יאיר קלינגר: "השיר 'הביתה' תופס תאוצה בשנה האחרונה בכל העולם"

השיר "הביתה" נחשב מזה יותר מ-40 שנה לאחר מהשירים החשובים המרכיבים את פס-הקול הישראלי ןמצליחים פעם אחר פעם לפרוט על נימי נפשנו. השיר שנכתב על ידי אהוד מנור ובוצע במקור על ידי ירדנה ארזי, קושר באופן טבעי מיד לאחר אירועי השביעי באוקטובר עם המאמצים לשחרור החטופים הלכודים בעזה.

בימים אלה לרגל יום הולדתו ה-80 של יאיר, מהמלחינים והמעבדים המוסיקליים הגדולים שידעה ארצנו, בחרו חברי להקות הזמר השונות עליהן הוא מנצח מזה עשרות שנים לנצל את יום ההולדת העגול על מנת לספק לו מחווה קטנה בימים טרופים אלה.

אחת מהמחוות הללו התרחשה בכיכר החטופים, על ידי לא אחרת מאשר אדריאנה אדר, כלתה של יפה אדר שנחטפה מקיבוץ ניר עוז והושבה בעסקה בחודש נובמבר אשתקד, ודודתו של תמיר אדר הי"ד, אשר נחטף ונרצח בשבי.

אדריאנה, החברה מזה כשלושה עשורים בחבורת הזמר 'הטרוגניה' עליה מנצח קלינגר, הייתה בין המארגנים של אירוע שירה משותפת שכלל מספר מקהלות וחבורות זמר בכיכר החטופים, שהתקבצו יחד לשירה שכולה זעקה למען חטופינו.

לדבריה: "השיר 'הביתה' הפך מהר מאוד לשיר הנושא של משפחות החטופים. כבר בימים הראשונים כשהתחלנו להתקבץ יחד, כל אחד ממקום אחר ומהטראומה שעברה עליו, הרגשתי גאווה על כך שאני קשורה אישית לשיר הזה. כמי ששרה אותו יחד עם יאיר במשך הרבה מאוד שנים. באיזשהו מקום, הרגשתי אחרי השביעי באוקטובר שיאיר כתב את השיר הזה גם עבורי, כלומר עבור החטופים הפרטיים שלנו".

עד כמה המוסיקה מסייעת לכם להתמודד עם הימים הללו?

"השירה בהרמוניה מדמה במובן מסוים את ההתמודדות האישית שלנו. כפי שבמקהלה אנו נדרשים לעבוד, כל אחד או אחת מאיתנו, על העיבוד הקולי, כחלק מיצירת הרמוניה ושיר שלם, מבחינתי זוהי גם אנלוגיה לחיים עצמם. הרי גם בחיים אנו נדרשים להתאגד יחד, אנשים שונים שחושבים ופועלים אחרת, כחלק משלם שהוא גדול מסך חלקיו. זה בדיוק מה שקרה אצל משפחות החטופים, שהתאגדו יחד, אנשים אבודים שהגיעו שבורים מכל מיני מקומות בארץ ופשוט התחברו יחד בצורה מדהימה למטה מעורר השראה".

אנחנו מציינים בימים אלה 300 ימים מאז פרוץ המלחמה. מה מסמל המספר הזה עבור המשפחות?

"משפחות החטופים חיות בתוך רולטה רוסית. קמים בכל בוקר ומחכים להודעה של 'מי הפעם'. אם בהתחלה היינו בתוך רכבת הרים שמתהפכת על הגב, כעת האנלוגיה הפכה לרולטה רוסית. הדבר היחידי שמחזיק אותנו עם רגליים על הקרקע זהו הציבור שתומך בנו. המחוות שהם מעניקים לנו – החל מהכיכר שמפוצצת בכל מוצאי שבת, התפילות בימי שלישי והקהל שמגיע אחרינו לצעוד. זהו החמצן שמאפשר לנו להמשיך לנשום. בסיטואציה הנוכחית בה אנחנו עדיין עמוק בתוך הטראומה, הציבור הישראלי הוא זה ששומר על השפיות שלנו. כל אחת ואחד יכולים לתרום למען המאבק הזה. למרות הקושי, כולי תקווה שהמאמץ המשותף. הזה יוביל אותנו לימים טובים יותר".

אדריאנה אדר עם כלתה יפה אדר. צילום: פרטי

"החזרת החטופים – החובה המוסרית הגדולה ביותר"

בחזרה לקלינגר ולשיר 'הביתה', אשר על ראשית דרכו הוא בוחר לספר בראיון מיוחד עבור VLU: "השיר הזה נכתב במקור בצרפת עבור זמרת בשם סילבי ורטן. באותם ימים שמעתי אותו בעודי מתגורר שם. כשחזרתי ארצה לאחר יותר מעשור, השמעתי אותו לאהוד מנור ז"ל ולירדנה ארזי. כך נוצרה לה הגרסה של אחרי מלחמת 'לבנון הראשונה'. מידת האקטואליה של השיר הזה לא פחתה לאורך השנים, וקיבלה משנה תוקף לצערנו באוקטובר האחרון בעקבות האירועים הקשים, כשיר קריאה להחזרת החטופים והעקורים בחזרה לבתיהם. זה מדהים, אבל השיר הזה תופס תאוצה בשנה האחרונה בכל רחבי העולם, כולל בקהילות יהודיות ובקהילות אוהדות ישראל, בין אם בכנסיות או במחוזות אחרים. זה מאוד מרגש".

לפני מספר חודשים הלחין קלינגר שיר נוסף בסימן המאבק להשבת החטופים שנקרא ''היי משם'', שנכתב על ידי אדווה גרושקה, אימו של של טל גרושקה ז''ל, קצין בחטיבת הנח"ל שנהרג ביום הראשון למלחמה, כמו גם שיר נוסף שנקרא 'דמעה נפשי מתוגה'.

"היצירה שלי בעשרת החודשים האחרונים מושפעת, כמו הרבה אמנים אחרים, מהמצב שאנחנו נמצאים בו. שני השירים הללו נוצרו כמובן תחת הרושם והמועקה של המלחמה, ומבטאים את הרגשות הקשים שכולנו מרגישים. דרך המילים, הלחן והמוסיקה, אני מנסה להעביר מסר ברור, לפיו הצורך בהחזרת החטופים שלנו – זוהי החובה המוסרית הגדולה ביותר המוטלת עלינו".