מה בעצם קרה שם, בליל הבדולח?
סבי בצלאל וסבתי ברטה, זוג צעיר יהודי גרמני, חיו בעיירה הקטנה אולברנאו ליד העיר קמניץ שבסקסוניה. פרעות ליל הבדולח שכנעו אותם סופית שעליהם להימלט מגרמניה מיידית
במידה מסוימת, אני "חייבת" את עובדת בואי לעולם לליל הפרעות הנורא ביהודים בגרמניה בשנת 1938, שזכה לכינוי "ליל הבדולח". סבי בצלאל וסבתי ברטה, זוג צעיר יהודי גרמני, חיו בעיירה הקטנה אולברנאו ליד העיר קמניץ שבסקסוניה, דרום מזרח גרמניה, יחד עם משפחתו של סבי. הם היו המשפחה היהודית היחידה בעיירה.
בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 ערכו הנאצים פרעות בתושבים היהודים. בעיר קמניץ, השוכנת במרחק 35 ק"מ מאולברנאו, השתוללו הלהבות, רכוש יהודי נהרס ונבזז ויהודים רבים נרצחו או נשלחו למחנות ריכוז. אותו לילה נורא היה מה שדרבן את סבי לעזוב סופית את גרמניה. הוא הרגיש ש"האדמה רועדת", וברח לארץ יחד עם סבתי ואימי, שהייתה תינוקת בת שנה, בהפלגה שנמשכה שבועיים. לפני כן, הנאצים עוד הספיקו לקחת אותו למחנה ריכוז, שם שהה שלושה חודשים עד שהצליח להשתחרר בזכות מתן שוחד גבוה מאד לאחד מקציני הגסטפו. שניים מאחיו הספיקו לעלות לארץ במסגרת עליית הנוער, אך כל שאר המשפחה, שסירבה לעזוב – נספתה.
המונח "ליל הבדולח" נוצר כנראה על ידי תושבי ברלין בהשראת החלונות המנופצים, ובשל רסיסי הזכוכית הרבים שכיסו את הרחובות. למעשה, באזורים מסוימים כבר החלו הפרעות וההרג ב-7 בנובמבר, ונמשכו עד סוף שנת 1938. הפרעות האלה היוו את אות הפתיחה לגירוש שיטתי, הפקעות נכסים ובהמשך השמדת היהודים בגרמניה. הפורעים היו שייכים לפלוגות הנאציות אס.א. והאס.אס, ולבשו לבוש אזרחי, כאילו היו אזרחים גרמנים רגילים.
גם הפרעות שאירעו כבר לפני ה-9 בנובמבר, היו מכוונות מלמעלה ומתוכננות. חצי שנה לפני כן, ב- 27.4.1938 היהודים חויבו למסור לשלטונות פרטים מדויקים על כל פריט מרכושם שערכו היה מעל 5,000 מרקים. כך ניתן היה לסמן את כל החנויות השייכות ליהודים על ידי מגן דוד או על ידי האות"J" . כל ההתפרעויות התבצעו לפי אותה מתכונת: כונסה אסיפה מקומית של כל חברי המפלגה הנאצית בדחיפות, ונשמעו בה נאומי הסתה נגד היהודים מפי מפקד המחוז או מפי אחד ממפקדי פלוגות הסער המקומיות. בהמשך צעדו המשתתפים לעבר חנויות ודירות של יהודים, מוסדות הקהילה היהודית ובתי הכנסת, במטרה להרוס אותם. הפרעות נמשכו גם ביום ה- 10 בנובמבר. באוסטריה הן רק התחילו באותו יום, ולכן היו גם יותר אלימות. הן נמשכו ברחבי הרייך, בעיקר באזורים הכפריים, עד לשעות אחר הצהרים. במקביל נאסרו יותר מ-30,000 גברים יהודים בגילי 16-60. הם הועברו בימים למחנות הריכוז בוכנוואלד, דאכאו וזאקסנהאוזן ומאות מהם מתו או נרצחו שם.
בליל הבדולח נהרסו חלקית או לגמרי כ-1,550 בתי כנסת ומקומות תפילה, כ-7,500 בתי עסק השייכים ליהודים, אלפי דירות של יהודים ועשרות מוסדות קהילה יהודים ובתי קברות. מספר הקורבנות מוערך היום בין 400 ל-600. נוסף לכך היו גם מעשי אונס של נשים יהודיות ופגיעות גופניות קשות. עד סוף 1938 הגיע מספר הקורבנות לכ-1,200.
אל מול הזוועות האלה, העולם החריש. במבט לאחור, "ליל הבדולח" היה החוליה המקשרת והמכריעה בין הדיכוי והגירוש של יהודים לבין הנישול וההשמדה שלהם. הייתה זו נקודת השיא של המדרגה הראשונה של השואה.
בעיתוי מצמרר, 86 שנים אחרי "ליל הבדולח", התרחש באמסטרדם רק לפני כמה ימים, ב-7 בנובמבר 2024, פוגרום נגד אוהדי כדורגל ישראלים, שהרגיש כאילו ההיסטוריה חוזרת על עצמה. הסצנות המזעזעות של אלימות, השפלה וניסיונות לרצח יהודים (שהיום מצולמים ומופצים בין רגע) על ידי המון משולהב ומוסת בהולנד, יצרו באחת את ההשוואה הבלתי נמנעת לליל הפרעות בגרמניה של הרייך.
אמנם, התקיפה האכזרית בהנהגת קיצונים איסלאמיסטים, שונה מ"ליל הבדולח"; כעת יש לנו מדינה משלנו, וגם היקפי הפגיעה הם כמובן שונים. והכי חשוב, אנחנו כבר לא צריכים לחכות שהעולם אולי ואולי לא יסייע לנו, אלא יכולים ופועלים בעצמנו. ועדיין, האיסלאמיסטים היום הם סוג של יורשים אידיאולוגיים של הנאצים. הם פועלים מתוך שנאה ואלימות דומים וכל מטרתם להשמיד את היהודים ואת מדינת ישראל. מה שקרה באמסטרדם לא היה אקראי; זהו חלק ממסע הפחדה ושנאה גדול יותר, מתוכנן מראש, וחלק מהאנטישמיות העולמית מאז ה-7 באוקטובר.
רדיפות, פרעות ופוגרומים היו מנת חלקו של העם היהודי מאז ומעולם. תזכורת להתעלמות המוחלטת של העולם מזוועות "ליל הבדולח" (ומשואת היהודים) והתגובה הרופסת של ההולנדים לפוגרום היום, נמצאת כבר בברכתו של בלעם לישראל (שרצה לקלל ונמצא מברך) בספר במדבר:
"מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל? וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה׳?
כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ:
הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". (במדבר כג, ח-ט)
אנחנו לבד, לאורך מאות רבות של רדיפות ופוגרומים ובשנות השואה. כאז כן היום, אנחנו מוצאים את עצמנו לבד, ואין לנו על מי לסמוך אלא רק על עצמנו. עם ישראל שומר על זהותו הלאומית ועל הייחודיות שלו, ומפתח את הרגישות המוסרית שלו, דרך האיבה שהוא סובל ממנה דור אחרי דור.