דניאלה ספקטור: "הלוואי ויכולתי לארח אצלי בבית את אנה פרנק"

אם היית יכולה לתאר את עצמך בשתי מילים, מה הן היו?

" 'פרח קיר'. אני נוטה לתפוס נקודה ולספוג מהצד. במילים אחרות, זה תיאור לביישנות שלי שבמקרים מסוימים היא טובה לי אבל גם מקשה עליי. שאני עולה על במה אני נהנית מהמקום שאני תופסת במרכזה, ממה שיש לי להגיד, לשיר ולהאיר. אבל ממש באותו יום בבוקר, ואפילו רגע לפני, עולה בי קול שאומר שאין מצב שאני עושה את זה, ורגע אחרי עולה בי הצורך לסגת ולחזור לפינה. אני נעה בבלבול בין שניהם. כבר חמש עשרה שנה מוציאה שירים ותמיד לפני משקשקת ומחכה שמישהו יגיד לי שיצא טוב. לא כי אני לא יודעת אם זה טוב, אלא בגלל החשיפה האינטימית והכנה הזאת״.

אם היית יכולה לארח כל דמות מההיסטוריה שלנו בביתך, את מי היית מזמינה?

״אנה פרנק. חזרתי לאחרונה מחדש ליומן של אנה פרנק, דרך הרומן הגרפי של ארי פולמן והמאייר דוד פולונסקי שהביאו זווית חדשה עליה ועל הסיפור שלה. זו יצירה מדהימה שמנגישה את הדמות ״המוזרה״ והכבשה השחורה של המשפחה, זאת שיש לה נקודת מבט אחרת לגמרי אפילו כשעולמה הצטמצם. החלימה שלה לוקחת אותה הרחק מהמקום האפל, מהבית והמלחמה, אל מעבר לזמן והמרחב. יש בה איכות שנגעה בי, ביכולת להיות נוכחת במציאות אבל גם לעוף על כנפי הדמיון למחוזות רחוקים".

אם היית יכולה לבחור מקצוע חדש, מה היית בוחרת?

״הבוקר שחיתי בבריכה ודמיינתי שאני שחיינית מקצועית ושכל מה שאני עושה בחיים זה להתאמן בלשחות וזה עשה לי ממש טוב. מושכים אותי העולמות האיטיים״.

אם היית יכולה לתת עצה לאדם שמתחיל היום את הקריירה שלו בתחומך, מה היית אומרת לו?

״להקשיב טוב למה שעולה בתוכך. לתת הרשאה למידע שבתוכי להוביל את היצירה. אחד הדברים שלמדתי בדרך הקשה זה שגם כשאני לא יודעת מה אני רוצה אני צריכה להתנסות. הרבה פעמים בתהליך יצירה אני לא באמת יודעת להגדיר מה אני אוהבת ולפעמים מבטלת את הדעה שלי, וזה מתכון לאסון כי אין מי שיכול להוביל את היצירה שלי חוץ ממני".

אם היית יכולה לגור בכל מקום בארץ, איפה היית בוחרת לגור?

״אני גרה בפרדס חנה, עברנו לפה לפני שנתיים ומאוד טוב לנו פה. יש מקומות שאני מגיעה אליהם ואוהבת את האוויר שם כמו בית אורן או מצפה רמון. יש רוח ששורה על מקום, מחלחלת לגוף ומקרקעת אותי, נותנת מרחב של נשימה ליצירה ולחיים״.

אם היית יכולה לחזור לתקופה מסוימת בחיים, איזו תקופה היית בוחרת ולמה?

״לזמן שהוצאתי את האלבום הראשון. היתה שם הלימה בין איך שחוויתי את המוזיקה שלי לבין איך שקיבלו אותה. הגשמתי חלום במפגשים עם שותפים, על הבמה, בהשמעות ברדיו וזו היתה חגיגה. הייתי בת 27 ובדיוק התחתנתי, שיניתי את השם מפפיש לספקטור ובכל מיני מובנים זו היתה תקופה של לידה מחדש ורגע משמעותי בחיים״.

אם היית יכולה לחזור לכמה ימים לכל תקופה בהיסטוריה, לאן היית קופצת בזמן?

״סבא של אמא היה חלוץ שעלה מאוקראינה בתחילת המאה הקודמת והצטרף לקבוצה שהקימה את ירקונה באזור השרון. גדלתי על הסיפורים של סבי שהמשיך אותו , איך הם הגיעו וקנו את האדמות, נכנסו לאזורי הקוצים, פילסו שבילים לכרכרות, הקימו צריפים ונטעו פרדסים. היתה שם המון חדשנות כשהם המציאו פטנטים בחקלאות מתוך ההתנסות שלהם. כילדה, הסעירה את דמיוני החלוציות של אלו שנולדו באירופה והגיעו למקום חם ונידח להקים משהו חדש וראשוני. הייתי רוצה לבלות איתם כמה ימים, לעזור לסבתא לבשל להם, לשבת בלילה השקט והחשוך עם החברה הצעירים, החרוצים והמגניבים, לנטוע איתם ולהידבק ברוח האידאליסטית המפוצצת באופטימיות״.

אם היית יכולה ללמוד כל כישרון חדש תוך יום אחד, איזה היית בוחרת?

