"אנחנו בקרית שמונה לא יכולים עוד לחיות בפחד"

עשרות אלפי תושבים מפונים, כשש מאות פגיעות כתוצאה מרקטות וטילים, שישה כטב"מים שנפלו בשטח השיפוטי של העיר, ולמרבה הצער גם קורבנות בגוף ובנפש. קרוב לתשעה חודשים מאז פרוץ המלחמה, קריית שמונה נחשבת לאחד ממוקדי החיכוך המורכבים ביותר בצפון, וכזו שהפכה מעיר מחוז לעיר רפאים, בה נותר מספר תושבים מצומצם למדי.

על מנת לנסות ולהמחיש את הלך הרוח בעיר המתמודדת ככל הנראה אל מול התקופה הקשה בתולדותיה, מציג אריה דקל, מנהל אגף הביטחון בעירייה מזה שמונה שנים, את תמונת המצב המאתגרת השוררת בה מאז השביעי באוקטובר אשתקד.

"הבדיחה שאנחנו משתמשים בה היא שאיפה שלא תזרקו כיום אבן, תמצאו תושב קריית שמונה, שכן התושבים מפוזרים ברחבי הארץ בבתי מלון ובבתים פרטיים. צריך להבין שתוך כשבועיים לאחר שהמלחמה פרצה, ניתנה לנו כבר פקודת פינוי, שבפועל הותירה עיר שלמה שרויה בהלם ואנדרלמוסיה גדולה. באף מלחמה או סבב ביטחוני שהיו עד היום לא דיברו על קריית שונה כעיר שתיאלץ להתפנות מתושביה. דובר אולי באופן נקודתי על אוכלוסיות מיוחדות או על הגיל השלישי. לכן, כשהודיעו לנו על פינוי מיידי, כמעט מהרגע להרגע, האתגר היה חסר תקדים.

"התמודדנו עם פער משמעותי שנוצר ברמה הלוגיסטית שאילץ אותנו לקחת החלטות מהירות ולחשוב מחוץ לקופסה. זה המקום להודות לחברה למתנ"סים, משרד התיירות ופיקוד העורף שלקחו חלק מהותי בכל תהליך הפינוי שהתפרס על פני כמעט שבוע שלם. זו הייתה אופרציה יוצאת דופן שכללה קישור מול בתי המלון והאכסניות שקלטו את המפונים, שהאמת עד לרגע זה קשה לי שלא להתרגש ממנה".

לשם המחשת סדרי הגודל של הפינוי. מתוך כ-24 אלף תושבים שהתגוררו בקריית שמונה עד לבוקר 'השבת השחורה', נותרו בה כיום בפועל כ-3000 תושבים בלבד. בסקר שפורסם לאחרונה עולה כי למעלה מ-30 אחוז מהמפונים כלל לא בטוחים כי יסכימו לשוב אליה בעתיד, אלא אם כן המצב הביטחוני בה ישתנה באופן דרמטי לטובה.

מה אתה שומע מהתושבים שפונו? האם הקשר עימם נשמר?

"התגובות בהתחלה היו מאוד קשות. אי אפשר לבוא בטענות לאנשים שהיו צריכים תוך זמן כל כך קצר להעביר חיים שלמים לתוך בית מלון, עם כל המשפחה. התוצאה הייתה מרמור גדול ואי וודאות מצד אנשים שנעקרו מביתם בעיצומו של יום שישי. כעיר מסורתית, אפילו דאגנו לאישור מהרב הראשי של העיר שהתיר נסיעה באותה שבת כפיקוח נפש. נכון להיום כ-60 אחוז מהמפונים משתכנים בבתי מלון והיתר בבתים פרטיים. מעבר לכך, אנחנו עושים ככל הניתן על מנת להמשיך ולספק עבורם שירותים, גם אם הם מרחוק. העירייה עוסקת בהקמת מערכי חינוך חדשים עבור התושבים, עבודה רציפה של עובדים סוציאליים. הכל בניסיון לייצר איזושהי שגרה בתוך המציאות הבלתי אפשרית שבה נמצאים התושבים שלנו".

ומה לגבי מי שנותר בעיר, כמוך?

