זוכרים את אביה: נט"ן לזכרו של החובש של בארי

השביעי באוקטובר 2023 נכנס לספרי ההיסטוריה כאחד מהימים הקשים בתולדות העם היהודי, וכאחת הטרגדיות הגדולות ביותר שפקדו את מדינת ישראל מאז היווסדה. היקף הקורבנות והנפגעים כמותו טרם ידענו, עוצמת האירועים, יחד עם ההלם ששרר במרחב הדרום, סביר להניח שימשיכו לזעזע אותנו ואת הדורות הבאים.

בשעות הראשונות למתקפה, עוד בטרם כוחות צה"ל הצליחו להשתלט על עשרות זירות הקרב שהתרחשו בו זמנית, ובשעה שחברי כיתות הכוננות ואזרחים תמימים מנסים להיאבק באויב הברברי, היו אלו צוותי מד"א המסורים – חובשים, פראמדיקים, רופאים וצוותים נוספים, שעמדו בחזית בניסיון להעניק מענה רפואי ראשוני ומציל חיים, כשברקע תופת בלתי נפסקת המתרחשת בחוץ.

אביה חצרוני - מימין בטקס השקת שדרות הרעות בסמוך לקיבוץ בארי. צילום: דובי זהר

אחד מבין אותם גיבורים שגילו אומץ מעורר השראה באותו בוקר נורא הוא אביה חצרוני הי"ד. אביה, מתנדב עתיר זכויות במשך מעל ל-20 שנה בתחנת מד"א בנתיבות, היה חובש הבכיר ואחד מבין מפעילי האמבולנס בקיבוץ בארי, אחד ממוקדי הטבח המרכזיים באותו בוקר טראגי.

על אף שחווה שורה של טרגדיות משפחתיות, אביה המשיך לשלב את ההתנדבות למד"א כחלק מתרומה למען הקהילה, לצד טיפול מסור בנכדיו התאומים, ינאי וליאל הי"ד, אותם גידל מהיום הראשון לחייהם, לאחר שאימם לקתה בשיתוק בעת לידתם ולא התאפשר לה לגדלם.

יתרה מכך, חבריו מספרים על אדם בעל נתינה גדולה, כזה אשר הציב את מד"א והצלת החיים תמיד בעדיפות הראשונה. רבים מחברי הקיבוץ והאזור כולו חבים לו את חייהם, בריאותם, כמו גם את תעצומות הנפש ששאבו ממנו לאורך השנים.

חצרוני, חובש בכיר במד"א, בן 69 במותו, נרצח בביתו בזמן שמחבלים פרצו לביתו וירו בו במהלך מתקפת הפתע של חמאס על דרום הארץ. המחבלים הנפשעים רצחו למרבה הצער גם את נכדיו בני ה-12, וכן את אחותו אילה, לצד עוד חברים רבים מהקיבוץ. טרגדיה בלתי נתפסת אשר הנפש כלל איננה מסוגלת להכיל.

"לראות את חורי הקליעים בדלת – מהמחזות הקשים בחיי"

בימים אלה, במטרה להנציח את זכרו של אביה, חברו יחד חבריו לשירות הצבאי, אשר נלחמו עימו בחווה הסינית ובגזרת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. יחד העלו קמפיין גיוס המונים לתרומת ניידת טיפול נמרץ לזכרו, על מנת שתשרת את תושבי המרחב בו התנדב ופעל במשך עשרות שנים. המטרה: ביטוי מלוא ההערכה והאהבה לדרכו ותרומתו של אביה, על מנת להפיץ את טוב הלב בו ניחן. למעלה מ-400 אלף שקלים כבר גויסו לטובת המיזם המיוחד, על ידי יותר מ-330 תורמים, כשנותרו עוד כשלושה חודשים עד לסיומו.

מי שהתייחס למיזם המיוחד הוא חברו הוותיק לפלוגה, משה אזר, שסיפר מצידו על הזכות להנציח את פועלו של אביה. "הייתה לנו התלבטות בין מימון שנת לימודים או מלגה לחבר'ה שמעוניינים להפוך לפראמדיקים, אבל בסופו של יום הפור נפל, והחלטנו להשקיע את מירב המאמצים בניסיון לרכוש ניידת טיפול נמרץ חדשה.

אזר מספר על תחילתה של מערכת היחסים המיוחדת בינו לחצרוני, שהלכה והתהדקה עם השנים לחברות נפש. "הקשר בינינו החל לפני יותר מ-50 שנה, לאחר ששובצנו באותה פלוגת חרמ"ש. סיימנו מאובקים ומיוזעים אימון לוחמים וירדנו לסיני. שלושה חודשים עסקנו בפעילות מבצעית אינטנסיבית לאורך תעלת סואץ, שכללה סיורי יום ולילה, פתיחת צירים, מארבים ותצפיות.

