישה למלך.

אבל גם אחרי שנבחרה אסתר למלכה, היא המשיכה לשתוק. למה?

האבן עזרא מסביר שאסתר רצה להמשיך לשמור מצוות בסתר, כמו שעשו היהודים האנוסים בכל הדורות. היא לא אכלה טריפה והמשיכה לשמור שבת בהיחבא, כדי שהמשרתים לא ירגישו בכך. לו הייתה נתפסת, אחשוורוש היה עלול להוציאה להורג.

על פי הגר"א (הגאון רבי אליהו, שכונה הגאון מווילנה), אסתר החביאה את עצמה מהמלך ולא הלכה אליו עד שהכריחו אותה. מרדכי חשש לא רק שיהרגו אותה, אלא גם את כל היהודים, כי יאמרו עליהם שאינם רוצים לבוא בקשרי נישואין עם נוכרי, אפילו אם הוא מלך גדול. האמונה בפרס באותם ימים הייתה כי המלך הוא התגשמות האל, ואם יהודי מסרב להתחתן עם המלך, זהו ביזיון עצום למלכות.

גם אחרי שאחשוורוש התאהב באסתר, והתבטל החשש שמא ייקח אישה אחרת או יהרוג את אהובתו, אסתר עדיין ממשיכה לשתוק, כשהיא מלאת יראת כבוד וציות לדברי דודה: "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ".

במדרש בראשית רבה הסבירו חז"ל את פשר שתיקתה של אסתר כך: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ (אסתר ב, כ), מְלַמֵּד שֶׁתָּפְשָׂה שְׁתִיקָה בְעַצְמָהּ כְּרָחֵל זְקֶנְתָּהּ שֶׁתָּפְשָׂה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, עָמְדוּ כָּל גְּדוֹלֵי זַרְעָה בִּשְׁתִיקָה. רָחֵל תָּפְשָׂה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ, וְשָׁתְקָה. בִּנְיָמִין בְּנָהּ תָּפַשׂ בִּשְׁתִיקָה, תֵּדַע שֶׁאַבְנוֹ שֶׁהָיְתָה בַּחשֶׁן הָיְתָה יָשְׁפֵה, לוֹמַר יוֹדֵעַ הָיָה בִּמְכִירַת יוֹסֵף וְשׁוֹתֵק. יָשְׁפֵה, יֵשׁ פֶּה וְשׁוֹתֵק. שָׁאוּל בֶּן בְּנָהּ (שמואל א י, טז): וְאֶת דְּבַר הַמְלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. אֶסְתֵּר, אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ".

אסתר היא חלק משרשרת של אבות ואימהות במקרא, הגוזרים על עצמם שתיקה. תכונת השתיקה עוברת במסורת מרחל אמנו לבנה בנימין ועד אסתר המלכה, שאינה מגלה את זהותה האמתית: רחל בחרה לשתוק ולא לגלות ליעקב כי אחותה לאה תיכנס אל האוהל במקומה. בנימין ידע על מכירת יוסף ושתק. כששמואל מודיע לעם על שאול כמלך הנבחר, שאול שותק מול הבוז של העם כלפיו: "ובני בליעל אמרו, מה יושיענו זה, ויבזוהו, ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש". וכך גם אסתר החכמה, בוחרת להחריש, כנאמר "סייג לחוכמה -שתיקה".

בעידן שלנו, חשיפה עצמית זוכה לעידוד ומי שמבליט את עצמו ואת פועלו בכל דרך אפשרית, בעיקר ברשתות החברתיות, זוכה ליתרונות רבים. היום ברור לכל ילד, שכדאי לנו להרשים ולדבר על עצמנו ככל היותר, כדי שידעו ויכירו אותנו. אולם, אפשר ללמוד משהו מאסתר: לפעמים אפשר להשיג הרבה יותר, דווקא אם שותקים. יש דברים שאין צורך שכולם ידעו עליהם, ומוטב לשמור אותם עמוק בבטן. אם אסתר הייתה מתגאה ומספרת לכולם מיהו דודה או מאין באה, היה נגרם לה רק נזק וכנראה גם לכל היהודים.

רבי נחמן מברסלב אומר, כי השתיקה אינה התעלמות או אדישות, אלא לב לבה של האמונה. השתיקה היא דרגת השיא של הנפש. בקומה הראשונה נמצאים הדיבור והתפילה, הנותנים צורה למחשבה ולרגש. בקומה שנייה – הניגון, המופשט, ומעליו, בדרגה הגבוהה ביותר – השתיקה: "ישנו ניגון עליון, שאותו יכול לנגן רק מי שיודע לשתוק"...

במדרש שהבאנו לעיל, נאמר על רחל אמנו כי היא תפסה את "פלך השתיקה", את מכשיר השתיקה. אם אדם נמצא בסערה, בקושי וצרה בחייו, הוא יכול לנטרל את הסערה החיצונית על ידי קטיעת "מעגל הקסמים" של הצעקה, ולהוביל את עצמו למקום של רוגע ושתיקה, ובעקבות שתיקת הנפש תידום הסערה. השתיקה וההרפיה אינן רק המלצות ברוח החסידות, אלא גם הנחיה מעשית לכל מי שנקלע למערבולת: לא להתנגד לזרם הסחף אלא לשתוק ולהרפות, ולתת למערבולת לפלוט אותך החוצה, וכך תינצל. תראו איך התהפך גורלה של אסתר, למרות כל החששות:

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, בְּבֵית הַמַּלְכוּת, נֹכַח, פֶּתַח הַבָּיִת. ב וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר--נָשְׂאָה חֵן, בְּעֵינָיו; וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר, אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר, וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט. ג וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ, מַה-לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְיִנָּתֵן לָךְ".

אסתר השותקת, שנראתה בתחילת המגילה כאישה כנועה, צייתנית ומובלת כביכול, משיגה את מטרתה. ועליה אמרו חז"ל שבאותו רגע "לבשתה רוח הקודש".