עינת שרוף: "אולי: "את השנאה אפשר להפיג ולמגר - אני בעד""

אם היית יכולה לתאר את עצמך בכמה מילים, מה הן היו?

״'שוחרת שלום'. מאז שאני ילדה מלחמות נראות לי דבר מיותר. לא אוהבת לחיות בכעס. אני וותרנית, אין לי אגו בזה. וגם ״הרפתקנית״. יש משהו במהות שלי ששואף למרחקים, לנסיעות, לגלות עולמות חדשים וזה לעולם לא נרגע. יותר מלראות נופים יפים מעניין אותי איך אנשים חיים בעולם, ללמוד מהם. יוצא לי להיות הרבה בריו דה ז'נרו, לדמיין שאני כמו דונה פלור ולהתנהג כמו בת המקום״.

אם היית יכולה לארח דמות מההיסטוריה היהודית בביתך, את מי היית מזמינה?

״הייתי רוצה לדבר עם החלוצות של פעם שעזבו את המדינה והבית הנוח שלהן בשביל לעבוד מהבוקר עד לילה בייבוש הביצות, סלילת הכבישים ונטיעת מטעים במכנסי חקי וחולצה רקומה. הורי עלו לארץ מלוב, הגיעו למנטליות אחרת לגמרי ועשו הכל כדי להתערות. אמא מספרת שכל הגרדרובה שלה היתה סרפנים וחולצות לבנות״.

אם היית יכולה לעסוק במקצוע חדש, מה היית עושה?

״לומדת אמנות פלסטית בארץ או בחו״ל. התחתנתי בגיל צעיר ומיד נולדו התאומות ואחר כך התחלתי את הקריירה שלי כזמרת וגם כשחקנית. עם השנים הבנתי שאני אוהבת גם אמנות ובשנים האחרונות השכרתי סטודיו. ככל שאני עובדת כך יש לי יותר השראה, אבל אני מרגישה שחסר לי ידע בסיסי שהייתי שמחה להשלים. יש בי שני צדדים: אני מאוד אוהבת אנשים, הווי, שמחה וצחוקים, אבל יש בי את המקום שאני אוהבת להיות לבד והסטודיו מאפשר לי את זה. אני בת 61 ואת השנה הזאת החלטתי להקדיש לזה״.

אם היית יכולה לחזור לתקופה מסוימת בחייך, לאן זה היה?

״להתחלה של ההופעות שלי במועדון ה׳גנקי׳. היינו הדבר הכי חם בתל אביב. אנשים עמדו בתורות ולא היה מקום להיכנס והיו המון הופעות. הייתי בת ארבעים, עדיין צעירה, והילדות שלי היו כבר גדולות. היתה שם אנרגיה של חשמל שקשה לשחזר אותה היום״.

אם היית יכולה לתת עצה למישהי שמתחילה היום את הקריירה שלה בתחומך, מה היית אומרת לה?

״שהרגעים שאת למעלה יחזיקו אותך גם בלמטה. כשהייתי בשיא הקריירה היתה לי תאונת דרכים קשה, התרסקה לי רגל ימין והייתי צריכה להיות שנה עם קביים. בשנה הזאת התחלתי להופיע במועדון ה׳גנקי׳ ומתוך הצער והמוגבלות התחילה תקופה נהדרת. אני מחפשת בתוך הקושי של החיים את המקומות שירימו אותי. לפעמים אני קמה מדוכדכת ואז אני מחליטה לרכוב על האופניים לנמל יפו לשוחח עם הדייגים וחוזרת מאושרת כאילו זכיתי בפיס. הבנתי עם שנים שהשמחות זה לאו דווקא להצליח בהופעה, אלא גם בחיים עצמם. אומנים שחיו בבדידות לא תמיד מצאו את עצמם במקום חיובי. יכול להיות שבערב את תראי מיליון דולר וכולם יגידו כמה את גדולה, אבל בדרך לשם תצחצחי את השירותים, תכיני קציצות ותעשי בייביסיטר על הנכדים, והאיזון הזה הוא משמעותי״.

אם היית יכולה לגור בכל מקום בארץ, איפה היית בוחרת לגור?

״אני גרה ברמת אביב ג׳ ואם לא הייתי פה הייתי שמחה לגור במושב בעמק יזרעאל. מאוד אוהבת את הירוק בעיניים ויש לי שם הרבה חברים. גדלתי במושב חצב, ובקיץ הייתי קמה מאוחר וישר יוצאת החוצה לטפס על עץ של ערבה בוכיה שהיה בחצר. בני הדודים מהעיר היו באים לישון אצלנו. זוכרת את האופניים הסגולות שהיו כלי הרכב האולטימטיבי, ימים שהיו מתחילים ברכיבה ומסתיימים בחוף הים באשדוד. כל החיים אני מנסה לשחזר רגעים מהקסם הזה״.

אם היית יכולה לחזור לכמה ימים לתקופה בהיסטוריה של העם שלנו, לאן היית נוסעת?

״לתקופה של נביעות (נואיבה, ש.ר) לכפר של רפי נלסון. בגיל עשרים הייתי נשואה עם תאומות אז לא מספיק חוויתי את תקופת הפסטיבלים. לשבת עם כולם באחווה על החוף בהרגשת חופש אולטימטיבית״.

אם היית יכולה לבחור את הדיבר מעשרת הדיברות שאת הכי מתחברת אליו. מה הוא היה?

