מי המציא את שעון הקיץ, ולמה זה חשוב?

זכרתם להזיז את השעונים בסוף השבוע האחרון? כנראה שכן, אבל כנראה גם שעשיתם זאת ברטינות לא מעטות, לפחות אם יש לכם ילדים.  בתור ישראלים אנחנו מתוכנתים לאהוב ימים ארוכים שטופי שמש, אבל המעבר לשעון קיץ מגיע עם מס בצידו: כמה ימים טובים של קושי לקום בזמן. גם כשהשעון הביולוגי מסתנכרן סוף סוף עם השינוי, אנחנו נותרים עם האתגר המציק של להשכיב ילדים לישון בשעה נורמלית כשבחוץ אור יקרות. האתגר הזה חוזר כל שנה מחדש, ואנחנו אוהבים להתלונן עליו אבל לא באמת מצפים להפטר ממנו. המעבר לשעון קיץ הוא פשוט חלק מהמטרדים של העונה, בערך באותה קטגוריה כמו אלרגיות לאבקנים. 

על אף ששעון קיץ הוא כיום חלק כה מוכר וברור ממציאות חיינו, מפרספקטיבה היסטורית מדובר בהמצאה חדשה למדי. מי שעומד מאחוריה היא גרמניה, שהעבירה את תקנות שעון הקיץ הראשונות אי פעם בשנת 1916.

חובבי היסטוריה מזהים בוודאי את משמעות השנה הזו. ב-1916, גרמניה הייתה נתונה באמצעה של מלחמת העולם הראשונה. בצד אחד של המלחמה עמדו 'מעצמות המרכז': הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית, האימפריה העות'מאנית ובולגריה. הגוש השני נקרא 'מדינות ההסכמה', והוא כלל את בריטניה וחבר העמים הבריטי (אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה וכן הלאה), צרפת, רוסיה, ובהמשך – גם את ארצות הברית. 

רוב תקופת המלחמה עבר במלחמת חפירות מתישה בשטח צרפת, שם לא הצליח אף צד להשיג יתרון משמעותי למרות אובדן חיי אדם בקצב מבהיל. מי שצפה בסרט 'במערב אין כל חדש' קיבל הצצה מבוססת-היטב לחדלון ולטרגדיה של מלחמה ארוכה וכמעט חסרת פשר זו. 

במסגרת הניסיון להעניק לעצמה כל יתרון אפשרי במערכה הממושכת, הקיסרות הגרמנית החליטה ב-30 באפריל 1916 להזיז את כל השעונים קדימה בשעה אחת. בכך היא קיוותה לחסוך באנרגיה היקרה כל כך במצב מלחמה וההסגר ימי שהטילו עליה מדינות ההסכמה. 

גם בעולם שלא היה עדיין כפר גלובאלי, החדשות המרעישות על הרעיון הגרמני החדש התפשטו עד מהרה. באופן חריג לימי מלחמה, יריביה של גרמניה לא בחלו באימוץ רעיון של האויב. עד מהרה תוקנו שעוני קיץ גם בארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, צרפת ועוד. 

בניגוד לנו, הרגילים לרעיון, אנשי אותה תקופה התקשו מאד להבין את אקט 'הזזת הזמן לאחור'. בספרה המתאר את מלחמת העולם הראשונה מנקודת מבטה של משפחה קנדית כפרית, 'רילה מאינגלסייד', מספרת הסופרת ל.מ. מונטגומרי על סוכנת הבית, שעל אף שנאלצה להגיש ארוחות ולנהל את לו"ז המשפחה לפי השעון החדש, בהוראת בעלי הבית, את השעון הפרטי שלה סרבה להזיז לאחור. היא עמדה על כך שהיא תמשיך: 'לקום וללכת לישון לפי הזמן של בורא עולם'. אולם, למרות החדשנות של הרעיון וקשיי ההסתגלות (שאכן גרמו לכך שלאחר המלחמה הוא ננטש  לזמן מה עד ששבו ואימצו אותו), ממשלות עמדו על כך ששעון הקיץ ייושם בשל התועלות הברורות שלו. 

בספר תהילים, מתבטא המשורר במילים 'מאויבי תחכמני'. המפרשים מסבירים שכוונתו היא שיש ללמוד חכמה מהאויבים: באותה דבקות ויצירתיות שאנשים רעים עמלים על מימוש מזימות, כך עלינו לעמול על היעדים שלנו. את התחבולות של האויבים כדאי לנו לאמץ בעצמנו – עבור מטרות טובות יותר מאלה שלהם. 

ההיסטוריה של שעון הקיץ ללא ספק מספקת את אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לאימוץ מוצלח של תחבולת אויב. גרמניה הובסה במלחמה למרות המצאת שעון הקיץ, בעוד יריבותיה אימצו אותו בהצלחה לטובתן הן. אולי כדאי לזכור זאת בפעם הבאה כשאנחנו פוגשים ביריב. אחרי הכל, כפי שמציין דוד המלך, גם מיריבים אפשר ללמוד – ובלי שהם מתכוונים כלל להעניק לנו את השיעור הזה.