"לסבא שלי במחנות לא היה נשק להגן על משפחתו"

אלו אינם ימים רגילים. מלחמת 'חרבות ברזל' והמציאות הביטחונית אשר ערערה את החיים של כולנו מזה למעלה מחצי שנה, הצליחה במובן מסוים לשנות עבור רבים מאיתנו את הקונספציה. ההבנה כי 'מה שהיה אינו יכול להיות עוד' והצורך באחדות אמיתית, קודם כל בין איש לרעהו, כזו שתחלחל בתקווה גם למעלה אל רמת מקבלי ההחלטות, הוכחה כקריטית למען עתידנו בארץ הזאת.

על רקע התפיסה המתוארת בחר אביב עזרא (27), צלף ומפקד (במיל') בחטיבת הצנחנים, אשר שהה במשך חמישה חודשים מאז פרוץ המלחמה בפעילות מבצעית ענפה בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, לנצל את הערבות ההדדית ותחושת 'הביחד' האמיתית, שהיוותה את פרצופו היפה של עם ישראל, במטרה להפיץ את הבשורה הלאה.

במהלך ימי המילואים המפרכים, הצליח אביב להעלות לרשת סדרת סרטונים שהפכו במהרה לויראליים, תוך שהם צוברים מאות אלפי צפיות תוך פרק זמן קצר. הסרטון שגרף את עיקר התהודה ברשת היה של 'פרץ ומזרחי', הממחיש במידת מה את כור ההיתוך של עם ישראל בכלל וצה"ל בפרט.

"פרץ הוא ירושלמי שלומד בכולל, בעוד מזרחי הוא סטודנט תל-אביבי. שניהם שירתו איתי יחד בפלוגה והפכו לחברים טובים", מספר אביב. "חודש לפני המלחמה, שניהם היו אמורים לפי 'הסדר הישן' לריב בהפגנות. בסרטון אפשר לראות אותם משחקים ביחד שש-בש, כחלק מהפוגה קצרה לקראת המשך הלחימה. הסרטון הזה נגע ללב של הרבה מאוד אנשים, ולא סתם הגיע לתקשורת הארצית. הוא משקף למעשה את עם ישראל במלוא תפארתו. כשמזיזים הצידה את כל האבק ורעשי הרקע של אנשי ה-6 באוקטובר, מבינים עד כמה אחדות היא צורך קיומי, ולא רק סיסמה. זהו בעצם הפרצוף האמיתי של העם שלנו, כמו שאומרים – בלי חארטות".

"לא אשכח לעולם את הבוקר השחור הזה"

אביב הינו ירושלמי בכל רמ''ח איבריו ושס"ה גידיו, כך כהגדרתו. הוא גדל והתחנך בשכונת קריית יובל והגיע מבית מסורתי כולל שמירת כשרות, הפרדת כלים וערכים יהודיים. הוריו התגרשו כשהיה ילד קטן, אולם במשפחה המשיכו לשמור על כבוד הדדי.

לדברי אביב, החיבור ליהדות התעצם אצלו במהלך שנת אבל על אביו ז"ל, שהלך לעולמו לפני כחמש שנים. "במהלך השנה הזו הקפדתי לפקוד את בית הכנסת מדי יום שישי, כדי להגיד קדיש עליו. אבי היה אדם אשר רוח בו, מלא אמונה, וזה גם מה שכתבנו על גבי המצבה שלו. במהלך שנת האבל הייתי בעיצומו של טיול אחרי צבא בדרום אמריקה. הקפדתי בכל שישי למצוא גם במקומות הנידחים ביותר בית חב"ד כדי לומר עליו קדיש. אמא שלי שתבדל לחיים ארוכים, הינה ממוצא הונגרי ובת לניצולי שואה. למרות שאני בן יחיד, אמא שלי חתמה לי על האפשרות להתגייס לקרבי. מעשה ציוני ואצילי ביותר מצידה. בכלל, מאז ומתמיד ראיתי בשירות בצה''ל כזכות הנשגבת ביותר, הרבה מעבר לחובה".

הקריירה הצבאית שלו אינה מובנת מאליה. על אף שטיפח בצעירותו קריירה כדורגל מקצועית בגילאי הנוער בקבוצות בית"ר והפועל ירושלים, החליט אביב לגדוע את החלום הספורטיבי, לטובת חלום גדול עוד יותר – לשרת את המדינה כלוחם. בהמשך שירת כמפקד בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, אותו הוא מתאר כאחת מפסגת שאיפותיו.

"עם סיום גיבוש צנחנים, אמרתי למראיינים שלי שלסבא שלי לא היה נשק במחנות בהונגריה כדי להגן על המשפחה שלו בתקופת השואה, ושכעת זו המשמרת שלי. מבחינתי זו הייתה הדרך האופטימלית לסגור מעגל", הוא מספר.

לאחר שירותו הסדיר, החל אביב במסלול 'הרגיל' של צעירים רבים, שכלל טיול ארוך בדרום אמריקה, והמשך לימודים (בוגר תואר ראשון בדיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן).

בוקר שמחת תורה תפס אותו בעיצומו של טיול סוף תואר עם בת זוגו בסרילנקה ודובאי. "לא אשכח לעולם את הבוקר השחור הזה. כמו כולם קיבלתי לנייד את הסרטון של הטויוטה הלבנה בשדרות. מיד הבנתי מה קורה, והתקשרתי לאחי ואחותי שמתגוררים בשלומי בגבול הצפון. הפצרתי בהם לארוז תיק לחודש ומיד לצאת מן הבית. הם אכן הקשיבו לי, התעשתו ונסעו לירושלים. השיחה הבאה שלי הייתה לקצין בגדוד שעובד באל-על. הוא הצליח לסדר לי כרטיס טיסה אחרון לישראל כבר למחרת. הייתה טיסה באווירה אפוקליפטית. תוך כדי הבלאגן, הבנתי שחברה טובה שלי נרצחה במסיבת הנובה, עדן אבודלייב הי''ד. מיד עם הנחיתה בארץ, התחיילתי וחברתי לחברים מהיחידה".

