עד הכדור האחרון: סיפורו של הלוחם שהציל את כיסופים

675 כדורים. זהו המספר הבלתי נתפס של כדורים שנורו על ידי מקלע 'הנגב' של סמל תומר נגר הי"ד, לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, אשר נאבק בגפו מול עשרות מחבלי חמאס שפלים בבוקר השביעי באוקטובר.

על מנת לתהות על קנקנו של סיפור הגבורה של תומר, VLU גאה להביא בפניכם ראיון מיוחד עם אביו, עזרא נגר, המגולל דקה אחר דקה את השתלשלות האירועים באותה יממה טראגית, במהלכה נפל בנו לאחר קרב הירואי של 'מעטים מול רבים' כפשוטו.

"אחרי תקופת הטירונות, תומר עלה לתפוס קו בכיסופים. זה אירוני, אבל בהתחלה הוא דווקא 'התלונן' שהוא מרגיש לא משמעותי. לאור הקשרים שלי בחטיבה, והעובדה שכל המשפחה שלנו, כולל אנוכי, שירתה בגולני, הוא ביקש שאנסה לסייע לו להגיע לסיירת. אותה שיחה שהייתה אמורה להוביל אותו לשם נקבעה ל-8 באוקטובר, כמה אירוני. הגורל מן הסתם רצה אחרת".

עמדת השמירה בה שמר תומר. צילום: פרטי

עזרא מספר כי עמדת השמירה של הבונקר בבסיס ממוקמת כ-150 מטרים מחוץ למוצב. בגלל מחסור כוח אדם ביחידה, היה זה בנו, תומר, שרשם את עצמו בערב שישי, ה-6 באוקטובר, כמי שיעלה לעמדת השמירה בשעה 06:00 בבוקר. החלטה שהתבררה בהמשך כטראגית.

"בשעה 06:30, בזמן שתומר נמצא לבדו בעמדה, החלה מתקפת פצמ"רים ואזעקות בלתי פוסקות. תוך דקות בודדות תומר נתקל בפעם הראשונה. שני אופנועים עם מחבלים הגיחו מולו, כשתומר מנהל מולם לחימה ומחסל אותם. מעדויות שהגיעו אלינו, היו לתומר 6 או 7 הזדמנויות לנטוש את העמדה ולחזור חזרה לשטח המוצב. תומר שהשקיף מהעמדה מגובה רב, ככל הנראה הבין את גודל האיום, והחליט שהוא לא נוטש את העמדה".

עזרא ממשיך לתאר את הקרב ההירואי של תומר. "בתחילת הלחימה תומר נלחם לבדו, כאשר בעמדת הש.ג סייע לו דוד ליטלמן ז"ל. לקראת 06:50 הצטרך אליהם גם נועם בן מוחא ז"ל, אולם השניים נהרגו, ותומר נאלץ להמשיך להילחם במחבלים לבדו, כשהוא מונע מהם להיכנס למוצב עד לנפילתו ב-07:22. הוא יורה כמות מטורפת של כדורים, והכל באמצעות קנה אחד. צריך להבין, תומר היה נגביסט. מדובר במקלע שבלחיצה אחת יורה צרור של עשרות כדורים. תומר הבין את המצב ופשוט 'ניגן' על הנגב בלחיצות קלות, מה שאיפשר לו להוציא כדורים בודדים כדי שהתחמושת לא תיגמר מהר. בפעולה הזו ובקור רוח יוצא דופן הוא הצליח לחסל לבדו עשרות מחבלים, ובכך מנע מהם להיכנס לתוך המוצב. באותו זמן כמעט כל החיילים בבסיס נמצאים בתוך מיגונית, בעוד שתושבי קיבוץ כיסופים בממ"דים. הקרב הזה למעשה הציל את הקיבוץ, שכן אם תומר וחבריו לא מצליחים לקטוע את שצף המחבלים שהגיעו למרחב, סביר להניח שהעסק היה נגמר בצורה הרבה יותר קשה".

במשך שלושה ימים לא ידעו עזרא ומשפחתו של תומר מה עלה בגורלו. "הדבר היחיד שידענו הוא שתומר עלה לשמירה ב-06:00 בבוקר. רק ביום שלישי בבוקר נודע לנו שתומר נפל. אמנם נאחזתי בתקווה, אבל בפועל חיכיתי לדפיקה שבסוף הגיעה ביום שלישי לפנות בוקר. הסתכלתי על הקצינים שהגיעו אליי הביתה ופשוט לא האמנתי. רק במהלך השבעה, אחרי כמות מטורפת של אנשים, חברים וקולגות של תומר, הבנתי עד כמה הוא נפל כגיבור, ועד כמה במותו הצליח להציל חיים של רבים אחרים. באיזשהו מקום, זוהי גאווה אדירה שתומר העניק לנו".

עזרא מוסיף לתאר סיפור מאחד מחבריו של בנו, שסיפר יממה לאחר השבעה על גבורתו של תומר. "הגיע אלינו בחור בשם עומר יוספי, חייל ביחידה שניסה לסייע לתומר, אבל נסוג לאחור לאחר שקיבל צרורות ירי. הוא סיפר שתומר היה אחד החברים הכי טובים שלו, וכואב לו הלב על נפילתו. הוא הוסיף שאלמלא התושייה שתומר הפגין, המחבלים היו נכנסים דרך שער הש.ג באין מפריע. לא אשכח את המילים שלו – 'רק בזכות תומר אנו חיים' ".

מילד מפונק לגבר ערכי ומעורר השראה

אחורה בזמן. האב עזרא משתף בתהליך ההתבגרות של בנו, תומר. כברת דרך משמעותיות ויוצאת דופן, אשר יש בה בכדי ללמד על תכונות האופי המיוחדות בהן ניחן. 

"תומר גדל כילד המפונק של הבית. בילדותו הוא היה די עצלן וקצת שמנמן. למרות זאת, הוא זכה תמיד ליחס מיוחד. הבת הבכורה שלנו הייתה יכולה לחזור מבית הספר עם ציונים גבוהים של למעלה מ-90 ולקבל 'נו נו' מאמא שלה. תומר לעומתה יכול היה להגיע עם תעודה של 60 והכל היה בסדר. לא משנה מי פגש אותו, תמיד הוא היה מקבל אותו עם המון שמחת חיים, אבל באותה נשימה גם שלוות רוח שכזו שאי אפשר היה להפריע לה".

עזרא נגר בעמדת מכירת בירות תומר לזכרו של בנו. צילום: פרטי

לקראת בר המצווה, ובהשראת משפחתו אשר חיה, בועטת ונושמת את חטיבת גולני (14 מבני המשפחה, כולל 4 מדודיו של תומר התגייסו לגולני) החליט תומר כי הוא עושה שינוי בחייו, עליו  מוסיף לספר האב עזרא בערגה. "בערך בכיתה ז' תומר החליט שהוא לוקח את עצמו בידיים. הוא סיפר שהוא מעוניין לעשות משהו משמעותי למען המדינה. הוא החל לקרוא על המבצעים הגדולים וההירואיים בהיסטוריה של עם ישראל. במשך יותר משש שנים הוא בנה לעצמו תכנית אימונים אישית. קם כל בוקר עם עלות השחר באזור 05:00 בבוקר ויצא לאימון בחולות עם תיק מלא באבנים. ב-07:00 בבוקר היה חוזר הביתה, מתקלח ומשם ממשיך לבית הספר, ברגל כמובן, הליכה של עוד כשלושה קילומטרים נוספים. לפעמים השכנים היו מציעים להקפיץ אותו ברכב, אבל הוא לא היה מוכן לסטות מהדרך שלו אפילו במילימטר. במקביל, הוא גם שינה את התזונה שלו. מילד שמנמן הוא הפך לגבר חסון. כל מי שהסתכל עליו מהצד, לא היה יכול להישאר אדיש לתהליך הזה".

לצד התהליך האישי, עבר תומר כנער גם תהליך חברתי, עם הצטרפותו לשבט הצופים בעיר מגוריו אזור, ובהמשך גם בשנת שירות בבת-ים, במסגרתה ליווה משפחות קשות יום, לרבות בניית מערכת יחסים אישית עם צעירים מקהילה האתיופית, אותם ליווה מקרוב, כולל שכנוע להתגייס לצה"ל לטובת שירות משמעותי.

"במשך כל השבעה הגיעו אלינו המון מנחמים, ביניהם גם ילדים ובני נוער שתומר הצליח לגעת בהם בצורה כזו או אחרת לאורך חייו. לשמוע את האופן שבו הם דיברו עליו, ריגש אותנו בכל פעם מחדש".

בירה תומר

כחלק ממפעל ההנצחה של תומר, בחרו במשפחת נגר להרים את הכפפה ולפתוח במיזם על טהרת הבירה, המשקה שתומר כל כך אהב.

"תומר אהב מאוד בירה. האמת היא שמגיל 16 ידעתי שהוא שותה, ואולי אפילו קצת לפני. הוא כל כך אהב בירה, עד שאפילו טס לאירופה כדי להכיר מבשלות ולטעום בירות חדשות".

עזרא ובנו תומר ז''ל. צילום: שרית וולף

עזרא מספר כי לאחר נפילתו של תומר וחרף העובדה כי הוא כלל לא אוהב ללגום בירה, החליטו במשפחה כי זו תהיה הדרך הטובה ביותר להנציח את זכרו. "הבת הבכורה שלנו היא טכנולוגית מזון. היא יצרה קשר עם מבשלת 'שקמה' ובירה 'גלנץ' שעשו עבורנו מחווה והכינה מאות בקבוקים. לאור הביקוש, נוצר קשר עם מבשלת שריגים, באמצעותה אנו מייצרים ומשווקים שלושה סוגי בירה לכל רחבי הארץ תחת השם 'בירה תומר' – בלונד, אדמוני וכהה. כל הרווחים מועברים לתרומה למען ילדים בסיכון, תחום שהיה קרוב מאוד לליבו של תומר לאורך רוב חייו הבוגרים".

איזה מורשת תומר הותיר מאחוריו?

"אני אומר להרבה אנשים שאני פוגש: אני לא מכיר הרבה אנשים שמספיקים להגשים את החלום שלהם בחייהם. החלום של תומר היה להגן על המדינה, על החברים שלו ועל האזרחים. תומר את זה עשה את זה ובענק. הבעיה היחידה שלי שהוא עשה את כל זה, כשהוא רק בן 21".

עם איזו השראה היית רוצה שהקוראים יצאו מהסיפור של תומר?

"תומר תמיד אמר שהכל בראש, שהמעז מנצח. אין לי ספק שזה מה שהוא היה רוצה להעביר הלאה, בין אם לחבריו הלוחמים או לכל מי שהיה פוגש בדרך. לכן, המסר שלו בעיניי הוא להמשיך קדימה, לא להתייאש, וכמו שהמשפט הידוע אומר – אין דבר העומד בפני הרצון. תומר הוכיח זאת פעמיים – גם בשינוי שעשה בחיים, וכמובן גם בגבורה האדירה שהפגין בלחימה".