אישתר: "אחרי השביעי באוקטובר לא יכולתי לשיר בערבית"

אם היית יכולה לתאר את עצמך בכמה מילים, מה הן היו?

״אשת קצוות: עקשנית ורוחנית. כשאני פוגשת אנשים אני מרגישה אותם מהרגע הראשון ולפעמים זה מתפרש כשיפוטיות, אבל בדרך כלל אני צודקת באינטואיציות שלי. מצד אחד יש בי את הילדה ומהשני אני נשמה עתיקה. החיים שלי זה שחור לבן, אני טוטאלית וזה לא תמיד פשוט לסובבים אותי.  כל דבר אצלי הוא סיפור גדול. לפעמים אני מנסה להיות לילדים תמרור וחורצת את גורלו של חבר זה או אחר שמרגיש לי לא נכון עבורם. זה יכול לגרום לקצרים בינינו אבל אני מנסה להתרכך מולם ולומדת איך לגשת אליהם״.

אם היית יכולה לארח כל דמות מההיסטוריה היהודית בביתך, את מי היית מזמינה?

״את משה רבינו. מאוד מעניין אותי לשוחח איתו בעיקר על ההרגשה שלו כשסורב להכנס לארץ המובטחת. מגיל קטן הסיפור הזה נגע לי ללב. להבדיל אלף אלפי הבדלות אני מזדהה איתו כי אני יודעת כמה נפגעתי כשעליתי לארץ. כשהחלטתי לעזוב את צרפת זה קרה בתחילתו של חוזה גדול עם TF1  בצרפת ועם יציאתו  של האלבום האחרון שלי Baila. הקלטתי את האלבום הזה בכוחותיי הנפשיים והיצירתיים האחרונים. בעלי  התנגד לעלייה אבל בכל זאת ארזתי את המשפחה ועלינו ארצה. כשהגעתי היתה לי מין סוג של תחושה שלא קיבלתי את החיבוק שציפיתי לו. מהרבה בחינות הייתי ״על הגדר״ כמו ביציאת מצרים ששהו במדבר 40 שנה… כשהייתי בת 15 היה לסבתא שלי ספר על קינת משה והייתי ממש עם דמעות בעיניי כשהייתי קוראת את זה. עד היום אני מחפשת אותו. המורכבות של משה מסקרנת אותי. לשאול אותו האם כל מה שקורה פה עכשיו זה חלק מהתכנון של הארץ המובטחת?״

אם היית יכולה לבחור מקצוע שונה מזה שאת עוסקת בו עכשיו, מה היית בוחרת?

״יש כמה תחומים שמעניינים אותי בהקשר של יצירה. כל החיים עיצבתי לעצמי את הבגדים להופעות החיות.  עיצוב פנים זה אהבה גדולה שלי. אבל אולי הייתי בוחרת להיות שפית. אני אוהבת שילובי תרבויות, להשתגע בלי חוקיות, את הצבעוניות בטעמים ובריחות. שם אני קובעת לעצמי את הכללים. הטעמים, הניחוחות...  כמו סושי טוניסאי למשל וכמו במוסיקה״. 

אם היית יכולה לתת עצה לאדם שמתחיל היום את הקריירה שלו בתחומך, מה היית אומרת לו?

״ללכת לאט לאט. לעבור דרך כל התחנות כדי להתחסן מפני ההצלחה המתעתעת והממכרת. לפני 25 שנה לא היו רשתות חברתיות ולא תוכניות הריאליטי. אני התחלתי להופיע בגיל 14 בחתונות, בתי מלון, נגעתי בקהל מהשטח. חייבים לעבור שם כדי ללמוד: לא להישאר רק בתיאוריה. תוכניות הריאליטי מוכרות אשליה, אבק של הצלחה. המשתתפים מגיעים ישר לפסגת ההר ומשם אין ברירה אלא לרדת למטה, רק שאין להם את סימני הדרך של אלו שטיפסו בעצמם. אין קיצורי דרך. העולם מבולבל. פעם היית עובד וכאות הוקרה מקבל את הפרסום. היום הפרסום בא קודם ורק אחר כל נדרשת ממך העבודה. זה משמעותי בתפיסה שלך את עצמך".

