לאן נעלמו המזוזות בתל אביב?

בשבוע שעבר נדהמו תושבי בניין הנמצא באזור מרכזי בתל אביב, מול תחנת הרכבת סבידור, לגלות שכל קלפי המזוזות בפתחי הדירות בבניין שלהם, נתלשו ממקומם ונגנבו. בשנת 2013 התפרסמה ידיעה דומה בתקשורת, לפיה התברר שלא פחות מ-130 מזוזות נגנבו במספר בניינים בשכונת פרדס כץ שבבני ברק. אז, המשטרה הצליחה ללכוד את רשת הגנבים שגנבו את קלפי המזוזות כדי למכור אותם בשוק השחור, ובפשיטה שנערכה, נמצאו באחת הדירות של העבריינים, אלפי מזוזות ישנות כשהן מגולגלות, וגם מזוזות חדשות שכנראה היו פרי הגניבה האחרונה שביצעו. כיוון שטווח המחירים של קלפי מזוזה עשוי לנוע בין 170 ל-300 ₪ ולהגיע אפילו למחיר של 600 ₪ לקלף מזוזה בודד, מדובר בגניבה משמעותית, המוערכת בעשרות אלפי שקלים.

ההרגשה הרעה של מי שפותח את דלת ביתו בוקר אחד, ומגלה לתדהמתו שבית המזוזה נעקר ממקומו ומגילת הקלף שהייתה בתוכו נעלמה, היא לא רק בגלל שווי החפץ הגנוב. מדובר בהרבה מעבר לכך. המזוזה אינה קישוט סתמי או סוג של קמע שמביא מזל, אלא משקפת את האמונה והזהות היהודית בריש גלי, והיא תזכורת יומיומית והצהרה פומבית להיותנו יהודים, הגאים בדתנו, באמונתנו ובהשקפתנו!

אנחנו נמצאים בימים שלפני פסח, ומצוות המזוזה היא זכר ליציאת מצרים. טרם מכת בכורות, הורה הקב"ה לבני ישראל לסמן בדם של שה את משקופי בתיהם, כדי שהמכה תפסח עליהם ועל בתיהם וכך כתוב בספר שמות: "ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם". כלומר, במקרא, המילה מזוזה מכוונת לשתי הקורות האנכיות שמשני צדי הדלת.

לפי חז"ל, המזוזה היא כפי שהיא נראית היום: מגילת קלף הנתונה במין קופסה ועליה כתובות שתי פרשיות מתוך תפילת "שמע", המצהירה על היות אלוקים האל האחד ומצווה עלינו: "וכתבתם על מזוזות ביתך, ובשעריך". הפרשייה הראשונה לקוחה מספר דברים (ו, ד) ומתחילה ב"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", אותה קוראים פעמיים ביום. הפרשייה השנייה לקוחה מדברים יא, יג ובה מפורט באופן נרחב, השכר אותו יעניק הקב"ה לעם ישראל אם ידבקו בו וישמרו את מצוותיו. גם פרשייה זו נחתמת בציווי לשים את הדברים הכתובים על מזוזת הבית, ולכן שתי הפרשיות האלו הן הכתובות על קלפי המזוזות של כל בית יהודי. בצדה האחר של מגילת הקלף רשומה המילה "שדי" – ראשי תיבות של "שומר דלתות ישראל" והשם העברי של אלוקים. על בתי מזוזות רבים, העשויים ממגוון חומרים (החל מפלסטיק פשוט ועד זהב ויהלומים), מופיעה האות ש', האות הראשונה בשם "שדי", שם האלוקים.

מסופר על מלך פרסי עשיר בשם ארטבן, שהתפאר ב"עושר שאין דומה לו". יום אחד הוא שלח לרבי יהודה פנינה יקרת ערך. הרב שלח לו בתמורה מזוזה, שאליה צורף הפתק הבא: "אתה שלחת לי מתנה שיש לשמור עליה מפני גנבים, אולם מתנתי יקרת ערך יותר, כיוון שהיא שומרת עלינו מפני כל רע!"

מזוזה "כשרה" היא מזוזה שנכתבה ביד על קלף אמיתי, שהוכן מעורה של חיה כשרה. סופר מיוחד, הנקרא "סופר סת"ם", כותב בקפידה את המילים תוך שימוש בדיו שחורה מיוחדת ובעט נוצה. האותיות חייבות להיות כתובות על פי ההלכה, וכל אות ומילה חייבות להיות מדויקות. טעויות כלשהן או אותיות חסרות הופכות את מגילת הקלף כולה לפגומה. בגלל הלחות ותהליך התבלות טבעי, האותיות במגילת הקלף עלולות להיסדק או לדהות. מסיבה זו, יש לבדוק את המזוזות פעמיים מדי שבע שנים.

כיום נהוג לקבוע מזוזה על רוב הדלתות בבית - על דלת הכניסה, חדרי השינה, הסלון, חדרי הילדים, המחסן וכדומה, אך בחדרי האמבטיה והשירותים אין מזוזה. בכל המבנים הציבוריים בישראל, כמו משרדי ממשלה, בתי עירייה, במרכולים וגם בבתי מלון ובמסעדות כשרות – יש מזוזות על כל דלת. למי שעד היום לא היה בטוח – את המזוזה קובעים על המשקוף הימני, כלומר בצד ימין של הדלת כשנכנסים לבית או לחדר, בערך בגובה הכתף. חשוב שהמזוזה תהיה מקובעת בחוזקה, לא סתם עם סלוטייפ זמני וגם דבק דו-צדדי הוא לא תמיד יעיל, אלא בעזרת דבק מגע, מסמרים או ברגים, כך שתישאר על המשקוף לצמיתות. ברגע שהמזוזה מוצמדת למקום הראוי, אבל לפני שמקבעים אותה סופית, אומרים את הברכה הבאה: "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה".

קביעת מזוזה על פתח הדלת היא בעצם סוג של 'לוח המודעות' היהודי המקורי. הפסוקים על קלף המזוזה אמורים להזכיר לנו את ההוראות של ה' לחיים, כיצד להפוך את הערכים היהודיים לחלק יומיומי וקבוע בחיינו. בעמידתה האיתנה, מזכירה לנו המזוזה לזכור את המסר האלוקי ולהקפיד לקיימו. כפי שהפסוקים המקודשים חקוקים על לוח הדלת – הם צריכים להיות חקוקים גם על לוח ליבנו, כפי שכתוב במשלי: "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי".