תרופות טבעיות נגד חרדות: האם הן באמת עוזרות? כך תדע

בכדי להבין את הסיבות לשימוש בתרופות טבעיות, חשוב להבין תחילה את מהות החרדה והגורמים לה. חרדה היא תגובה טבעית של הגוף והנפש למצבים מלחיצים, אשר עלולה להופיע גם במצבים בהם אין איום ממשי. תסמיני החרדה יכולים לכלול דופק מואץ, הזעה, רעד, קושי להתרכז, תחושות של מתח בלתי פוסק וחששות ממקרים אפשריים. הגורמים לחרדה הם מגוונים וכוללים גורמים גנטיים, סביבתיים, פסיכולוגיים וביולוגיים.

הרפואה הקונבנציונלית מציעה מגוון רחב של טיפולים לחרדה, החל מטיפול תרופתי, כמו בנזודיאזפינים ו-SSRIs (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין), ועד לטיפולים פסיכולוגיים כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפולים בביופידבק. טיפולים אלו הוכיחו את יעילותם במחקרים רבים, אך הם מלווים בתופעות לוואי ובעיות התמדה בטיפול. לאור כך, רבים מחפשים חלופות טבעיות לטיפול בחרדה.

התרופות הטבעיות הפכו לפופולריות בשנים האחרונות, כחלופה או כתוספת לטיפול הקונבנציונלי בחרדה. בין התרופות הנפוצות ניתן למצוא את קמומיל (Matricaria chamomilla), צמח הידוע ביכולתו להרגיע את הנפש והגוף. מחקרים הראו כי שתיית תה קמומיל יכולה להפחית את תסמיני החרדה. לדוגמה, מחקר שנערך בשנת 2009 במכון הביולוגי של אוניברסיטת פנסילבניה מצא כי קמומיל הפחית משמעותית את רמות החרדה בקרב המשתתפים בהשוואה לקבוצת הפלצבו.

שורש ולריאן (Valeriana officinalis) הוא צמח נוסף המשמש לטיפול בחרדה ובבעיות שינה. מחקר שפורסם בשנת 2010 ב-Journal of Phytotherapy מצא כי שורש ולריאן הביא לשיפור ברמות החרדה אצל משתתפים עם חרדה קלה עד בינונית. יש לציין כי מחקר זה מצא גם כי ולריאן אינו גורם לתופעות לוואי חמורות, מה שמגדיל את הפוטנציאל שלו כתרופה טבעית. אשווגנדה (Withania somnifera) הוא צמח רפואי שמקורו ברפואה ההודית המסורתית. מחקרים מצאו כי הוא מסייע בהפחתת חרדה ומתח. במחקר שפורסם בשנת 2012 ב-Indian Journal of Psychological Medicine נמצא כי אשווגנדה הפחיתה את רמות הקורטיזול, הורמון הלחץ, בקרב המשתתפים, והביאה לשיפור ניכר ברמות החרדה. שמן אתרי לבנדר ידוע ביכולתו להרגיע ולסייע בשיפור מצב הרוח. מחקר שנערך ב-2014 ב-The International Journal of Neuropsychopharmacology מצא כי שמן לבנדר היה יעיל בהפחתת תסמיני החרדה בקרב המשתתפים, כולל שיפור ברמות השינה והפחתת רמות המתח.

על אף שקיימים מחקרים המצביעים על יעילות התרופות הטבעיות, ישנם גם חוקרים הסבורים כי הראיות אינן מספיקות וכי נדרשים מחקרים נוספים. לדוגמה, סקירה שנערה ב-2017 על ידי Cochrane Library ציינה כי בעוד שמחקרים על ולריאן ואשווגנדה מראים תוצאות מבטיחות, עדיין קיימת חוסר בהירות לגבי המנגנונים המדויקים שבהם פועלות התרופות הטבעיות, וכן לגבי הבטיחות שלהן בשימוש ממושך.

כמו כן, יש להדגיש את השפעת הפלצבו במחקרים אלו. לעיתים קרובות, המשתתפים במחקרים מרגישים שיפור רק בשל הציפייה שלהם לשיפור, ולא בהכרח בשל פעילות התרופה עצמה. השפעה זו ניכרת במחקרים בהם יש פער קטן בין קבוצת הטיפול וקבוצת הפלצבו, מה שמקשה על הסקת מסקנות חד משמעיות. הדיון על התרופות הטבעיות הוא חלק משיח רחב יותר על רפואה משלימה והוליסטית. רבים מהמתנגדים לשימוש בלעדי בתרופות טבעיות מדגישים את החשיבות של טיפולים מבוססי ראיות (Evidence-Based Medicine) ואי אפשר להסתמך אך ורק על תרופות טבעיות ללא תמיכה טיפולית נוספת. מאידך, תומכי הרפואה ההוליסטית מציינים כי יש להתייחס לאדם כשלם, ולשלב גישות טבעיות כחלק ממערך הטיפולים הכולל.

חז"ל התייחסו לנושא החרדה בצורה עקיפה, אך ניתן למצוא דרשות ומקורות שנוגעים לשורשי הבעיה ולטיפול בה. לדוגמה, התלמוד במסכת ברכות (דף נ"ט, עמוד ב') אומר: "דאגה בלב איש ישחנה", ומפרש רש"י: "ישחנה - ישיחנה לאחרים." פירוש זה מדגיש את החשיבות של שיתוף ושיח, כדרך להפחתת החרדה והדאגה. הרמב"ם גם התייחס לחרדה כחלק מהתנהלות נפשית, והדגיש את הצורך באיזון נפשי ובריאות נפשית כחלק מהבריאות הכללית. על אף שישנן ראיות שמצביעות על פוטנציאל התרופות הטבעיות, עדיין קיימת מחלוקת בנושא ויש צורך במחקרים נוספים כדי לקבוע את מידת יעילותן. לצד זאת, יש לזכור כי הטיפול בחרדה צריך להיות כוללני ומותאם אישית, ולעיתים יש צורך לשלב בין טיפולים טבעיים לטיפולים קונבנציונליים. ההתייחסות של חז"ל לנושא מחזקת את הרעיון של חשיבות השיח והשיתוף, כחלק מהתמודדות נכונה עם חרדה ודאגות.