אם היית יכולה לגור בכל מקום בארץ, איפה היית בוחרת לגור?

״אני גרה בקיסריה. אוהבת את השקט, הפרטיות, הדיסקרטיות פה, אני יכולה ללכת בפיג'מה לסופר ואף אחד לא יזהה אותי. את הרגשת הביטחון שיש כאן. חשוב לי להקיף את עצמי בצמחים. אני אוהבת גינה ואת קול הציפורים בבוקר. הייתי עוברת לאילת. עיר פשוטה, לא מתיימרת ושטופת שמש. יש לי בית שם וכחסידה של יוגה זה המקום המושלם לריססטארט נפשי ואנרגטי. אני מכירה הרבה אנשי רוח שם מתחומים שונים וזה ממלא אותי כאמן וכאדם״.

אם היית יכולה לחזור לתקופה מסוימת בחייך, איזו תקופה זאת היתה?

״הייתי חוזרת לבית הספר. אני מתגעגעת לתמימות, האנושית, הפשטות והאושר, לאחווה שהיתה בינינו ולא ידענו להעריך. המורים היום הם חברים של הילדים ומטשטשים את גבולות המחנך- תלמיד. בצרפת הילדים למדו בבית ספר דתי בצרפת והמסגרת היתה ערכית. בארץ הם הלכו לבית ספר קיבוצי ופתאום היינו היחידים שעושים קידוש בסביבה שלהם. הם לא מכירים את סיפורי התורה הבסיסים ואפילו כשהמורה לתנ״ך רצה לעשות להם פלקט לפסח הוא התבקש להסיר אותו בטענה שלא תהיה הדתה בבית הספר. אני לא מבינה איך מצפים מהדור הבא שיהיו פטריוטים אם לא מחברים אותם לזהות היהודית שלהם".

אם היית יכולה לחזור לכמה ימים לכל תקופה בהיסטוריה של העם שלנו, איזו תקופה מסקרנת אותך?

״הזמנים של שלטונו של שלמה המלך. תקופה של שגשוג ושלום. שלמה היה המלך האחרון של ישראל מאוחדת וחזקה רוחנית וכלכלית. הייתי רוצה לשמוע את דברי החכמה של זה שנקרא החכם באדם, להרגיש את השלום הפנימי והחיצוני שהיה אז״.

אם היית יכולה לבחור את אחד הדיברות שהכי משמעותי בשבילך, מה הוא היה?

״הדיבר 'כבד את אביך ואת אימך'. דיבר חזק שמזכיר לנו מי אנחנו ומאיפה באנו. הוא ערכי ומשמעותי בפן הפסיכולוגי, החברתי והאישי. אני הבת הבכורה ואצלנו הבכורים הם האחראים להורים מדור לדור. הייתי ילדה-אישה כי עשיתי הכל מוקדם וגם הייתי אמונה במובן מסוים על אחיותיי כי אימי היתה אשת קריירה ונעדרה עד אחה״צ.

"בחגים אני מבשלת, ובניתי את הבית שלי כדי לארח את כולם. אבא שלי חלה בקורונה שנה אחרי שעליתי והיה במצב קשה. אפילו שלא נתנו לו סיכוי ידעתי שהוא יצא מזה ולא הפסקתי להתפלל ולהאמין וקיבלתי אותו חזרה במתנה. שמחתי שהייתי פה איתו בארץ, כי אם זה היה קורה כשהייתי שם זה היה הורג אותי. לפני שנה הוא נפטר ממש לידי וזו היתה חובתי וזכותי לסעוד אותו. מאוד חשוב לי לכבד אותם ולטפל בהם כפי שעשו עבורי. זה ברור לי שככה זה צריך להיות. אני זוכרת שהם נתנו לי חיים  וזה גם לימוד חשוב לילדים שלי שמתבוננים בי״.

אם היית יכולה ללמוד כל כישרון חדש תוך יום אחד, מה היית לומדת?

״לנגן בפסנתר. אני מלחינה ללא כלי ופסנתר תמיד הקסים אותי ונגע בי. עדיין לא מאוחר ללמוד….״

אם היית יכולה לשנות משהו אחד בארץ, מה הוא היה?

