קטועי רגליים ומשחקים כדורגל: "הצלקות לא יכתיבו לנו לאן ללכת"

קצת יותר מחודש ימים חלפו מאז הסתיימו משחקי היורו בגרמניה, אחד מאירועי השיא של הכדורגל האירופאי אשר הפגישו את אריות היבשת האחת מול השנייה.

אמנם, בפעם המי יודע כמה, הנבחרת הישראלית שוב כשלה בהעפלה לטורניר גדול ונאלצה לצפות בכוכבים הגדולים רק על גבי מרקע הטלוויזיה, אלא שהישועה מהענף הפופולארי הגיעה דווקא ממחוזות פחות טריוויאליים. הכירו את נבחרת ישראל בכדורגל קטועים, נבחרת כדורגל ייצוגית רשמית, ומי שמייצגת נאמנה את מדינת ישראל במעמדים המובילים באירופה.

עבור מי שאינו בקיא בפרטים, מדובר על נבחרת המורכבת מ-19 שחקנים קטועי רגל. אלו בחרו לצמוח מתוך הקושי, כשהם לא זונחים את אהבתם למשחק הכדורגל, ומוכיחים כי עם רצון ותעוזה, הכל אפשרי.

"לא נותנים לפציעות לעצור אותנו"

מייסד הקבוצה הוא צח שחרור. בשנת 1995, בעודו בן 8 בלבד, עבר צח תאונת דרכים קשה, לאחר שכף רגלו השמאלית נדרסה על ידי אוטובוס. במשך למעלה משני עשורים התמודד צח עם מצב גופני שהלך והידרדר שכלל רגל משוחזרת כתוצאה מהתאונה. לפני כשש שנים, כשמלאו לו 30, החליט לעבור כריתת רגל מרצון, זאת בעקבות בעיות תפקוד משמעתיות שהובילו אותו עד לכדי חוסר מסוגלות ללכת.

"עבורי זו הייתה בדיעבד החלטה משנת חיים", מספר צח על הרגע שעבור רבים במצבו הינו טראומטי במיוחד, אולם בעבורו היווה פתח לפרק חדש וחיובי במיוחד. "ברגע שעברתי לפרוטזה, יכולתי פתאום לעשות דברים שבעבר בכלל לא הייתי יכול לדמיין שאעשה. סנובורד, גלישת גלים, סקייטבורד, ריצות, פוצ'יוולי. ממש עולם שלם נפתח בפניי".

צילומים: מיכל נחמה

ומה לגבי הכדורגל? צח משחזר במבט לאחור את הרגע שבו נחשף לענף חדש ומרתק, כזה שלימים הפך למפעל חיים של ממש אותו הוא מוביל בישראל וצובר תאוצה משנה לשנה. "אחרי הקטיעה חיפשתי מסגרת ספורט שתאפשר לי להתחרות. נחשפתי במקרה באינטרנט לענף שנקרא 'כדורגל קטועים'. הסתבר שזהו ענף שקיים כמעט 50 שנה, אבל בארץ בזמנו כלל לא היה קיים, למרות שיש למעלה מ-70 נבחרות קטועים בעולם. כשהבנתי שזה המצב, הצלחתי לאגד סביב כמה חברים בתחילת 2020. למעשה, חלק מהשחקנים שנכחו באימון הראשון עדיין משחקים איתנו כיום, ומהווים את השלד לפעילות שלנו".

מן הון להון, הקים צח חברה לתועלת הציבור תחת השם 'החברה לקידום ופיתוח כדורגל קטועים בישראל', הנתמכת על ידי ספונסרים פרטיים ומתחרה כדרך קבע בחו"ל. בשני טורנירים הצליחה הנבחרת שלנו אף לזכות בגביע, תוך שהיא גוברת על נבחרות מוערכות ביבשת, ביניהן גרמניה ואירלנד.

במה שונה משחק 'כדורגל קטועים' ממשחק רגיל?

"המשחק ברמת העיקרון זהה, אולם מטבע הדברים ישנם חוקים שונים שנועדו להתאים אותו לקטועים. כל מחצית אורכת 25 דקות, 7 שחקנים בכל קבוצה, משחקים עם קביים. אסור לגעת עם הקביים בכדור, שכן זה נחשב כמו נגיעת יד, כאשר הבעיטה עצמה נעשית אך ורק עם הרגל. צריך להבין שהקושי הפיזי הוא אדיר. יש כאן עבודה של פלג הגוף עליון – חגורת הכתפיים והידיים, שרירי בטן וליבה, ובעיקר רגל אחד שפועלת אולי ב-400 אחוז. בקיצור, כושר מטורף".

מהו מאפיין את הנבחרת שלנו?

