5 דברים שלא ידעתם על גירוש ספרד

גירוש היהודים מספרד ב-1492, בידי המלך פרדיננד השני והמלכה איזבלה הראשונה, סימן נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה היהודית, ובמידה רבה גם הספרדית. 'צו אלהמברה', שאסר על תושבות יהודית באדמת ספרד, הגיע אחרי שנים ארוכות של התנכלויות וזוועות שביצעו בתי המשפט של האינקוויזיציה, ותעמולה אנטישמית של הכנסייה. המגורשים היו היהודים שעמדו בפני הברירה של או גירוש או התנצרות, ובחרו לשמור על אמונתם אף במחיר של איבוד רכושם ומולדתם. במאמר זה נחקור 5 עובדות מסקרנות ופחות ידועות, השופכות אור על הרקע לגירוש יהודי ספרד והשלכותיו.

א. מי הם הספרדים?

ראשית, כדאי להבהיר בלבול מסוים שיש בעברית כיום בין מה שנקרא "ספרדים" ובין "מזרחים" או "יוצאי עדות המזרח". מזרחים או יוצאי עדות המזרח, הם יהודים שהגיעו מארצות מזרח התיכון, השוכנות בצפון אפריקה ובארצות האסלאם (ביטוי שהוא קצת מוזר, אגב, כי מרוקו וטוניס לא יותר "מזרחיות" מבחינה גיאוגרפית מספרד ואיטליה). הספרדים, לעומת זאת, הם צאצאי היהודים שגורשו מספרד, אשר המשיכו לשמר את מורשתם הספרדית. רבים מהם המשיכו להקפיד על מנהגים ייחודיים ולדבר בשפת הלדינו, שנקראת גם לפעמים יהודית-ספרדית (judeo-español), מיקס של עברית וספרדית, בדומה לאידיש האשכנזי. נכון שרבים מהם התיישבו בצפון אפריקה ובארצות האסלאם, אך רבים התיישבו גם בארצות אירופה, כגון הולנד, גרמניה ואיטליה.

מסיבות היסטוריות שונות חיברו בארץ בין ספרדים ומזרחיים, אך כדאי לזכור שיש ביניהם שוני.

ב. לא הגירוש הראשון

למרות שגירוש היהודים מספרד בשנת 1492 היה הגירוש המפורסם ביותר, כדאי לזכור שהוא אינו הראשון באירופה. בסוף המאה ה-13 גירשה אנגליה את אוכלוסייתה היהודית, ובעקבותיה הלכה גם צרפת במאה שלאחר מכן וגירשה את היהודים שהתגוררו בה. גולי ספרד זכו לתשומת לב רבה יותר, משום שהיה מדובר במרכז יהודי גדול, משגשג ומשפיע, שהיו מאחוריו דורות של חכמים ומלומדים, משוררים, מדענים וסופרים, שהשתלבו בחברה, והגיעו למעמדות גבוהים במערכת הפוליטית והתרבותית – תקופה שנקראה "תור הזהב" של יהדות ספרד.

תור הזהב אירע תחת השלטון המוסלמי שהיה (יחסית) סבלני כלפי היהודים. כמה מהדמויות היהודיות הנודעות שצמחו בתור הזהב היו המשורר והפילוסוף רבי יהודה הלוי, רבי משה בן מימון (הרמב"ם), ושמואל הנגיד, שהיה שר האוצר המוכשר של מלך גרנדה. המצב החל להתדרדר אחרי שהנוצרים כבשו מחדש את ספרד מידי המוסלמים, החלו לדכא את היהודים, ולבסוף גירשו אותם בשם חלום הבלהות של ארץ על טהרת הנצרות הקתולית.  

ג. בריחת (או גירוש) המוחות

גירוש ספרד לא היה רק אכזרי – הוא היה גם מטופש. ספרד לא רק איבדה כמה מטובי ממציאיה, מגדולי חכמיה, ומגוונה התרבותי, אלא אף כמה מהמנועים החשובים של כלכלתה. כשספרד גירשה את אוכלוסייתה היהודית, מעטים הבינו את ההשלכות הכלכליות שצפויות להם. היהודים המגורשים כללו אנשים עשירים, סוחרים ומומחים רבים שתרמו לכלכלת ספרד. יש בין החוקרים שאף מרחיקים לכת ואומרים, שזה היה גורם מרכזי באינפלציה, בהתדרדרות הכלכלית, ולבסוף בשקיעת האימפריה הספרדית במאות שלאחר מכן.

ד. נהנים מן ההפקר

אם עומדים לגרש אותך ממדינה אחת, תמיד כדאי שתהיה לך ויזה ליתר בטחון במקום אחר. באותם ימים אמנם לא הייתה ויזה, אך למזלם של היהודים הגולים, האימפריה העות'מאנית פתחה את שעריה בפניהם. הסולטן באיזיט השני (1447-1512) ראה את הפוטנציאל הטמון ביהודים, והזמינם להתיישב בשטחי האימפריה. הוא לעג לטיפשותם של מלך ומלכת ספרד, שנמשלו בעיניו כאדם שפותח את ארנקו וזורק מטבעות זהב לכל עבר – כולל לידיהם של אויביו

ביאזיט השני היה הסיבה לכך שיש כל כך הרבה יהודים ספרדים ודוברי לאדינו, שמוצאם מהערים איסטנבול וסלוניקי, ובמקומות מרכזיים נוספים בבלקן שהיו תחת שלטונו. מדינות נוספות הלכו בעקבותיו וחוקקו חוקים מיטיבים עם היהודים, שיקלו עליהם לקיים מסחר בשטחם, ויהוו גורם משדל להגר לארצם.

ה. פיראטים יהודים מחפשים נקמה

בעוד מרבית הגולים העדיפו להשתקע במקומות שקיבלו אותם, לשכוח מעברם המר, ולהתחיל לבנות את חייהם מחדש, היו כמה שהחליטו להיפרע מאלו שגירשו אותם. כפי שראינו, רבים מהיהודים התקבלו בזרועות פתוחות באימפריה העות'מנית והתיישבו על חופי הים התיכון. רבים מהם גם היו בעלי ידע רב בנווטות ובספנות, אותו רכשו בספרד. אם נצרף לכך את כעסם על הספרדים, שגירשו אותם מארצם ללא כל סיבה ראויה, תוך שהם בוזזים את רכושם ומותירים אותם חסרי כל, נקבל שודדי ים יהודים שמסתובבים בים הפתוח, שודדים ספינות ספרדיות וגורמים לכאב ראש ממשי לממלכה הספרדית. אחד משודדי הים הללו היה דון שמואל פאלאצ'ה (1550-1616), שלא הסתפק רק בפעולות גרילה עצמאיות אלא גם עזר לתווך את הברית שכרתו ביניהם מרוקו והולנד שנלחמו יחד נגד ספרד. פאלאצ'ה, שנולד במרוקו להורים שגורשו מספרד, היה נוהג להסתובב בבית הכנסת עם חרב מונחת על ירכו ולהטיף לנקמה במי שעשו עוול נורא להוריו ולבני עמו.

לגירוש היהודים מספרד בשנת 1492 ישנה משמעות היסטורית רבה, וחיוני לחקור מעבר לפני השטח על מנת לחשוף היבטים פחות ידועים של אירוע זה. הבנת ההקשר ההיסטורי של הגירוש והשלכותיו מאפשרים לנו לקבל הערכה עמוקה יותר למורכבות של גלות יהודי ספרד, והשלכותיה מרחיקות הלכת בהיבטים שונים של ההיסטוריה.