"באוסטריה הייתי אוסטרי עם גיבנת, וכאן הגיבנת נעלמה"

"באוסטריה הייתי עם אוסטרי עם גיבנת וכאן הגיבנת נעלמה. אני מרגיש שייך לכאן. אני חושב שבעצם, אף פעם לא הייתי שייך לשם". את התובנה הזאת מבטא אחד מגיבורי הסרט התיעודי "אבל המולדת היא כאן" שהופק בווינה בשנת 1998 על ידי מוזיאון תפן ליהדות דוברת הגרמנית. הסרט עוקב אחר צעירים יהודים ילידי וינה שבחרו לעלות לארץ ישראל בשנת 1938 במסגרת 'עליית הנוער'. אותם נערים וינאים עירוניים הפכו לחקלאים קשי יום בעמק יזרעאל, אבל לרגע אחד לא הביטו לאחור.

הסרט התיעודי הוקרן במסגרת ערב מיוחד לציון יום העלייה הלאומי, החל ב-7 בנובמבר, שנערך  ב'אנו – מוזיאון העם היהודי' וכלל מגוון אירועים שהציגו את סיפורם של העולים החדשים דרך עדויות אישיות, יריד עסקים קטנים ובינוניים של עולים חדשים, אמנות וקטעי ארכיון נדירים. הובילו את היוזמה ארגון "נפש בנפש" והמוזיאון, בשיתוף עם עיריית תל אביב-יפו וקרן נדב. במסגרת המיצג המרכזי, "ספרייה אנושית", המתינו למבקרים עולים חדשים וותיקים ברחבי המוזיאון ושיתפו את הקהל בסיפוריהם האישיים בשפות שונות (עברית, אנגלית, רוסית וספרדית). כאחת המבקרות בערב הייחודי, האזנה לפסיפס סיפורי העולים, איפשרה לי, כצברית, להתוודע לסיפורי עלייה מהשנה האחרונה ומהעשור האחרון – מאתיופיה, מבלארוס, מאוסטרליה, מוונצואלה ועוד ועוד, של נשים וגברים בני גילים שונים, שכולם בחרו באומץ להתחיל פרק חדש ולבנות חיים חדשים פה בישראל. למרות התקופה הקשה בארץ, הידיעה שיש יהודים רבים ברחבי העולם שרוצים, דווקא עכשיו, לעשות עלייה, בהחלט מעוררת אופטימיות ונותנת תקווה.

היינו מצפים שהמלחמה תגרום לירידה בגלי העלייה, אבל התמונה היא שונה, וזה מאד משמח! מתברר כי כמעט 30,000 עולים חדשים הגיעו לישראל מאז ה-7 באוקטובר (לפי נתוני ההסתדרות הציונית העולמית מאוגוסט 2024). גל העלייה חופף לתקופת המלחמה בעזה ולזינוק באנטישמיות העולמית, כולל בצפון אמריקה. ביטוי מצמרר לכך ראינו בפרעות האנטישמיות שבוצעו ביהודים ברחובות אמסטרדם רק בסוף השבוע האחרון.
בצרפת בלבד, מאז פרוץ המלחמה חל זינוק של 510% במספר הנפשות שפתחו תיקי עלייה, ובמחצית הראשונה של 2024 נפתחו תיקי עלייה לכ-6,440 איש בצרפת, לעומת 1,057 בתקופה המקבילה אשתקד.

לך לך מארצך וממולדתך

עלייה לארץ היא לא תופעה של העת החדשה. העולים החדשים הראשונים שהגיעו לארץ היו אברהם ושרה מספר בראשית: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" אמר ה' לאברהם, שעזב את חרן מולדתו ויצא לארץ כנען. בבראשית מ"ו מבטיח ה' ליעקב שלא יחשוש לרדת מכנען למצרים: "אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה". כשבני יעקב הגיעו ממצרים לכנען כדי לקבור את אביהם, הם נקראו "עולים": "וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העולים אתו לקבור את אביו אחרי קברו את אביו" (בראשית נ', י"ד). בספר במדבר אומר כלב בן יפונה, אחד המרגלים שנשלחו לתור את הארץ: "ויהס כלב את העם, אל משה: ויאמר, עלה נעלה וירשנו אותה... כי יכול נוכל לה". גלי עלייה של יהודים שחתרו לעלות לארץ האבות לא פסקו במשך כל הדורות, מהגלות שאחרי חורבן הבית ועד היום.

אנקדוטה מעניינת היא חיבור שהוא מעין 'מורה דרך' לעולה, שחיבר המורה ומנהיג הציבור יחיאל מיכל פינס, שעלה ארצה מפולין במאה ה-19. בין היתר התייחס פינס לזמן המתאים ביותר לצאת לדרך:
"מאימתי יוצאים לדרך?
מעצרת עד אב - החמה קודרת ומכה בראש כל אדם; מאב ועד כסלו - החולאים מתרבים, ומי שאיננו רגיל באווירה של הארץ - קדחת אוחזו או עיניו מתקלקלות; מכסלו ועד פורים - ימי גשמים, הצינה מתגברת והבתים דולפים, הים סוער והספינה בסכנה. לפיכך אמרו הסופרים: אין עולים לארץ ישראל, אלא מן הפורים עד העצרת, בזמן שעשבים יוצאים והאילנות מלבלבים ובני אדם מחליפים כוח, וכל מעשי בראשית מתנאים ואומרים שירה".

בימינו, עונת השנה היא כמובן לא גורם משמעותי בבחירה מתי לעלות לארץ. העולים החדשים מונעים מאוסף של סיבות מדוע לעזוב את המקום בו נולדו, גדלו וחיו, ברוב המקרים חיים טובים ונוחים, ולעלות לארץ שבה יצטרכו להתמודד עם קשיי שפה, מציאת עבודה חדשה, קשיי התאקלמות חברתיים והסתגלות למנטליות ולתרבות שונה מזו של ארץ המוצא.
את התשובה לשאלה, למה בכל זאת לעלות לארץ, אפשר למצוא בדבריו של גיבור הסרט הווינאי: "המולדת היא כאן".