ניידת טיפול נמרץ לזכרו של אביה חצרוני. צילום: פרטי

למרות הכל, הייתה זו תקופה שלווה בה יכולנו אפילו להרשות לעצמנו לדוג במימי התעלה וליהנות מלהקת דולפינים חייכנית שחלפה על פנינו. השלווה הזאת נקטע באחת ב-6 באוקטובר 1973 כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. מתחילתה ועד סופה השתתפנו בקרבות הקשים והמדממים ביותר, בהם ספגנו מחיר קשה מנשוא של עשרות הרוגים ופצועים. במהלך המלחמה ההיא, אביה עסק רבות בפינוי פצועים ובזיהוי חללי הפלוגה. כאן, כנראה נטמנו הזרעים שהובילו אותו להתנדב במד"א, כחובש וכנהג אמבולנס, תפקיד בו התמיד עד יומו האחרון".

עדות לאישיותו המיוחדת של חצרוני, מוסיף אזר לתאר, אפשר למצוא בתרומתו להקמת האנדרטה לזכר חללי הפלוגה, בשדות הסמוכים לקיבוץ בארי. "אביה הזדרז להירתם לכל יוזמה ופעילות של הפלוגה. השיא היה בשנתיים האחרונות, כאשר עסקנו בנטיעת 'שדרת הרעות' והקמת האנדרטה בראשה, ממש בשדות בארי, לזכרם של 19 חברי הפלוגה, פלוגת החרמ״ש של חטיבה 14 בחיל השריון, שהחזיקה את הגזרה המרכזית באזור התעלה במלחמת יום הכיפורים. בתקופה זו נחשפתי יותר מתמיד, הן לגודל ליבו והן למידת ההערכה של חברי בארי לפועלו. באחד מביקוריי בקיבוץ, הפקדתי בידיו רשימת ציוד לה נזדקק לצורך הקמת האנדרטה. אביה לקח את הרשימה, ריפרף בין שולחנות חדר האוכל, וכהרף עין החל לחלק בין החברים את המטלות: 'אתה תביא כיסא, אתה מעדרים, אתה תחפור את הגומות', וכך הלאה. כשסיים ביקשתי שיסביר לי איך רתם כל כך הרבה חברים לפרויקט. הוא הסביר עם חיוך בזווית הפה. 'חצי מהם כבר הצלתי עם הדפיברליטור, והיתר? זמנם יגיע...' ".

בדיוק 50 שנים לאחר מכן ובאירוניה מצמררת, חצרוני שוב ניצב בחזית, הפעם אל מול הכאוס והמתקפה האכזרית. אזר שניסה זמן קצר לאחר היוודע הזוועות ליצור קשר עם חברו, מספר על הרגעים המטלטלים. "בבוקר השביעי באוקטובר, כשמימדי הטבח רק החלו להיחשף התקשרתי לדרוש בשלומו. אביה סיפר לי שהוא מארגן את הציוד, שכן ודאי יקראו לו לטפל בפצועים. מאוחר יותר עוד הצלחנו להחליף כמה מילים, אבל בהמשך היום הוא כבר לא ענה לי. רק כעבור מספר ימים הגיעה אלינו הבשורה הנוראית שהוא נרצח. כעבור זמן מה התאפשר לנו לבקר בביתו שבקיבוץ. לראות את חורי הקליעים בדלת, היה מהמחזות הקשים בחיי. כמה קשה וכואב היה לדמיין אותו משווע לעזרה, דווקא אביה, אדם שהציל וסייע לכל כך הרבה אנשים, נותר לבדו באותם רגעים".

עד כמה מיזם ההנצחה שלכם קרוב לכדי מימוש?

"פרויקט גיוס ההמונים מתקדם יפה, וחברי הפלוגה מקווים  לסיים את גיוס התרומות ולהשיק את הנט״ן (ניידת טיפול נמרץ) כבר בתקופה הקרובה. אנו מרגישים זכות גדולה לקדם את מפעל ההנצחה הזה, שמייצג אולי יותר מכל את האישיות, האופי והרוח ההתנדבותית שאפיינה את אביה לאורך כל חייו – החל מאירועים משמחים בהם לקח כחלק כחובש בכירה , כדוגמת לידות באמבולנס, או לחילופין במצבים קשים כמו החייאות שביצע בחברי הקיבוץ, בנפגעי תאונות דרכים ובמטיילים שנזקקו לעזרה באזור. הוא היה זמין לכל קריאה, ממש מסביב לשעון".