״שנאת חינם שמרחיקה את הנשמה מהזכות שלה ומטוהר המידות ומביאה פילוג וסבל גדול. מדינת ישראל נפצעה קשות והפילוג מונע החלמה והתחזקות בריאה. אדם פצוע הרבה יותר קל  להביס. אני מאחלת לנו להתייחס פחות להבדלים בינינו ולהעצים את הגורל המשותף. העולם מזכיר לנו את מה שאנו נוטים לשכוח שיש לנו עם וגורל אחד״.

אם היית יכולה לפגוש את עצמך בגיל, 18 מה היית אומרת לעצמך?

״בגיל 15 ההורים שלי התגרשו והיתה לי תקופה מאוד קשה. אחרי שנה הם התחתנו שוב אבל באותה שנה סבלתי המון וכתוצאה מכך אכלתי המון ועליתי 30 קילו. מילדה רזה הפכתי לשמנה וזה הביא אותי לחוסר ביטחון ודימוי עצמי מאוד נמוך. אז גיליתי את הבולמיה, מחלה שליוותה אותי עוד הרבה שנים אחרי והיה מאוד לא קל להיפטר ממנה.  נתתי חשיבות גדולה מדי לגוף, גם על הבמה. פחדתי להביא ילדים ולגלות שהגוף שלי השתנה. זה ניהל אותי. אם הייתי יכולה לחזור אלי כנערה הייתי אומרת לעצמי: ״תאמיני בעצמך. תנשמי עמוק. תשמחי בך״. אולי כך הייתי ניצלת מהבולמיה".

אם היית יכולה לבחור רגע אחד מההיסטוריה של העם שלנו שהכי מעורר בך גאווה, מהו היה?

״הקמת המדינה כמובן. אין כמו רגע ההכרזה והנפת הדגל היהודי בארצנו. אחרי כל הטלטלות שעברנו בגולה זו הרגשה של התעלות נפש, תקווה, אחדות, התחדשות ובעיקר חזרה הביתה״.

אם היית יכולה לבחור לתקן מידה אחת לתיקון מוחלט, איזו מידה זו היתה?

״איפוק ומתינות, במיוחד מאז שהפכתי לאם. זו עבודה לא פשוטה בגלל שאני אדם מאוד אמוציונלי והרגש והאימפולסיביות מנהלים אותי לפעמים, ואז קשה לעצור אותי".

אם היית יכולה לקיים מצווה אחת בשלמותה, מה היא היתה?

״חד משמעית לשמור את השבת. אני במרדף מתמיד אחרי זה כבר שנים. מבינה את הערך העליון בזה אבל המקצוע מקשה עליי. משתדלת להפריש חלה בכל שישי ותמיד מדליקה נרות וכמובן קידוש וסעודת שבת״.

אם היית יכולה לבחור חג אחד שיחזור פעמיים בשנה, איזה חג היית בוחרת?

״פורים. חג של שמחה, נצחון ושל חירות. השמחה שבו מדברת אלי".

אם היית יכולה למחוק סבל אחד מהעולם מה היית מעלימה?

״גזענות ואנטישמיות. בגדול לא הרגשנו אותם בחיי היומיום שלנו שם: יש לי קהל ערבי ואני מופיעה מול מוסלמים אבל היתה פעם שהזמינו אותי להופיע בטוניס, חיכה לי אצטדיון שלם, אבל ברגע האחרון לא נתנו לי להופיע. זה קרה גם בדקר באפריקה. הייתי בהלם ממה ממה שקרה ב7/10 כשהעולם התהפך עלינו. הרגשתי שקודם הייתי נאיבית ומשהו בי נסדק. לא יכולתי לשיר בערבית, לא הרשיתי לעצמי להיות בשמחה והתקשיתי לשמח אחרים. אנטישמיות זה סרטן עם גרורות וכל עוד לא כורתים את הראש זו סכנה לכל האנושות״.

השיר של אישתר ״ילד״ יוצא בימים אלו והוא סינגל ראשון מתוך אלבום חדש שבדרך.

מילים ולחן: אור מילשטוק, עומרי קסטן ואישתר.