למה בהגדה העתיקה ביותר בעולם יש ליהודים ראשים של נשרים?

"והגדת לבנך" היא כידוע המצווה לספר את סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, ולכן הספר אותו קוראים בכל שנה סביב שולחן הסדר נקרא "הגדה" ובו כלולים מדרשים, מזמורי תהילים, דברי חכמים, ברכות, תפילות ופיוטים העוסקים בסיפור הניסי והמופלא של יציאת בני ישראל ממצרים.

אחת ההגדות העתיקות ביותר שנשתמרו, והעתיקה ביותר שנשתמרה בשלמותה, היא הגדה הנקראת "הגדת ראשי הציפורים", שנכתבה בסביבות שנת 1300 בגרמניה ומוצגת כיום במוזיאון ישראל. הספרון הקטן בן 47 דפים, מתוכם 35 עמודים מצוירים, ועטוף בכריכת קלף עם שני סוגרי כסף בשוליה. מדובר בהגדה היקרה ביותר בעולם, ששוויה מוערך בכעשרה מיליון דולרים.

מה להגדה ולראשי עופות?

לאורך כל ההגדה המיוחדת במינה, מאוירות הדמויות של היהודים כשהן בעלות ראש נשר בעל מקור מעוקל. פניהן של הדמויות הלא יהודיות מוסתרים. במבט ראשון, האיורים הללו מזכירים קריקטורות אנטישמיות המציגות יהודים כבעלי אף עקום, אך הסברה הרווחת בקרב חוקרי כתב היד היא, כי יהודי אשכנז נהגו להימנע מלצייר פני בני אדם בגין הדיבר "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל-תְּמוּנָה" (שמות כ, ג). גם בכתבי יד עבריים אחרים מאותה תקופה, נמנעו המאיירים מלצייר פני אדם, והיה נהוג להחליפם בפני חיות (על פי פסיקת הרמב"ם שהתיר ציורי חיות ועופות), להסתירם או לצייר פנים בלי תווים מזהים. על פי דעה אחרת, ליהודים יש ראש של נשר, משום שבני ישראל מתוארים כנשרים בעת צאתם ממצרים: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ" (דברים לב, יא). הסבר שלישי הוא שהנשר היה הסמל של קיסר גרמניה באותה תקופה, והבחירה לצייר את היהודים כנשרים הייתה כדי להפגין נאמנות לקיסרות.

הגדת ראשי הציפורים

הדמויות בציורי ההגדה לבושות על פי צו האופנה של תקופת ימי הביניים, כשהיהודים חובשים מעין מצנפת מחודדת שנראית כמשפך הפוך. על פי החלטת הכנסייה הקתולית מ-1215, כל הגברים היהודים בגרמניה חויבו לחבוש את סימן ההיכר הזה, המבדיל אותם משכניהם הגויים. שערן של הנשים אסוף רק בסיכות ולא בכיסוי ראש, והילדים נבדלים מהגברים בכך שחסרה להם חתימת זקן. הצבע האדום השולט בציורים שבשולי העמודים ולצדו צבעים עזים נוספים כמו כחול, צהוב וירוק, מצביעים על השפעה ברורה של אמנות הוויטרז'ים הצבעוניים בכנסיות נוצריות בימי הביניים על מאיירי ההגדה.
יש לנו גם רמז לשמו של מעתיק כתב היד, מנחם, שאותיות שמו מודגשות במילה "מונחים" באחד מעמודי ההגדה.

בהגדה מופיעות שלוש סדרות של ציורים – סיפור יציאת מצרים ונס קריעת ים סוף, סדר אפיית המצות החל מהבאת הקמח, לישת הבצק, ניקוב החורים ואפייה בתנור ופריטי שולחן סדר פסח, כולל בציעת האפיקומן. הדף המפואר ביותר הוא פרק הסיום עם התפילה "לשנה הבאה בירושלים", בו מופיע בית בסגנון גותי שדמויות היהודים שבו מרימות ידיהן כלפי מעלה בתפילה. חלק מהציורים מתארים סצנות תנ"כיות ידועות כמו עקידת יצחק וקבלת לוחות הברית.

הגדת מארום

גלגוליה של ההגדה העתיקה אינם ברורים, אך ידוע כי בשנת 1864 היא נרכשה על ידי יהודי בשם ברוך בנדיקט. אחת מצאצאיותיו, יוהנה (יהודית) בנדיקט, נישאה לשר המשפטים היהודי-גרמני של מדינת באדן, לודוויג מארום, וידוע שההגדה הייתה ברשותם. מארום היה מראשוני קורבנות הנאצים שנרצחו בשואה. אשתו וילדיו הספיקו לברוח לצרפת וניצלו. ההגדה התגלגלה לידיו של הרמן קהאן, תושב העיר קרלסרוהה, בה התגוררה משפחת מארום. קהאן עלה לארץ ישראל משוויץ בשנת 1946 וכיוון שלא היה לו מושג מה שוויה האמיתי של ההגדה העתיקה, הוא הסכים למוכרה לבית הנכות בצלאל ומשם עברה לאוסף מוזיאון ישראל. בשנת 1965 פורסמה פקסימיליה של ההגדה בהוצאת תרשיש, שאיפשרה לראשונה לקהל הרחב לצפות בהגדה הייחודית בשלמותה.

אבל תלאותיה של ההגדה לא תמו. בשנת 2022 הגישו ארבעת נכדיו של לודוויג מארום תביעה בניו יורק נגד מוזיאון ישראל לפיצוי כספי ולשינוי שם ההגדה ל"הגדת מארום". אחת הנכדות, דומיניק לונאו, החיה בארה"ב, אמרה בראיון עיתונאי, כי מבחינת משפחתה ההגדה מסמלת "איך שאיבדנו הכול, הופרדנו, היינו בכל קצות העולם, מפולגים על ידי פוליטיקה ויבשות. התביעה היא מסע שנועד להראות שהמשפחה שלנו התאחדה אחרי כל המכשולים."

למרות טענותיה, המשפחה לא הצליחה להוכיח לבית המשפט, שההגדה נגנבה על ידי נאצים, מה שהקשה על המקרה להיכלל תחת החוק החדש בניו יורק להשבת אמנות שהופקעה בשואה ליורשים המקוריים. לפני תחילת המשפט ושמיעת העדויות, במוזיאון ישראל ביקשו לנהל דיון על הסמכות של בית המשפט הניו-יורקי לנהל את ההליכים המשפטיים שם, וגם טענו כי הפרוצדורה מחייבת לנהל את התביעה בבית משפט בישראל. נכון לימים אלה, ההגדה המפורסמת "הגדת ראשי הציפורים" עדיין נמצאת במוזיאון ישראל, ולנו, הישראלים, יש את האפשרות לחזות בה, כל עוד היא שם.