האם כדאי לנו להכיר לילדים את 'מטילדה'?

'איזה כיף!' כתבה חברה נרגשת בווטסאפ. 'סוף סוף מחזמר אמיתי בישראל!'

העילה להתרגשות? המחזמר מטילדה, אחד מחמשת מחזות הזמר המובילים בעולם, יגיע לישראל בקיץ. חברתי חובבת הז'אנר כבר מתכננת יציאה משפחתית עם כל ילדיה, ומסתבר שהיא לא היחידה. אני, לעומת זאת, מתקשה להמליץ על יציאה משפחתית כזו, תהיה אשר תהיה איכותו האמנותית של המופע. 

את המחזמר מטילדה אני לא מכירה מקרוב, אבל את הספר עליו הוא מבוסס בהחלט כן. רואלד דאל, מחבר הספר, היה אחד מהסופרים החביבים עלי בילדותי ונעורי, וללא ספק התייחסתי אז ל'מטילדה' כאל המאסטרפיס שלו. 

מטילדה הוא ספר מרגש מאד עבור ילדים. במרכזו ניצבת ילדה מחוננת במיוחד, שוחרת ידע וספרים, שאתרע מזלה לגדול אצל הורים זוועתיים להפליא, בורים, מכורים לטלוויזיה, ובלי שמץ של חוש מוסרי. אביה, סוחר מכוניות משומשות, מספר בגאווה בבית כיצד הוא מרמה את לקוחותיו בשלל טריקים כדי שיאמינו שהמכוניות אותן רכשו הן במצב טוב יותר מכפי שהן באמת. 

מטילדה מוצגת בספר כלוחמת אור בודדה, דמות יחידה עם דעת ויושר בתוך הבית המושחת בו היא גדלה. היא הולכת לספריה לבדה כבר בגיל ארבע, קוראת את כל ספרי הילדים ואז עוברת לקרא את המינווגי וסטיינבק. היא מותחת ביקורת על חוסר היושר של אביה מבלי להירתע מהעלבונות שהוא מטיח בה בתגובה. 

כשמטילדה מתחילה ללכת לבית הספר, גם הוא לא בדיוק מספק סביבה חינוכית אידיאלית; המנהלת המפלצתית מתמחה בהשלכת ילדים למרחק, או דרך חלונות הכיתות. אולם מורתה היא אשה אינטליגנטית ועדינה שמבחינה בכישוריה ומנסה לטפח אותם כמיטב יכולתה. היא עצמה חובבת קריאה מושבעת, בדיוק כמו מטילדה. 

בסופו של דבר, כוחות על-טבעיים שמטילדה מפתחת בצירוף לאינטליגנציה היוצאת מן הכלל שלה, מביאים את הקוראים אל הסוף המושלם של הסיפור. המנהלת המרשעת מסתלקת, בעייתה של המורה המקסימה נפתרת, ואילו הוריה של מטילדה נאלצים להמלט מפני החוק לחוץ לארץ ומשאירים אותה בשמחה מאחוריהם, לחיות עם מורתה. 

פנטזיה משעשעת וקסומה? כשקוראים אותה בעיניים של בוגרים ולא של ילדים, הקסם דוהה עד מאד. נכון, רואלד דאל יצא מגדרו כדיי לצייר דמויות של הורים בלתי נסבלים בעליל, שלא רק שהם חסרי מוסר ושוטים בעצמם, גם לא אכפת להם ככהוא זה מבתם. למרבה השמחה, רוב הילדים שאנחנו מכירים לא גדלים בתאים משפחתיים מופרעים כאלה. איזו תועלת תצמח להם, לפיכך, מלקרוא תיאורים צבעוניים על ילדה שמתנקמת באביה הטפש בכך שהיא גורמת לו להדביק לראשו בסופר-גלו את הכובע החדש שלו? 

דאל גם מייחס את כל הטוב והרע בעולם של 'מטילדה' (וכנראה בעולם בכלל) לחשיפה לספרים. מטילדה ומורתה הן החבר'ה הטובים כי הן תולעות ספרים שמרבות לקרוא, וכך פתחו חוש מוסרי. אביה ואמה של מטילדה, כמו גם המנהלת המרשעת, הן מפלצות בדמות אדם כי מעולם לא התעניינו בספרים. אבא ואמא של מטילדה רובצים בכל רגע פנוי מול הטלוויזיה ובזים לאהבת הקריאה של בתם. אולם גם אם רובנו נסכים שקריאה היא פעילות שיש לעודד הרבה יותר מצפייה בטלוויזיה, החלוקה הגסה שעושה דאל בין 'טובים' ל'רעים' ללא ספק שנויה במחלוקת. דומני שכולנו יכולים להיזכר באי-אילו חובבי קריאה משכילים שהספרים הרבים שצרכו לא הועילו להתפתחות המצפון שלהם.

בסופו של דבר, 'מטילדה' מהלך קסם על ילדים בדיוק בגלל היכולת של ילדה קטנה שפיקחית מכל המבוגרים סביבה לעזור לטובים בהם ולנקום ברעים. ללא ספק יש צד שוחר כוח ועצמאות בכל ילד ששואב נחת ממעשיה כזו. אבל האם חכם מצידנו, ההורים, לשרת את הצד הזה? רוב הילדים גדלים אצל הורים שאינם מושלמים אבל דואגים להם ומקריבים למענם. איזו סיבה יש לעודד ילדים כאלה (שכילדים לא בהכרח שופטים נכונה את הורים) להחשף לסיפור שבו הורים מתוארים באור נלעג כל כך?

במסורת היהודית, כיבוד אב ואם הינו אחד מעשרת הדברות: עשר המצוות הבסיסיות ביותר שנתנו בסיני. פרשנים רבים דנו בסיבה לכך שציווי משפחתי כזה מצא את דרכו ללוחות הברית. בסופו של דבר, נראה שחכמת היהדות רוצה להעביר לנו מסר חד משמעי על האופן בו מתפתחת חברה מוסרית. חברה שבה אנשים לא מסוגלים להכיר בחובם העמוק להוריהם, שנתנו להם חיים, היא חברה שהמוסריות שלה קרסה. המחויבויות הראשונות שלנו בין אדם לחברו מתקיימות באקוסיסטם המשפחתי. מהיחסים הנאותים בתוך המשפחה, אנחנו יוצאים ליצור יחסים נאותים וכבוד ראוי בתוך החברה כולה. אם נדלג על השלב הזה, כל מרקם החיים החברתי המשותף יסבול. 

אזהרות כאלה נשמעות פחות מלהיבות מספר או מחזמר על ילדה יודעת-כל ומבריקה, אבל אחרי אלפי שנים שבהן היהדות הצליחה לשמר תרבות משפחתית וקהילתית חזקה, כדאי בכל זאת להטות להם אוזן. אדם בוגר שקורא את 'מטילדה'  יכול לעשות זאת בצורה ביקורתית, ולהבחין בהפרזות ובמגמה הבלתי חינוכית. ילד יכול פשוט ללכת שבי אחרי העלילה, ולספוג את המסרים הנוגדים את ערכי הכבוד הבסיסיים שלנו בלי להיות מודע לכך בכלל. 

אז כן, מטילדה של רואלד דאל היתה דמות חביבה עלי ביותר כילדה. לילדים שלי, ככל הנראה, אני לא מתכוונת לערוך היכרות איתה.