״לא תחמוד. בעולם המטורף של הרשתות החברתיות מאוד קל לפול למקום של קנאה בחיים של אחרים. אתה מוצף בהרגשה שכולם מבלים ונהנים וקל להגיע למצב שחומדים מה שיש לאחר. הייתי רוצה להיות חזקה ולא לקחת בזה חלק״.

אם היית יכולה לקבל 20 מיליון דולר להשקעה במיזם כלשהו, במה היית משקיעה אותם?

״הייתי עוברת בכל רחבי הארץ עם קבוצה שכל התכלית שלה היתה שיפור חזות אסתטית. משפצת שכונות, נוטעת, מנקה, מציירת על בתים ומייפה את המדינה שלנו״.

אם היית יכול לשחק בסרט על אירוע בתולדות ישראל, איזה דמות היית רוצה לגלם?

״בשנות השישים צילמו פה בארץ סרט אמריקאי בשם ״יהודית״ בכיכובה של סופיה לורן. זה סיפור על בחורה שנאלצה לעשות דברים קשים בשואה ועשתה עליה לקיבוץ. הסרט סייע לתדמית של ישראל וזה חלום שלי לשחק את הדמות של יהודית. אני מעריצה של סופיה, אוהבת את המראה שלה ואת זה שיש לה כפות רגליים גדולות כמו שלי….״

אם היית יכולה ללמוד כל כישרון חדש תוך יום אחד, מה היית בוחרת ללמוד?

״לנגן בגיטרה. הנגנים שלי נהדרים ואני סומכת עליהם בעיניים עצומות. גם בעלי תמיר (הרפז ש.ר) נגן גיטרה מופלא אבל הייתי שמחה שתהיה לי את העצמאות לקחת גיטרה ופשוט לנגן ולשיר בעצמי בכל פעם שבא לי. למשל בנסיעות שלנו בעולם לעלות לגג, לשיר ולנגן עם כולם בספונטניות. זה המון כוח״.

אם היית יכולה לכתוב ספר על חייך, מה היתה הכותרת שלו?

״'לחיות בשמחה'. זו השאיפה שלי, לקום בבוקר ולהיות בשמחה. השיר שהכי אני אוהבת הוא ״מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד״. מי שחי חיים של אמונה יותר קל לו בזה״

אם היית יכולה לבחור מאכל אחד שמסמל אותך, מה הוא היה?

״יש לי תקלים מצחיקים בבישול. פעם הכנתי סלומון והוא יצא אפור כי שמתי מלח למדיח במקום מלח גס. פעם עשיתי עוף ובמקום לשים יין שמתי חומץ בן יין והוא יצא כחול. המאכל שמזוהה איתי הוא מוס שוקולד שתמיד מצליח. אני עושה אותו מכל הלב והכי מפריזה בתוספות״.

אם היית יכול לקבל משאלה אחת, מה היא היית?

״שאבא שלי יהיה בחיים. הוא היה סגן שר החקלאות ונהרג לפני גיל 50 בתאונת דרכים. היה לנו קשר מדהים, אבל הוא הלך כשהייתי רק בת 14 וכל השנים אני מתהלכת בחסך אב. המוסיקה ריפאה אותי במקום הזה. אני חושבת שהוא מאוד היה גאה בי, מזכירה אותו בכל יום ומחייה אותו ככה.״

אם היית יכול לבחור רגע אחד מההיסטוריה של העם היהודי שהכי מעורר בך גאווה, מהו היה?

״אבא שלי נהרג בספטמבר 1977 ובנובמבר באותה שנה הגיע לארץ אנואר סעדת לביקור ההיסטורי שהוליד הסכם שלום. אז מצד אחד הייתי עצובה ומהשני הכי גאה בעולם. היה מאמץ לדיאלוג אז, לעומת היום כשהרוע הוא אבסולוטי והם כבר לא רוצים שלום. אני מרגישה המון גאווה ישראלית אבל השנה הזאת היתה מאוד עצובה והייתי רוצה לחזור לתחושת התקווה כשראינו את סעדת יורד ממדרגות המטוס בשחור לבן״.

אם היית יכולה לשנות הרגל אחד שלך איזה הוא היה?

״את הנטייה להרגיש בודדה שמדכדכת אותי. המון פעמים תמיר בעלי מראה לי שאני מוקפת אנשים אבל מרגישה לבד, אז זה משהו בי. זה מקלקל כי יום שעובר לא חוזר והייתי רוצה למצות אותם בתשוקה ואנרגיה. קמת בבוקר תפיקי את המקסימום מהיום הזה".

אם היית יכולה לבחור חג שיחזור פעמיים בשנה, איזה חג זה היה?

״שבועות. אני בת של ההתיישבות העובדת, של חקלאים ואוהבת להופיע לקהל עם ידיים מיובלות שקמים בחמש בבוקר להאכיל את החיות. משוגעת על הבגדים הלבנים ומחוברת לחג הזה״.

אם היית יכולה למחוק סבל אחד מהעולם, מה היית מעלימה?

״חולי זה חלק ממרקם החיים אבל את השנאה אפשר להפיג ולמגר: שנאה בין עמים, בין אנשים, בין מגדרים. אני בעד סבלנות וסובלנות״.

עינת שרוף תארח את טוביה צפיר ואת דפנה דקל ואורנה דץ בהופעותיה ב- FRIENDS נהריה