"הקהילה היהודית של הולנד הושמדה בשואה, ויותר מדי אנשים שתקו"

"רוב ההולנדים לא עשו דבר למען היהודים, ואף ביצעו את עבודתם נאמנה לפי הוראות הממונים עליהם, גם במחיר של פגיעה ביהודים... בשולי האוכלוסייה היו, מצד אחד, משתפי הפעולה עם הנאצים, ומצד שני, הפעילים שעשו כל שביכולתם להצלת יהודים."

הקטע הזה לקוח מתוך ספרו של פנחס בר-אפרת, "בין הלשנה להצלה", שיצא לאור לפני מספר שנים בהוצאת יד ושם. בר-אפרת, יליד 1931, יחד עם הוריו ואחיו, הסתתרו בעיר הולדתו, ארנהם, קרוב לגבול הגרמני, מאוקטובר 1942 עד ספטמבר 1944. כשהגרמנים הצליחו להתגבר על צנחנים בריטים, לאחר כיבוש הגשר על הריין, הם פינו את כל תושבי העיר, כולל המסתתרים שנדחקו בין ההמונים. המשפחה היהודית הלכה עם התושבים ההולנדים צפונה לכפרים, שם הסתתרה בצורות שונות ומשונות, עד השחרור באפריל 1945.

גירוש יהודי הולנד

המסקנה הגורפת של בר-אפרת בספר היא, כי 'הרוב הדומם' בהולנד, אכן היה דומם בנוגע ליהודים. לדבריו, הולנדים רבים שיתפו פעולה עם שלטונות הכיבוש הגרמניים תוך הלשנה על יהודי הממלכה והסגרתם לגירוש ולהשמדה במסגרת "הפתרון הסופי של השאלה היהודית" באירופה. עם זאת, לא כולם היו אדישים. היו כאלה שהצילו יהודים, והעובדה שהוא עצמו נותר בחיים היא ראיה לכך. כ-16 אלף יהודים ניצלו בזכות הולנדים טובים שהסתירו אותם, ורבים מהם זכו בשנים שלאחר המלחמה להוקרה כ"חסידי אומות עולם". 

במשך שנים הדעה הרווחת בישראל הייתה, שהעם ההולנדי, ככלל, תמך ביהודים ועסק בהצלתם. לדברי בר-אפרת, מדובר ב'מיתוס', שנוצר ככל הנראה בשל יחסה האוהד של הולנד למדינת ישראל. למעשה, שיעור השמדת היהודים בהולנד היה הגבוה ביותר במערב אירופה: למעלה ממאה אלף יהודים נספו, מתוך קהילה שמנתה כמאה וארבעים אלף איש, כלומר, יותר מ-70%. 

כמעט 80 שנה אחרי שחרורה של הולנד מהכיבוש הגרמני, במארס 2024, נפתח באמסטרדם מוזיאון שואה חדש. בטקס הפתיחה בבית הכנסת הפורטוגזי, הסמוך למוזיאון, נכחו מלך הולנד וילם אלכסנדר, ראש הממשלה ההולנדי היוצא, מארק רוטה, והנשיא שלנו, יצחק הרצוג, שאמר: "מקום התפילה הקדוש הזה, מבקש מאיתנו להסתכל על העבר בכנות: הקהילה היהודית של הולנד הושמדה בשואה, ויותר מדי אנשים שתקו. יותר מדי אזרחים הולנדים סייעו לנאצים. כולל אנשים בעמדות כוח. באותו הזמן, היו גם כאלו שהיו אמיצים, שהעזו לעמוד מול הרוע הנאצי". הרצוג הזכיר שני חסידי אומות עולם, שהחביאו זוג יהודים צעירים - אנדריס-אשר ולני-רבקה הופמן, מתחת לקרשים ברצפת ביתם, למרות שהנאצים פשטו על הבית שוב ושוב, ואמר כי לסיפורה של משפחת הופמן נוסף לאחרונה פרק טרגי. רס"ן יצהר הופמן, נכדם של הניצולים, נפל במלחמת "חרבות ברזל", כשהגן באומץ על מדינת ישראל - ארץ המולדת של העם היהודי ומקום המפלט שלו.

המוזיאון החדש מוקדש, כאמור, לזכר יהודי הולנד שנרצחו בשואה, ומטרת הקמתו, לדברי הוגיו, היא לספר את סיפורה של יהדות הולנד ולעורר מודעות לתוצאה שעלולה להיות לגילויי אנטישמיות. במוזיאון מוצגים מזכרות קטנות מהחיים שאבדו: בובה, שמלה כתומה עשויה מבד מצנח ואוסף של 10 כפתורים שהתגלו במחנה השמדה. המיצגים שבמוזיאון מגוללים את גורלם של קורבנות השואה בהולנד, באמצעות צילומי וידאו, תמונות, דגמים מוקטנים ומזכרות. במוזיאון יש גם מספר חדרי תצוגה שאינם חוסכים מהמבקרים את הזוועות שאירעו, כמו למשל תמונה של ילד חולף על פני גופות בברגן בלזן, זמן קצר לאחר שחרור מחנה הריכוז. קירות חדר אחד במוזיאון מלאים, מהרצפה עד התקרה, בטקסטים של מאות חוקים המפלים את היהודים. אותם חוקים חוקקו על ידי הכובשים הנאצים שפלשו להולנד ב-10 במאי 1940. המטרה במיצג זה היא להראות כיצד המשטר הנאצי, בסיוע עובדי מדינה הולנדים, ביצע דה-הומניזציה של יהודים לפני שנלקחו למחנות השונים.

המוזיאון נמצא ברובע היהודי ההיסטורי של אמסטרדם, בקרבת האנדרטה שנחנכה רשמית בשנת 2021, לזכר קורבנות השואה היהודים שחיו בהולנד. פתיחתו של המוזיאון התקיימה כחמישה חודשים לאחר התקפת הטרור הרצחנית על יהודים בישראל, על ידי מחבלי חמאס.

ההיסטוריה היהודית, כתמיד, רצופה אירועים שזורים זה בזה. קו אחד עובר מההאזרחים ההולנדים ששתקו ושיתפו פעולה עם הנאצים ובכך סייעו להשמדתה של יהדות הולנד במלחמת העולם השנייה, ועד האדישות הבינלאומית למחבלי החמאס שמבקשים שוב להשמידנו. כאז כן עתה, היו נקודות של אור, וגילויי גבורה אנושית. זה סיפורו של העם היהודי מאז ומתמיד. יש לקוות שהמוזיאון החדש ייטיב לספר אותו.