שולי רנד. קרדיט תמונה: מתוך ריאיון ב'פגישה', כאן 11 שולי רנד. קרדיט תמונה: מתוך ריאיון ב'פגישה', כאן 11

אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות... אבל מה זה אומר, בעצם?

תמיד אהבתי את "בן מלך שעשוי מאבנים טובות" של שולי רנד. עדיין, לא הבנתי למה שאדם יקרא לעצמו יהלום, או מיהי הדמות המרושעת האיומה עליה הוא שר

"אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות
אתה שומע
מכף רגל ועד ראש מרגליות
אתה שומע
מרגליות"
 

(מילים ולחן: שולי רנד)


השירים של שולי רנד אהובים עליי ומלווים אותי כבר זמן רב. אולם, עם אחד השירים שאני אוהבת במיוחד, "בן מלך שעשוי מאבנים טובות", הייתה לי תמיד בעיה. לא ממש בעיה, בעיונת. נדלקתי על הלחן, זמזמתי את הפזמון, אבל לא הבנתי למה שמישהו יגיד על עצמו שהוא 'יהלום'. בכל זאת, לא יפה להשתחצן... גם לא בדיוק היה לי ברור אל מי רנד מדבר, מי הדמות האיומה הזאת, שהוא אומר עליה:

"היה שווה הכול לראות את הפנים שלו / מתעגלות בתדהמה, חלשה דעתו / נחתתי עליו בלי רחמים / כל כלב בא היום שלו הנה בא היום שלו/ ניחמתי את עצמי / פה תהא קבורתו".

ואז, יום אחד, כמו באגדות, התגלגל לידיי ספרון סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב. עלעלתי בו, ובעמוד צ"ד, צדה את עיניי הכותרת של מעשה ה': "מבן מלך שהיה מאבנים טובות". נעצרתי, קראתי וחייכתי לעצמי. הנה השיר שלי...
סיפור המעשייה קצת ארוך. קיצרתי כדי להקל עליכם:

מעשה במלך שלא היו לו ילדים, ולכן פנה ליהודים תחת שלטונו שימצא צדיק שיתפלל עליו. הצדיק התפלל ונולדה למלך בת. הוא שמח מאד, אבל עדיין רצה יורש עצר, אז דרש שוב מהיהודים שהתפללו. הצדיק הקודם כבר הלך לעולמו, אז מצאו צדיק אחר שאמר למלך שיביא לו אבנים טובות. הצדיק טחן את כל האבנים הטובות, ואת האבקה שפך לכוס יין. את חציה שתה המלך ואת חציה - המלכה. הצדיק הבטיח להם שיהיה להם בן שיהיה כולו מאבנים טובות, ויהיו בו כל הסגולות של כל האבנים הטובות.

ואכן, המלכה ילדה בן, והשמחה בארמון הייתה רבה. אבל הבן הנולד לא היה מאבנים טובות. גם הוא היה יפה-תואר מאוד וחכם גדול בכל החוכמות.

הבת, שראתה שכבר אינה חשובה כל-כך, החלה לקנא באחיה. הנחמה היחידה שלה הייתה, שהוא אינו עשוי מאבנים טובות, למרות שכך הבטיח הצדיק.

פעם אחת בן המלך חתך עצים ופצע את אצבעו. בת המלכה רצתה לחבוש את האצבע וראתה שם אבן טובה. קנאתה גברה והיא עשתה את עצמה חולה. הרופאים לא הצליחו לרפא אותה, וקראו למכשפים. לאחד מהם, גילתה הבת שהיא רק מעמידה פנים ושאלה אותו אם יוכל לעשות כישוף לאדם כך שיהפוך למצורע. המכשף ענה בחיוב אבל היא רצתה לוודא שאי אפשר יהיה לבטל את הכישוף הזה. על כך השיב לה המכשף, שאם ישליכו את הכישוף למים, לא יוכלו לבטלו עוד. הבת השליכה את הכישוף אל המים ואחיה הפך מצורע. כל גופו ופניו התמלאו צרעת, וכל הרופאים והמכשפים לא הצליחו לרפאו.

שוב פנה המלך ליהודים, שיתפללו לרפואת בנו, ואלה הביאו שוב את הצדיק למלך. הצדיק היה מתפלל תמיד לאלוהים שימלא את ההבטחה שנתן למלך, ומכיוון שלא כך קרה, טען הצדיק בפני האלוהים – הרי לא עשיתי זאת לכבודי, אלא לכבודך, ועכשיו לא התקיימו דבריי ומה יהיה על היהודים? מה יגידו עלינו? הצדיק בא למלך, והרבה בתפילות, אך לא נענה, עד שהודיעו לו משמים שהבן מכושף. 

