ארכיאולוגים במדבר יהודה מצאו דרישת שלום ממרד בר כוכבא

יצא לכם להחזיק מטבע בן אלפיים שנה? לארכיאולוגים המנהלים חפירות באזור צפון מדבר יהודה, הזדמנה בדיוק החוויה הזו, כשמטבע ברונזה נדיר מימי מרד בר כוכבא התגלה בשמורת הטבע מצוק ההעתקים מעל ים המלח. המטבע מתוארך לשנה הראשונה של המרד (132 לספירה). בצדו האחד מוטבע עץ התמר, ומשני צדי גזע העץ מופיע הכיתוב "אלעזר הכהן" בכתב עברי קדום. בצדו האחר של המטבע מופיע אשכול ענבים וסביבו הכיתוב "שנה אחת לגאלת ישראל" באותו כתב. לצד המטבע הנדיר, התגלו שלושה מטבעות נוספים מימי המרד, הנושאים את השם "שמעון". 

בהתאם לציווי "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" שבעשרת הדיברות, על המטבעות היהודיים הוטבעו במרבית המקרים סמלים מעולם הצומח (וגם מוטיבים של חפצי קודש דתיים), כמו עץ התמר ואשכול הענבים המופיעים על מטבע זה. כפי הנראה, המורדים היהודים טבעו מטבעות כסף וברונזה משל עצמם, עם מוטיבים וסמלים יהודיים, כמעין פעולה של התרסה ויצירת כלכלה פנימית של המרד. לכן, זה לא מפתיע שהמורדים בחרו להשתמש במטבעות אלה בכתב העברי הקדום, שהיה נפוץ מאות שנים קודם לכן, ולא בכתב היווני שהיה בשימוש בימי בית המקדש השני.

בשמורת מצוק ההעתקים קיימים שבילים עתיקים רבים, אשר חלקם שימשו רועים בדואים עד לדורות האחרונים. במערות הרבות הפזורות במצוקים נמצאו כבר ממצאים ארכיאולוגיים רבים וחשובים, כשהבולט והמיוחד שבהם הוא מכתבים החתומים ע"י שמעון בן כוסבא, או כפי שהוא מוכר לנו כיום - "בר כוכבא", שפיקד על המרד ברומאים בשנים 135-132 לספירה. לאחר גילוי המכתבים במערות מורבעאת בשנת 1951 וממצאים נוספים של כת האיסיים במערות קומראן, נשדדו רבות מהמערות בידי הבדואים המקומיים, אך בסקרים ארכיאולוגיים יסודיים שביצעה רשות העתיקות, נמצאו שרידים קדומים נוספים, רובם באתרים קשים במיוחד לגישה (כפי הנראה מערות מפלט, ששימשו מסתור בעיקר בתקופת מרד בר כוכבא). מאז שנת 2017, סוקר בשיטתיות צוות ארכיאולוגים מהיחידה למניעת שוד ברשות העתיקות את מרחבי מדבר יהודה, במטרה להגיע לממצאים לפני שודדי עתיקות. בין התגליות שנחשפו במדבר במסגרת הסקר, נמצאו חלקים ממגילת תרי עשר, חרבות ברזל נתונות בנדן מהתקופה הרומית, הסל השלם הקדום בעולם ועוד.

החוקרים משערים כי הכיתוב 'אלעזר הכהן', שמופיע על המטבע, מתייחס לרבי אלעזר המודעי, שהיה מגדולי התנאים באותה תקופה ומתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי. לרבי אלעזר המודעי היה, ככל הנראה, תפקיד דתי מרכזי בזמן המרד. משום שישב בהר המודעי (מודיעין, עירם של החשמונאים) נקרא 'המודעי'. בהלכה לא נשמר מרבי אלעזר המודעי כמעט מאומה, וכל מאמריו הם באגדה, בייחוד בפירוש פרשת המן ופרשת ויבא עמלק (טז -יז). ידוע כי הוא שהה במחיצתם של חכמי יבנה, שהחשיבוהו כבעל אגדה וכפרשן, ובמסכת שבת כתוב, כי רבן גמליאל רגיל היה לומר: "עדיין אנו צריכים למודעי".

המאמר היחיד שנותר לנו ממנו מופיע במסכת אבות (פרק ג, משנה יא): "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמְּחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְּגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים - אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא".

למה הכוונה?

רבי אלעזר מביא רשימה של מעשים המצביעים על חוסר כבוד: שימוש בדבר קדוש מבית המקדש כחפץ של חול – מבטא חוסר כבוד כלפי בית המקדש. עשיית מלאכה של חול – בימי חול המועד, מעידה על חוסר כבוד כלפי החגים, הזמנים המיוחדים שיש בהם קדושה. בעניינים שבין אדם לחברו, מי שמשמיץ ומבזה אדם אחר ברבים - מגלה חוסר כבוד כלפיו. מי שאינו עושה ברית מילה לילדים שלו או לעצמו ("המפר בריתו של אברהם אבינו") – מפר את הברית שבין האדם לאלוקיו. מי שמעוות את התורה כרצונו – אינו מכבד את התורה. אחרי כל הרשימה הארוכה הזו, המלאה פעלים שליליים – מחלל, מבזה, מלבין פנים, מפר... אומר התנא כי כל המעשים הפסולים הללו, מרחיקים אותנו מחיי נצח, מהעולם הבא.

האגדה מספרת, כי רבי אלעזר היה דודו של בר כוכבא ותמך בו, אך בימי המצור על ביתר חשד בו בר כוכבא שלא בצדק שהוא מתאם קשרי שלום עם האויב הרומי, והרגו. הנה סיפור המעשה המופיע בתלמוד ירושלמי במסכת תענית, מעובד לשפה מודרנית:

"במשך שלוש שנים וחצי צר הקיסר אדריאנוס על העיר ביתר. בכל אותו הזמן היה רבי אלעזר המודעי לובש שק ואפר ומתפלל לקב"ה שיצילם מיד האויב. אדריאנוס כבר נואש וכמעט הסיר את המצור, אך אז הגיע אליו כותי אחד והבטיח לו כי הוא ימסור לידיו את העיר. הכותי חדר לביתר דרך ביב השופכין, מצא את רבי אלעזר המודעי עומד ומתפלל ועשה את עצמו כאילו הוא לוחש לו משהו באוזן. בני העיר ראו את הנעשה והביאו את רבי אלעזר אל בר כוכבא, שחקר את התנא מה אמר לו אותו ישיש. למרות שרבי אלעזר הכחיש כי נאמר לו להסגיר את העיר, בר כוכבא חשד בו שהוא בוגד, בעט בו והרגו. מיד יצאה בת קול ואמרה: (זכריה יא, יז): "הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימינו, זרעו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה". כלומר, הרגת את רבי אלעזר המודעי, זרועם של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בר כוכבא".