"בקריית שמונה נותרו בעיקר תושבים שעובדים במפעלים חיוניים, או אנשים מבוגרים שבחרו שלא להתפנות מן העיר. הטיפול בהם כולל מענה במגוון של צרכים עד לבסיסיים ביותר, כמו בדיקה שנותרו מוצרי מזון בסופר-מרקטים או כסף בכספומטים, מתן מענה לפיצוץ צינור או בעיית תשתית בבית, ועד להבאה של תרופות ישירות עד פתח הבית. בסוף, אם לא עובדי העירייה שנותרו בעיר, אין מי שיעשה זאת".

"הקב"ט – החץ המוביל של הרשות"

דקל (51, סא"ל במיל' – שירת כקצין לוגיסטיקה ראשי, ואב לשלושה ילדים, שניים מתוכם עדיין לוחמים בימים אלה ברצועת עזה)  אמון יחד עם רבש''צ העיר, גיא אוחיון, וכיתת כוננות המונה כארבעים לוחמים, על הביטחון השוטף ומתן מענה חירום אל מול האירועים השונים הפוקדים את העיר על בסיס יומי מאז פרוץ המלחמה.

בנוסף, אחראי דקל במסגרת תחומי האחריות באגף על שני קבטחי מוס"ח, הקמה ואימון כיתת הכוננות, מוקד 106, אחזקה ותפעול של מוסדות החינוך והמקלטים בכל רחבי העיר והיד עוד נטויה.

"כל צורך בהיבט הביטחוני שנדרש בין כתלי העיר מסופק על ידי אגף הביטחון", מסביר דקל תוך כדי שהוא ממחיש את העשייה הבלתי נגמרת אליה הוא נדרש כמעט מסביב לשעון. "אנחנו מנהלים חמ"ל ברמת הרשות. המשמעות היא שכל אירוע שמתרחש עובר דרכנו. אנחנו נמצאים בקשר מול התושבים, גורמי הצבא והרפואה. דואגים לדווח לתושבים באמצעות סרטונים או תמונות על נכסים שנפגעו, עוסקים באיטום בתים שנפגעו, אחראים על חברת אבטחה שתפקידה למנוע גניבות או בזיזה של רכוש, עובדים מול מס רכוש לטובת אומדן הנזקים והיד עוד נטויה. זוהי עבודה משולבת ופשוט מטורפת שאינה מסתיימת אף פעם".

יוצא לך לפעמים לעצור ולהבין כיצד אתה מתמודד מול כל הטירוף הזה מסביב?

"כקב"ט, זוהי ללא ספק התקופה הכי מאתגרת שחוויתי. מצד שני, אני מרגיש שזהו המאני טיים. זה הזמן שבו עליי להביא לידי ביטוי את כל מה שלמדתי מקצועית ואת הידע שצברתי, בשילוב עם מנהיגות ואסרטיביות. בסופו של יום הקב"ט הוא האורים והתומים ברשות, בייחוד בתקופת מלחמה. הוא ראש החץ המוביל שנדרש לשמש לעזר לראש הרשות. עבורי זוהי תחושת שליחות מטורפת שאני ממלא בגאווה, על אף כל הקשיים שמסביב".

לאן זה הולך מכאן?

"זוהי שאלת השאלות. אני רק יודע דבר אחד. תושבי קריית שמונה והצפון בכלל לא יכולים עוד לחיות בפחד. אי אפשר לקבל את העובדה שהמרחב כאן הפך לרצועת הביטחון החדשה של מדינת ישראל. רצועת הביטחון צריכה להיות בשטח לבנון ולא בשטחנו. אנחנו כולנו חרדים מאוד לעתיד, אבל באותה נשימה מחזקים את ידיהם של כוחות הביטחון במטרה שישכילו לשנות את המציאות הבלתי נסבלת הזאת.

"עבורי, לנסוע בעיר בשעות החשיכה כשאין נפש חיה בחוץ  או לראות וילה בשכונת יובלים החדשה, שעוד לא הספיקו לאכלס אותה, נפגעת מטיל, לחגוג כאן את חגי ישראל ללא אווירת החג בבתי הכנסת, כל אלו דברים שצובטים את הלב בכל פעם מחדש".

איפה תהיה בעוד שנה מהיום?

"בתקווה שבמציאות שונה וטובה יותר. אנחנו כאן כדי להישאר, ולנצח. להמשיך לתת את המענה והשירות הכי טוב לתושבים, ולהגן על העיר שלנו. עם כל הקושי, אני מאמין שקריית שמונה עוד תחזור לפרוח".