שוב קיבלתם הודעה דמיונית בווצאפ על חוליית מחבלים שחדרה לשטח ישראל?

ביום רביעי, בעודי בדרכי בירושלים, התחילו להציף אותי הודעות שבעצם לא כדאי לצאת למקומות ציבוריים בירושלים. או בתל אביב. או באשדוד. ואם אתם גרים בצפון, אל תצאו מהבית בכלל.

מה קרה? מלחמה? הווטסאפ רק פלט עוד ועוד שמועות. 'חוליית מחבלים חפרה מנהרה בגבול הצפון וחדרה לשטח ישראל, הצבא לא מצליח לאתר אותה'. 'קצין בצה"ל בגד ועזר למחבלים מחיזבאללה להיכנס לארץ, והם מסתובבים עכשיו חופשי'. 

היו דיווחים בנימה יותר אופטימית, ועם פרטים מדויקים: 'נמנע פיגוע ענק! נתפסו ארבעה מבוקשים באזור הגבול, אחד באדמית ושלושה באבן מנחם. בנוסף נתפסו נשקים ו-12 רימונים'. אבל היו גם דיווחיים קודרים הרבה יותר: 'חוליה חמושה ברקטות ומטעני נפץ מתקדמים חדרה לישראל ליד אדמית, חלקם נתפסו אבל חלקם נמלטו וכנראה הגיעו לשטחים, מה שמגביל את חופש הפעולה של צה"ל בג'נין. לא יהיה אפשר יותר להיכנס עם ג'יפים מחשש לרקטות, טילי נ"מ ומטענים רבי עוצמה שיופעלו על הכוחות'.

הודעה אחרת סיכמה באווירת נכאים: 'לא הייתה תקופה מסוכנת כזו מאז מלחמת יום כיפור'.

כשבדקתי באתרי החדשות, התברר שמידע רשמי אין מאחר שהצנזורה הצבאית הטילה איפול על הפרשה. למרבה המזל, לא נאלצתי להילחץ יותר מידי. מישהו בצבא הבין שאיסור פרסום הפרטים בעיקר גרם למפלצת השמועות לגדול בלי סוף, וכך התפרסמה הודעה על מסיבת עיתונאים שתתקיים בערב ובה יחשפו פרטי הפרשה הביטחונית בצפון.

אז מה באמת קרה שם? אירוע לא פשוט, בהחלט. מחבל יחיד שחצה מלבנון לשטח ישראל, והניח מטען סמוך לצומת מגידו, ממנו נפגע קשה אזרח ישראלי. כוחות הבטחון חיפשו אחריו ולבסוף נטרלו והרגו אותו. על גופתו נמצאה חגורת נפץ מוכנה להפעלה וכן פריטים נוספים.

חמור? ללא ספק. אבל מאחר שאנחנו כידוע חיים בג'ונגל המזרח התיכוני ולא באלפים של שוויצריה, אי אפשר לטעון שמדובר בפרשה חריגה במיוחד, בוודאי לא נקודת שפל ביטחונית חדשה מאז מלחמת יום הכיפורים. מנהרה מתחת לאדמית? לא הייתה. חוליה שלמה שחדרה? לא הייתה. קצין שבגד? לא היה ולא נברא. מה כן היה? שמועות ווטסאפ היו, בשפע רב. 

זו לא פעם ראשונה שבה אנחנו מבחינים בכוחן של טכנולוגיות התקשורת החדישות להפיץ שמועות ולהלך אימים. ועדיין, פעם אחר פעם זה קורה. אנשים לא רק צורכים את השמועות הללו בלהיטות – הם גם משנים התנהגות בגללן. אני מכירה אנשים שאכן לא הלכו לעבודה או נמנעו מלצאת למקומות הומי אדם עד שהצנזורה הצבאית שחררה את פרטי הפרשה האמיתיים לפרסום. ועדיין, ככל שהשמועות נראו מדויקות בזכות הפרטים בהן נקבו, וככל שאנשים רבים האמינו שמדובר בפרשה ביטחונית חמורה – עדיין לא היה קשר של ממש בין ההיסטריה שהוצתה בווטסאפ לבין המציאות.

מה ניתן להסיק מכך על טיבן של שמועות? 

חכמת היהדות מסתייגת מאד מאמונה לשמועות שליליות על בני אדם אחרים. באופן כללי היא מזהירה אותנו ששמועות המדברות בגנותו של מישהו שיש לו אויבים – סביר מאד שמקורן בהפצת האויבים. ועל אף שאם יש שמועות שנשמעות אמינות ומתמידות להשמע שוב ושוב על פלוני מותר לחשוש שמא יש בהן אמת –בשום אופן אין לקבל אותן כעובדות מוכחות. 

גישה זהירה זו שונה מאד ממה שמקובל בימינו: כל פוסט שיימינג ברשת יכול להפוך ויראלי, כל לקוח ממורמר יכול להזיק למוניטין של עסק. באופן כללי, מסתבר שאנחנו נוטים להאמין ש'אם יש עשן יש אש', וצורכים בלי יותר מידי ביקורת סיפורי זוועה על התנהגותם של אחרים. 

סאגת השמועות האחרונה בווטסאפ – כמו אלה שהיו לפניה – יכולה ללמד אותנו אחרת. גם מעבירי השמועות בווטסאפ היו בטוחים מאד בעצמם. גם הם יכלו לנקוב במקומות מדויקים ובמספרים. ועדיין, בדבריהם לא היה שום ממש. לא היו ארבעה מחבלים, לא הייתה מנהרה, לא היה קצין שבגד. לא הייתה שום סיבה מיוחדת לפחד לצאת מהבית אחרי שכוחות הבטחון כבר חיסלו את המפגע הבודד. 

בפעם הבאה שאנחנו עדים לגל שמועות על אדם מסוים, אולי ניזכר בסאגה הביטחונית-צפונית שבה ההר הוליד עכבר. כמו שמזהירה אותנו היהדות, בכל הנוגע לשמועות עשן בלי אש הוא תופעה אפשרית בהחלט.