״בוטניקה. לדעת להכיר לעומק את עולם הצמחים, את שיטות הגידול, ליקוט, סוגי האדמה, דשן, הבנה בהשקיה. לא משנה מה קורה לי בחיים אם אני מתחברת עם הצמחים זה ישר משפיע על איכות החיים, מכניס בי שקט, נחת, מאזן ומחבר אותי לעצמי ומסנכרן אותי עם החיים״.

אם היית יכולה לשנות משהו אחד בארץ, מה הוא היה?

״את הפחד והזרות בין הפלגים. את ההתבצרות בתוך הזהות, בינינו ומול כל העולם. את הפחד. אנחנו כבר לא קורבנות נרדפים. הזהות שלנו נטועה בנו ואפשר להרשות לעצמנו לעשות מקום לאחרים.. פחות גזענות, שנאת האחר. זה פוצע ופוגע בכולנו״.

אם היית יכולה לכתוב ספר על חייך, מה היתה הכותרת שלו?

״ 'בואי ננסה את זה רגע'. זה המשפט שאני אומרת לעצמי לפני כל דבר שאני ניגשת אליו. אל תתחייבי על יצירת חייך, אל תוציאי את ההכרזה הכי חשובה על עצמך, אל תשחי אולימפי אלא תתחילי בבריכה אחת. זה מוטו שמוביל אותי בחיים ואולי יכול להצליח כרב מכר בנתב״ג״…

אם היית יכולה לבחור לתקן מידה אחת, מה היא היתה?

״הספק העצמי שלי עובד שעות נוספות נגדי. הוא מכביד, מקשה, מעכב ותופס אותי במקומות שאני רוצה לפרוץ קדימה. הוא מאיים עלי כשאני רוצה לפתוח את הפה ומחלחל ליחסים עם אנשים. הייתי רוצה לצמצם אותו למקום שבו הוא לא ישתלט לכדי מפלצת שהורסת, כי במידה נכונה הוא יכול לתת בקרת איכות, דיוק, אהבה לפרטים, ליופי ולמה שנכון לי״.

אם היית יכולה לבחור לקיים מצווה אחת בשלמותה, מה היא היתה?

״אני מקנאה ומעריצה אנשים שמצליחים להושיט יד למי שצריך. במיוחד בימים אלו אני רואה הרבה חברים סביבי שמצליחים להתנדב ולעזור לנשות מילואימניקים, למשפחות החטופים, מפונים וגם לאוכלוסיות שהיו זקוקות עוד לפני המלחמה. הייתי רוצה להצליח לעשות יותר חסד עם אחרים ועם עצמי. כשאני מצליחה להיות שם זה עושה לי ממש טוב אבל לא בטוחה שזה מספיק״.

אם היית יכולה לשאול את אלוהים שאלה אחת מה היא היתה?

״אני שואלת אותו על בסיס קבוע האם יהיה בסדר. זו שאלה עמוקה שנוגעת באתגרים בחיי וגם במבט רחב יותר על המציאות, שלפעמים משתקת אותי. אני מנסה להכיר ברע שקורה, מתוך הבנה שזה חלק מהשלם שהוא החיים שלנו. אני צריכה בתוך זה להרגיש שהוא שם, משגיח, שהוא על זה, איתי, איתנו. בדרך כלל אני גם מקבלת תשובה בכל מיני דרכים״

אם היית יכולה לשנות הרגל אחד שלך איזה הוא היה?

״האהבה לסוכר ובמיוחד לשוקולד. התמכרות שאני מנסה להיפטר ממנה. זה מנחם, מפצה ולא מוביל לשום מקום חוץ מלעוד סוכר. בעלי בן מכין ריבות מכל פרי שעושה סימנים של סוף. אחת המנות המעולות בבית היא יוגורט חמוץ עם הריבה המתוקה שלו״.

אם היית יכולה לבחור חג אחד שיחזור פעמיים בשנה, איזה הוא היה?

״חנוכה. אוהבת את התהליך של התגברות האור. גם במשפחה החילונית שלי הקפידו ומקפידים על טקס הדלקת הנרות בכל יום. אני חוגגת יום הולדת בסמוך וזו תחנה בשנה של חשבון נפש, התחברות לעצמי ממקום עמוק ורחב יותר. אבל עם כל האהבה לחגים, חלק מהייחוד שלהם הוא זה שהם מגיעים פעם אחת, בדיוק בזמן המדויק שלהם בשנה״.

אם היית יכולה למחוק סבל אחד מהעולם, מה היית מעלימה?

״את סבלם של הילדים במלחמה הזאת. אני מוצאת את עצמי לא יכולה מולו. עוצרת כמה פעמים ביום כדי להחזיר את הנשימה. הייתי רוצה להחזיר את ההורים של ילדי משפחת ברנס, שהילד הבכור שלהם אולץ תוך יממה להיכנס לנעליים שלהם ולדאוג לאחים שלו, הילדים החטופים שחזרו ואלה שלא חזרו. אני כואבת את מות הילדים במג׳דל שמס, הסבל של המשפחות שלהם. אני חושבת שזה הדבר שהכי ממחיש כמה המלחמה הזו רעה ועיוורת ועם זה אי אפשר להשלים״.

בימים אלו דניאלה ספקטור מוציאה את אלבומה החמישי ״לחיות״ ותשיק אותו בהופעה חגיגית באמפיתיאטרון שוני ב-30.10, בליווי מקהלה ואורחים מיוחדים.