מהו הכלל שמכתיב את עונשם של מי שפוגעים בעם ישראל?

להגיב על המתקפה האיראנית או לא להגיב? ואם להגיב, מה תהיה עוצמת התגובה? תגובה מתונה? מידה כנגד מידה? בעוצמה כפולה? ומה תהיה צורת התגובה? טילים על איראן, על אתרים איראניים במדינות אחרות? סנקציות כלכליות? מדיניות? ומתי?... התקשורת רוחשת פוליטיקאים ופרשנים שממלאים את האולפנים בדיונים על גבי דיונים – כיצד יש להגיב על מתקפת הטילים של איראן, לראשונה, על אדמת ישראל?

השאלה על התגובה הארצית היא קשה וסבוכה, בשל מערכת שיקולים נרחבת שרובנו איננו מודעים לכולה. בכל מה שקשור לצדק הקוסמי, עם זאת, התורה מציגה לנו עקרון בסיסי של התנהלות: "מידה כנגד מידה". אין הכוונה רק לעיקרון מוסרי, המשווה בין המעשה לבין העונש הראוי עליו, אלא זהו עקרון-על, הטבוע במציאות. על פיו, העונש אינו תגובה חיצונית, שאינה קשורה לעבירה, אלא תולדה ישירה והכרחית של העבירה. העונשים שהתורה מטילה הם במקרים רבים תולדות של החטאים, ולא עונשים חיצוניים להם.

חז"ל מסבירים את העיקרון של 'מידה כנגד מידה' כך: "במידה שאדם מודד בה מודדין לו" ומביאים משל לביאור: סוחר אשר מחליף את כלי המידה הרגילים בהם הוא מודד את הסחורות שהוא מוכר, בכלים קטנים יותר, מרמה את קוניו, ועל כך אומרת התורה: "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה" (דברים כה, יד). איפה היא מידת נפח עתיקה והכוונה היא שאסור למכור באיפה קטנה יותר, ולקנות באיפה גדולה כמות גדולה יותר כי זו רמאות. גם היום שגור הביטוי בעברית המודרנית – 'איפה ואיפה', כשהכוונה ליחס לא שווה, למשוא פנים, להפליה בין אנשים. על פי המשל, מי שמודד במידה קטנה, כך גם ימדדו לו בתמורה כשהוא ירכוש דברים. כלומר, הוא יקבל כגמולו, או במילים אחרות: מידה כנגד מידה.

סיפור יציאת מצרים ועשר המכות שבאו על פרעה בגלל סירובו לשחרר את בני ישראל מעבדות, מתחיל בהתעללות הנוראה של פרעה בעבדים העבריים והעסקתם עד מוות, כדי שלא יהיה להם פנאי לשקוע במחשבות על חופש וחירות. פרעה מצווה: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (שמות ה, ט). חמישה פרקים לאחר מכן, כתוב כך: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה." (שמות י, א-ב)

ריבוי האותות והמכות, ה"התעללות" אשר הקב"ה מתעתד להביא על המצרים, יפגינו את כוחו של ה' בעולם וילמדו את בני ישראל, את פרעה ודרכו את כל העולם, מהו חוזק ידו: "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת-כָּל-מַגֵּפֹתַי אֶל-לִבְּךָ, וּבַעֲבָדֶיךָ, וּבְעַמֶּךָ--בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ. כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת-עַמְּךָ בַּדָּבֶר; וַתִּכָּחֵד, מִן-הָאָרֶץ. וְאוּלָם, בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר, הַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי, בְּכָל-הָאָרֶץ". (שמות ט, יד-טז)

ברור כי אילו רצה, יכול היה ה' להעניש את פרעה בבת אחת, אך הוא רוצה להרבות את המכות, שבאות בעוצמות שונות ובצורות שונות, כדי להפגין את גודל כוחו בדרך סמלית, כשעשר המכות מייצגות את עיקרון "מידה כנגד מידה": "וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ". (שמות ד, כב-כג). העיקרון הזה בא לידי ביטוי באופן מילולי ממש: הבן הבכור הסמלי של הקב"ה הוא עם ישראל. מכיוון שפרעה סירב לשלח את עם העבדים ולשחררם, ה' יפגע בו באותה מידה – יהרוג את הבנים הבכורים של פרעה ושל כל מצרים.

זוכרים את הכבדת העבודה על בני ישראל? ואת הכבדת לבו המכוונת של פרעה על ידי הקב"ה? והנה מגיע העונש: "וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְהוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם" (שמות יד, כה). עברנו ארבעה פרקים נוספים, ומתגלה שוב עיקרון 'מידה כנגד מידה': מרכבות פרעה קרטעו וחילו בקושי הצליח להתקדם במרדף אחרי בני ישראל, ועל כך אומר ר' יהודה: "במידה שמדדו בה מדדת עליהם, הם אמרו 'תכבד העבודה' ואף אתה מדדת להם באותה המידה: 'וינהגהו בכבדות'." עיקרון המידתיות מודגם על ידי קישור מילולי בין שני פסוקים שונים, הנמצאים במרחק זה מזה – אך חז"ל עמדו על הקשר הזה בתיאור כאן ובמקומות רבים נוספים במקרא.

הנה דוגמה נוספת, שבה הקשר אינו מילולי אלא חזותי. אמרו חז"ל: "הן אמרו 'כל הבן היאורה תשליכוהו' (שמות א, כב), אף אתה באותה מידה מדדת להם, לכך נאמר 'מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף (שמות טו, ד). חייליו של פרעה טובעים בים כעונש על הטבעת התינוקות העבריים ביאור. כאמור: "הן חישבו לאבד את בניי במים, אף אני לא אפרע מהן אלא במים". חשוב לומר, כי אמנם חז"ל מתייחסים לסיפור יציאת מצרים אבל הם מקפידים להמחיש כי מצרים היא רק דוגמה ובכל ההיסטוריה, מי שפוגע, מצר ומציק לעם ישראל – ייפגע באותה המידה ובאותה דרך: "כך היא מידה מהלכת על פני כל הדורות... לא במצרים בלבד אלא בכל המצרים להם על פני כל הדורות."

התחלנו את המאמר בשאלות רבות, קושיות מטרידות לקראת פסח, שלא בטוח שיש מישהו שיודע מה התשובה עליהן. לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל, כל הרשעים שצרו עלינו ואיימו להשמידנו – קיבלו את עונשם, במוקדם או במאוחר. זאת התשובה של התורה.