כוחו של הצדיק היה מעל כל הכשפים. הוא בא וסיפר למלך שהצרעת היא בגלל כישוף, והבן לא יתרפא עד שלא ישליכו את המכשף למים. שמעה זאת בתו של המלך, והתמלאה פחד. היא רצה אל המים כדי להוציא את הכישוף מהם (כי ידעה בדיוק היכן הוא מונח) ונפלה למים. קמה מהומה. הבטיח הצדיק שעתה, בן המלך יתרפא, וכך היה. נגעי הצרעת התייבשו, העור הנגוע התקלף מגופו של בן המלך, ואז התגלה שהוא עשוי כולו מאבנים טובות והיו לו כל הסגולות של כל האבנים הטובות.

 

מלחמה על החיים

אפשר כמובן לקרוא וליהנות מהמעשייה הזאת כפשוטה, ומהמסר הגלוי שהיא מציגה. אפשר גם למצוא בה מסרים עמוקים יותר, שאחרי שהתוודעתי אליהם, הבנתי שרנד מתאר בשיר הזה את המלחמה היומיומית שלו (ושל כולנו) ביצר הרע, בפיתויי העולם הזה. וזוהי, כדברי השיר, "מלחמה על החיים".

המלך מסמל כל אחד מאיתנו, שרוצה להשאיר משהו אחריו בעולם (בנים). הצדיק, הוא זה שמגלה את הנקודה הטובה ופועל איתה בעולם. כלומר, צריך להתחנן ולבקש מאוד כדי לגלות את הנקודה הזאת. הוא מבטיח לכל אחד מאיתנו, שאנו יכולים ואף מסוגלים להוציא מעצמנו טוב עצום בסופו של דבר, ממש כמו אדם שעשוי מאבנים טובות ויקרות.  

כשהבן נולד, כולם שמחים, חוץ מאחת – אחותו. "רק זאת הייתה נחמתה: באשר אותו הצדיק אמר שיהיה כולו מאבנים טובות. טוב שאינו מאבנים טובות" – נקמה! רצית להיות מאבנים טובות?! אתה לא!  כלומר, הרצון הטוב של האדם אינו טהור, אלא מעורבים בו אינטרסים ואגו.

ואז יש ניסיון. יורד דם. בחסידות ברסלב נהוג לומר: 'עד שלא יורד דם, לא רואים את היהלום'. כלומר, עד שלא עובר על האדם ניסיון שמוציא ממנו כוחות נפש מיוחדים, הוא לא רואה את הנקודה הקדושה, האמיתית והטובה שבו באמת. רק אדם שיש לו התמודדות קשה, מגלה תעצומות נפש, משהו נקי וטהור, בלי אינטרסים ובלי רצון להרוויח. 

בת המלך "דואגת" לכך שבן המלך יהפוך, בכישוף, למצורע, למכוער. באדם יש כוח שלילי, יצר רע, שלא רוצה שהוא יאמין בטוב שיש בו. לכן, הכוח הזה מראה לאדם בכל פעם מחדש את המומים, הפצעים, הנגעים הפנימיים שלו, את האינטרסים והרווח שהוא רוצה לקבל מכל דבר. היצר הרע לא רוצה שכל אחד מאיתנו יאמין שיש בו נקודה טובה וקדושה, לכן הוא עושה 'כישוף' שלם, שגורם לאדם להסתכל על עצמו במראה ולומר – איזה מכוער אני. אני כזה גרוע, מלא חסרונות ופגמים, אנוכיות ותאוות, אני חושב רק על עצמי. 

רבי נחמן אומר – אל תקשיב למחשבות אלה, השנאה העצמית היא כישוף ואשליה. זה שקר, זה לא נכון. רבי נחמן אומר לנו שעלינו להילחם ביצר הרע, כי זאת לא האמת. לכל אחד מאיתנו יש נשמה אינסופית, מיוחדת וחד-פעמית, שראויה להיקרא 'בן מלך שעשוי כולו מאבנים טובות'. לא, זו לא שחצנות. זו פשוט האמת.

תגיות: שולי רנדרבי נחמן מברסלב

אולי יעניין אותך גם

תוכן חם שלא כדאי לפספס

חדש ב-VLU PLAY
{{ item.duration_text }}