האיש שלנו עדיין בדמשק

"אמור למשפחתי שמילאתי חובתי עד תום ונשארתי נאמן לארצי ולעמי עד הרגע האחרון."

אלה היו מילותיו האחרונות של המרגל הישראלי, אולי גדול המרגלים, סא"ל אלי כהן, שהוצא להורג בתליה ב-18 במאי 1965 בכיכר העיר דמשק שבסוריה, לאחר שנתפס. לאחר עלייתו לגרדום, ביקשה ישראל מספר פעמים להביאו לקבורה בישראל, אך הסורים סירבו. למעשה, עד היום, אלי כהן, האיש שלנו בדמשק – עדיין שם. בשנת 2007 טען ראש לשכתו של אמין אל-חאפז, נשיא סוריה באותה תקופה, כי כהן נקבר ברובע אל-מאזה בדמשק, אך לא ניתן לאתר את קברו כיוון שנבנו עליו מאז בניינים ורחובות. היום, כמעט 60 שנה אחרי, ישראל מוצאת את עצמה שוב בסיטואציה דומה (ובדרך היו עוד לא מעט מקרים כאלה), כאשר גופות חטופים וחיילים שנפלו ב-7 באוקטובר, עדיין מוחזקות בידי האויב, המשתמש בהן כקלף מיקוח לעסקאות חילופי שבויים.

אלי כהן נולד במצרים בשנת 1924. אחרי מלחמת העצמאות עלתה משפחתו ארצה אך הוא נותר במצרים ועסק בלימודי הנדסה ובפעילות ציונית. ב-1957, בעקבות מבצע קדש, הוא גורש ממצרים והגיע ארצה. הוא התגורר בבת ים, ובשנת 1959 נישא לנדיה – בת למשפחת עולים מעיראק. נולדו להם שלושה ילדים: סופי, עירית ושי.

במאי 1960 החלה הכשרתו במערך ההדרכה של יחידה 188 באמ"ן ובינואר 1961 נשלח לארגנטינה כדי לבסס בה את סיפור חייו החדש כערבי ארגנטיני ממוצא סורי, בשם כמאל אמין ת´אבת, ולהשיג זהות חדשה ותעודות חדשות בהתאם. בסוף שנת 1961 הוא נשלח לאירופה כדי לבנות לעצמו זהות עסקית כנציגה של חברה בלגית בשם "רפימקס" לייצוא וייבוא, אשר שולחת אותו כביכול מטעמה לסוריה. בינואר 1962 נכנס אלי כהן בפעם הראשונה לסוריה והתמקם בדמשק. משימתו העיקרית הייתה להתריע על מלחמה באמצעות איסוף מודיעין ממקורות שונים על הנעשה בסוריה ובצבאה. בדמשק הוא שכר, על פי ההנחיות שקיבל, דירה שצופה אל המטכ"ל הסורי. בכישרון רב, הוא ביסס את דמותו כאיש עסקים מצליח, לאומן סורי ואדם נדיב מאוד; נדיב במתנות לאנשים אשר הוא חפץ בקשרים עמם, נדיב בתרומות לקופות המפלגות השונות וכן לצדקה. בשילוב אישיותו הכובשת ויכולתו המיוחדת לקשור קשרים, הוא הצליח בזמן קצר מאוד להתחבר לקבוצה של אנשי מפתח במערכת הצבאית והפוליטית בסוריה. ידידיו של 'כמאל אמין ת´אבת' בטחו בו, ובלי לדעת מיהו באמת חברם החדש, שוחחו בנוכחותו על נושאים צבאיים ומדיניים, לקחו אותו לסיורים ולביקורים ברחבי סוריה וחיברו בינו ובין אישים אחרים. מגוון הידיעות שהעביר אלי כהן למטה היה רחב מאוד, וכלל מידע על תנועות הצבא וחיל האוויר הסורי, מינויי מפקדים, קבלת נשק ואמצעי לחימה חדשים, וכן מידע על יציבות המשטר והלכי הרוח בסוריה.
ב-1964 אף העביר מידע חשוב על אודות הפעילות הסורית להטיית מקורות הירדן, דבר שאפשר לישראל לסכל את המהלך הסורי.