"המכנה המשותף בין כולנו הוא שכל אחד חווה בעצמו פציעה לא פשוטה, בין אם שחקנים שמתמודדים עם הקטיעה במשך הרבה שנים, ועד ללוחמים שנפצעו במהלך המלחמה ומתמודדים עם הסיטואציה החדשה באופן טרי למדי, כולל שחקן כדורגל פעיל שנפצע בנובה עם בת הזוג שלו. בנוסף, 4 חיילים אמורים להצטרף אלינו בקרוב כחלק מהמשך תהליך השיקום שלהם. מה שחשוב להבהיר הוא שאף אחד מהם לא נותן לפציעה הזו לעצור ולהכתיב את חייו. יש משפט שאומר 'הצלקות מזכירות לנו מאיפה באנו, אבל לא מכתיבות לאן אנחנו הולכים'. זהו אולי המשפט הכי טוב שמאפיין את הנבחרת שלנו. כולנו צועדים יחד קדימה, למרות האתגר. אנחנו מרגישים שנפלה בחלקנו זכות גדולה לפעול בתוך מסגרת כל כך עוטפת ותומכת, עם חברים שהפכו מזמן למשפחה. להתמודד יחד עם מדי הנבחרת, לשחק למען הדגל ולשיר את 'התקווה', זוהי פשוט גאווה".

"התעוררנו בשביעי באוקטובר לסרטוני הזוועה"

הנבחרת מודרכת על ידי המאמן, שרון פז, שנקרא לדגל ממש עם ראשיתו של הפרויקט לפני כחמש שנים. בשיחה עם VLU הוא מספר על האיכויות המיוחדות שקיימות בנבחרת אותה הדריך בטורניר בינלאומי, שהתרחש למרבה האירוניה בשביעי באוקטובר.

"זוהי תמיד זכות גדולה לייצג את הנבחרת, אבל הפעם לאור האירועים הקשים הדברים קיבלו פרופורציות אחרות לחלוטין. ב-6 באוקטובר התחלנו להשתתף בטורניר ליגת האומות בבלגיה. למחרת, ב-7 באוקטובר התעוררנו לסרטוני הזוועה. היו אמורים להיות לנו שני משחקים באותו היום, בבוקר ובערב. למרות הבלאגן והשוק הגדול שכולנו היינו שרויים בו, החלטנו שאנחנו מנסים לשים את הכל בצד ועולים לייצג את המדינה. זה היה כמעט בלתי אפשרי, שכן כמה דקות אחרי היוודע האירועים היינו צריכים כבר לעלות על הדשא, אבל הצלחנו להשיג תוצאות טובות ניצחון ו-3 תוצאות תיקו. כמובן שהתוצאות היו הדבר האחרון שעניין אותנו. בתור נבחרת ששיחקה כבר 30 משחקים בינלאומיים עד היום, זו הייתה אולי הפעם הראשונה שבה אף אחד לא הצליח להתרכז במשחק. התמונות הנוראיות קפצנו לנו לראש פעם אחר פעם".

צילומים: מיכל נחמה

בחזרה למשחקי היורו. כחודש לפני פתיחת המשחקים, התקיימה תחרות מקבילה מטעם ההתאחדות האירופאית לכדורגל קטועי גפיים בצרפת. הנבחרת הישראלית זכתה לקחת חלק במשחקים מתוך 16 נבחרות. אלא שההתרגשות הגדולה התחלפה מהר מאוד בתחושות קשות על רקע האירועים בארץ, זאת לאור מפגן מביש של הנבחרת הטורקית, עליה מרחיב פז. "הכינו לנו שם תפאורה מאוד לא נעימה. הגיעו הרבה מאוד אוהדים פרו-פלסטינאיים עם מיצג שלם של דגלים, שירים וקללות. ההנחיה שלי לשחקנים הייתה שלא להגיב לשום פרובוקציה. לשמחתי, השחקנים עמדו בגבורה במשימה הזו. בשקט הפגנו את העוצמה של ישראל,  חוץ מברגע שירת ההמנון, אותם השחקנים צרחו מתוך הגרון. הרגשנו שאנחנו מייצגים מדינה שלמה שניצבת מאחורינו. עבור כולנו זו הייתה פשוט צמרמורת אדירה. בהזדמנוצת הזו חשוב לי להגיד עד כמה אני כל כך מעריך ואוהב את השחקנים שלי על מי ומה שהם".

הרגשתם אנטישמיות?

"התחושות היו מאוד קשות. היה לנו מאוד חשוב להראות שישראל לא נכנעת לטרור. להפגין ספורטיביות, למרות שהצד השני רחוק היה מלהתנהג בצורה הזאת. אחרי המשחק קיבלנו הרבה מאוד פידבקים מנבחרות אחרות שהביעו כלפינו סולידריות ותמיכה, וסלידה מההפגנות של הטורקים שהיו מבישות. במובן מסוים זה עשה שירות הסברה טוב למדינה שלנו, במיוחד בימים שכאלה".

ומה לגבי העתיד? בנבחרת הישראלית הנתמכת על ידי לא אחר מאשר נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר וחברת 'אלטשולר שחם', מעוניינים למסד את הפעילות בצורה רחבה יותר, בכוונה להשיק בקרוב ליגה תחרותית אשר תפעל על בסיס קבוע.

מה שבטוח, מדובר בחבורה של גיבורים אמיתיים שמוכיחים יום-יום את ניצחון הרוח חרף כל האתגרים שמסביב.