האופרה הישראלית מציגה: תיאודור הרצל שלא היכרנו

"אין אני רואה את שאלת היהודים כשאלה סוציאלית או דתית, אף על פי שהיא מתלבשת גם בצורות אלו. שאלה לאומית היא, וכדי לפתרה נטל עלינו לעשותה ראשית כל לשאלה מדינית עולמית, אשר תמצא פתרונה בסוד עמי התרבות. הננו עם, עם אחד! בכל מקומות מושבותינו ניסינו בתום לבב להתערב בגויי הארצות, רק את אמונת אבותינו אמרנו לשמור בידינו. אין רוצים בנו. לחינם היינו פטריוטים נאמנים ולפעמים גם נלהבים יתר על המידה, לחינם נביא קורבנות דמים... לא יתנו לנו מנוח... היהודים הם עם נבדל!"

בשנת 1896 יצא לאור ספרו של תיאודור הרצל "מדינת היהודים" (ממנו לקוח הציטוט שלעיל), שבו פרש את חזונו בקווים מעשיים מאד בנוגע לפתרון שאלת היהודים. כתיבת הספר ואמונתו של הרצל כי היהודים צריכים מדינה משלהם, מוצגים בסצנה האחרונה דווקא בהפקת הקולנוע הייחודית והמרשימה של האופרה הישראלית "תיאודור". היצירה הקולנועית, המתעדת את האופרה באמצעים טכנולוגיים חדשניים (צילום מולטי קאמרה מתקדם), תוצג בבתי הקולנוע ברחבי הארץ לכבוד יום העצמאות ה-76 למדינה, החל מה-9 במאי 2024.

צילום: יוסי צבקר

הצפייה ב"תיאודור" היא חוויה תרבותית ייחודית, ראשונה מסוגה, המשלבת מוזיקה, שירה, ריקוד, תפאורה, זמרי אופרה וסולנים, המציגים בווירטואוזיות קולית את סיפור חייו של תיאודור הצעיר בן ה-21 בווינה של שנת 1881 ו-14 שנים לאחר מכן, כמבוגר בן 35, בפריז בשנת 1895. האופרה מתמקדת דווקא בהרצל האדם, ולכן נקראת "תיאודור" כשמו הפרטי המקורי של האיש, שהפך ברבות השנים ל'חוזה המדינה' וייזכר לעד נשען על המרפסת המפורסמת ומכריז "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". ביצירה המדהימה הזו הוא מוצג כאדם מורכב ומיוסר, שמתחבט מול שאלת יהדותו ואף מתעמת עם אשתו, שמרגישה מושפלת ודחויה ומאיימת לעזוב אותו. תיאודור שמצטרף כסטודנט צעיר לאגודת הסטודנטים האוסטרית "אלביה", ארגון אנטישמי ופרו-גרמני, אך מרגיש לא שייך, מבקש לעזוב ולבסוף מסולק ממנה לצמיתות. תיאודור העיתונאי הבוגר, המסקר בפריז את משפט דרייפוס ושומע שם את הקריאות האנטישמיות "יהודי בוגד" ו"מוות לדרייפוס" ומזכיר לעצמו לעמוד זקוף, ולא להיראות כיהודי רדוף. תיאודור שבשלב כלשהו חושב שהפתרון לבעיית היהודים הוא התנצרות המונית, ולבסוף מפרסם את מסקנתו כי היהודים צריכים מדינה משלהם, המתקבלת בבוז ובגנאי כקשקוש מוחלט על ידי יהודים רבים.

הסצנות על הבמה, בליברית בעברית (עם כתוביות בעברית ובאנגלית) הן דרמטיות וחודרות כליות ולב. אנחנו מרגישים הזדהות עם האדם הסובל, המלא סתירות, שיש לו חולשות אנושיות והוא רחוק מלהיות 'סימבול' לאומי, ובעיקר עם תיאודור היהודי, שמבין, הרבה לפני השואה, כי היהודים תמיד יהיו נרדפים וחסרי זכויות לעומת שכניהם הלא יהודים, המבקשים לכלותם.

ואיך הפכה האופרה לסרט?

עמי אלה, מנכ"ל חברת ההפצה הישראלית אלהקום, צפה באופרה "תיאודור" ומיד כשעזב את האולם, התקשר נרגש למנכ"ל האופרה הישראלית צח גרניט, ואמר לו שאת "תיאודור" חייבים לצלם ולהפיץ בכל העולם כדי שאנשים רבים ככל האפשר יוכלו לצפות באופרה הייחודית. הרעיון שלו קיבל משמעות מצמררת אחרי אירועי ה-7 באוקטובר: "רצינו לצלם את 'תיאודור' ולתעד את יצירת המופת הזו, כי מדובר בשליחות ומסר לדורות הבאים. כשהחלטנו לצלם את תיאודור לקולנוע באמצע שנת 2023, ראינו בה יצירה חשובה לכולנו. אבל לאחר אירועי ה-7.10, כשיצאנו לצלם את ההפקה, הבנו עד כמה הסיפור שלה רלוונטי גם לימינו, ושהיא למעשה סיפור חיינו וסיפורו של העם היהודי. כל יהודי יכול לראות את עצמו כתיאודור, לא משנה מאיזו מדינה הוא הגיע לארץ ישראל."

יש כאלה ששומעים את המילה 'אופרה' ומיד נרתעים, אבל חשוב לומר שאמנם מי שילך לסרט, ישב ויצפה בהצגת אופרה, אבל היא כל כך אנרגטית וסוחפת, שגם מי שלא מגדיר את עצמו כחובב אופרה, אני בטוחה שיתרגש וייהנה מהיצירה הזו. אני לא רוצה לעשות לכם ספוילר, אבל תזכרו שבסוף בסוף, ממש לפני גלילת הקרדיטים, מחכה לכם הפתעה מרגשת, שרק בשבילה - אל תחמיצו את "תיאודור". מה שקרה גרם לי לפרוץ בבכי, ואני ממש לא מאלה שבוכות בסרטים...

האופרה "תיאודור" נכתבה על ידי המלחין יונתן כנען, וכותב המילים (ליברית) הוא עידו ריקלין, שגם ביים. מנצח: נמרוד דוד פפר. הסרט יופץ לגופי שידור ברחבי העולם ובבתי קולנוע בישראל ובמדינות אחרות.

חצי שנה לאחר ה-7.10 היצירה הזאת רלוונטית מתמיד, מזכירה לנו את שורשינו, איך זכינו למדינה משלנו (לא מעט בזכות בנימין זאב הרצל) מהדהדת את האנטישמיות של סוף המאה ה-19 בגל האנטישמי של היום, ומציגה את 'חוזה המדינה' כאדם מלא קונפליקטים וחולשות. כמונו ממש.