איך היו התחושות בימים הראשונים?

"הדבר שהכי נחקק אצלי הוא החברה האזרחית שנרתמה בצורה יוצאת דופן. זה הרגיש לי כניצחון האמיתי. דאגו לנו פשוט להכל. אוכל, ציוד לחימה ובעיקר רוח ומורל. הרגשנו מקרוב איך החברה האזרחית מניעה את העם המדהים הזה קדימה".

את מרבית תקופת השירות עשה בשטחי יהודה ושומרון, כולל נס גדול במהלכו נזרקו על הכוח בו לקח חלק מספר מטענים. "היה לי נס גדול מצד הקב"ה. יש קטע כזה בין צלפים שיודעים לזהות האחד את השני. לרוע מזלי, צלף בג'נין כנראה זיהה את הכוח שלנו. הכדור שלו חלף בחלל של 10 סנטימטר ביני לבין הקשר שלנו. ממש הכדור שפשף את הווסט שלי. בשניה הראשונה קפאנו במקום, אבל מיד הצלחנו להתעשת. ברור לי שבאותו רגע הייתה עליי השגחה עליונה. אבא שבשמיים, יחד עם אבי יוסי עליו השלום, עבדו כנראה שעות נוספות כדי לשמור עלינו".

"אנחנו דור הניצחון"

כבר במהלך המלחמה החליט אביב כי הוא מרים את הכפפה ובהשראת אחוות הלוחמים ורוח האחדות של העם, הוא מקים את תנועת 'דור הניצחון', יוזמה שהחלה באיש אחד, וכיום התרחבה להמונים.

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

A post shared by Aviv Ezra (@aviv_haim_ezra)

"במהלך הסרטונים שהפצתי מהמילואים שהגיעו למיליוני צפיות, הבנתי 'שהדור שלנו צריך לקחת אחריות. פשוט כי אין לנו את הפריווילגיה שלא לקחת את האנשים המדהימים הללו שעזבו את הכל למען המדינה ב-7 באוקטובר, שכן הם 'דור הניצחון'. אלו לא רק הלוחמים, אם כי גם אימהות ובני משפחה, אנשי קבע, כוחות ביטחון והצלה, אנשי החברה האזרחית. כח מי שמרגיש שייכות למדינה ואחריות עליה", כך לדבריו.

תסביר.

"תנועת 'דור הניצחון' היא קודם כל בית עבור כל מי שב-7 באוקטובר נקרא לדגל והבין שאין לדור שלנו פריווליגיה להפקיר את הגורל שלו בידיים של מי שכמעט קרעו את הדגל. תנועה של אנשים שהבינו שחייבים סדר עדיפויות חדש. התנועה מתנערת מהסדר הישן והתרבות הפוליטית הישנה של הזנחה וזלזול באינטיליגנציה של הציבור, כמו גם מתפיסות עולם שאינן מתכתבות עם המציאות".

לתנועה שלושה עקרונות מרכזיים: שלמות העם, לעשות את מה שטוב 'לדור הניצחון', יחד עם חברה אזרחית מעורבת. זה מקביל במובן מסוים ליהודים בגולה. הרי איך הם הצליחו לשרוד? עוד לפני שהיה 'ביטוח לאומי', הגבאי בבית הכנסת היה אחראי לסייע להם כחלק מהאחריות הקהילתית".

מהן המטרות של התנועה?

"הרעיון המרכזי הוא לקדם את זכויות 'דור הניצחון' בטווח המיידי. לדוגמה, הצלחנו להחתים 30 מועמדים בבחירות המוניציפליות, מתוכם 24 נבחרו, על אמנה לפיה יתעדפו זכויות למילואימניקים, סטודנטים, הורים צעירים והלומי קרב במרחב הסמכות שלהם. ההטבות הללו ייכללו הטבות כספיות, חינוכיות, הנחות בבתי עסק ועוד. במקביל, אנחנו מקדמים חקיקה בכנסת שתיתן עדיפות למשרתי מילואים במכרזי שירות המדינה. בנוסף, הפעילות שלנו נועדה לגבש קהילה עבור 'דור הניצחון' בכל עיר, במטרה לשמור על צביון חיים שמותאם לקהילה, שומר על הביטחון האישי וחותר לניצחון אמיתי בכל המישורים".

אנחנו באמת בדרך לניצחון?

"חד משמעית כן. אנחנו נמצאים לקראת חג הפסח, בו אנחנו מציינים את יציאתנו מעבדות לחירות. זה בדיוק מה שאנחנו עושים היום. החירות והסדר הם מרכיבים שאנחנו חייבים לזכור אותם גם כיום, בדגש על סדר עדיפויות חדש.

אנחנו נדרשים לעשות חשבון נפש עם עצמנו לגבי מונח 'הסדר', כי מי שאין לו סדר וחזון, הוא לא מנהל אלא מנוהל. במילים אחרות, החירות שלנו נובעת מהזהות היהודית שלנו ומאיפה באנו, כאשר שתיהן שלובות האחת בשנייה. אסור לנו לשכוח שעלינו להיות צמודים לשורשים היהודיים שלנו, שהם אלו שמבטיחים לנו בסוף את החירות האמיתית".