את המידע שאסף, היה כהן מעביר באמצעות משדר, שהוסלק בפריטים תמימים. השדרים ששיגר וקלט מהמטה בארץ, היו מוצפנים ושודרו במועד שנקבע עמו מראש. הוא גם השתמש בדיו סמויה במכתביו העסקיים כביכול, בה כתב מסרים סודיים. עם המצלמה שברשותו, נהג לצלם בתמימות אתרים חשובים בעת טיולים שערך עם חבריו הסורים.
בשלוש השנים בהן פעל אלי כהן כמרגל, הוא ביצע חמש גיחות לסוריה. בגיחה החמישית, ב-26 בינואר 1965, הוא נחשף ונתפס. במרץ 1965 נפתח משפטו, שהיה משפט ראווה מגמתי. הוא לא קיבל זכות להגנה משפטית ולא זכות לערער על גזר דין המוות שקיבל בתום עשרת ימי המשפט.

לפני כשנתיים, ב-2022, הוקם בהרצליה מוזיאון חדש המספר את סיפורו של אלי כהן, "האיש שלנו בדמשק". התצוגה כוללת פריטים אישיים ייחודיים, עליהם שמרה אלמנתו נדיה כל השנים - המזוודה איתה עלה ארצה ממצרים, החלוק שלבש בדמשק, המגהץ שאיתו העביר מסרים מוצפנים, המכתבים ששלח למשפחה בישראל ועוד ועוד. בשביל נדיה, הייתה זו הגשמת חלום - הקמת מוזיאון שינציח את גבורתו ושליחותו של בעלה, ששילם בחייו למען בטחון ישראל.

המוזיאון הוקם על ידי עיריית הרצליה ביחד עם עמותת מוזיאון אלי כהן, ובסיוע תורמים נוספים, על פי תכנון, עיצוב ואוצרות של האמן דוד גפני ובשיתוף פעולה עם נדיה, כשהחזון העיקרי של האתר הוא לתאר כיצד הופך אזרח רגיל לאיש מודיעין, ולהנחיל את מורשתו של אלי כהן לקהל הרחב ובעיקר לדור הצעיר.

התצוגה במוזיאון בנויה ממסלול העובר במרחב רב-ממדי, בין תחנות חייו של כהן, בשלושה צירים כרונולוגיים מתפתחים: ציר תוכני - סיפור חייו וגבורתו של אלי כהן; ציר חווייתי - מבוא לעולם המודיעיני, דיסציפלינות איסוף מידע מודיעיני, עקרונות הפעילות החשאית ותרגום המודיעין לחוסן בטחוני, וציר מסכם - "הציווי וההכרח" – קיומה של מדינת ישראל כתלויה בגבורת היחיד ובתרומת הפרט לחברה ולקהילה. שלושת הממדים מוצגים על ידי אמצעי המחשה מגוונים – אנימציות, אשליית הולוגרמות, תפאורה אותנטית תקופתית, מוצגים והחפצים המקוריים שליוו את אלי כהן בחייו האישיים והמבצעיים, סרטים פנורמיים וקטעי ארכיון ייחודיים.

נסיבות תפיסתו של אלי כהן  לא התבררו עד היום. ההנחה הרווחת היא כי הסורים הצליחו לאַכֵּן את המשדר שלו. כל המאמצים האדירים של מדינת ישראל לנסות לשחררו, כולל הצעה לכופר של הון עתק תמורתו – לא הועילו. אלי כהן נתלה בדמשק וגופתו לא הובאה לקבורה יהודית ראויה בישראל עד עצם היום הזה. בל יהיה גורלן של גופות השבויים שלנו, וודאי לא של החטופים החיים – כגורלו.